התעוררות תשובה חלק ג רנד

לילך שמה לעשות מלחמה עם העמים אשר המה דרים בחלקם להורישם ובארץ הגלעד יקבלו ג"כ חלקם המגיע להם כמו שאר שבטים שיתחלק ארץ הגלעד לכל השבטים: סימן נ"ז מה שהי' תמי' לי מאז על מה שהובא בט"ז יור"ד סי' רצ"ג ס"ק א' בשם הרא"ש שכר שעורים חדש שנתערב אינו בטל משום שהוא דבר שיש לו מתירין אם יבא עומר הבא וקשה הלא שכר של שעורים חמץ הוא והעומר אינו מתיר רק בשני של פסח וכיון שנכנס פסח צריך לבערו מן העולם והאיך שייך בו דבר שיש לו מתירין, וכעת עלה בדעתי ליישב שמיירי בשכר של שעורים של גוי שהגוי איכו מחויב לבערו קודם הפסח וכשיבא עומר אז במוציו"ט שני של פסח הותר ולאחר הפסח מותר לישראל לשתותו וחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר באכילה ואפי' אם תמצא לומר לשיטות הב"ח שחדש אינו נוהג בשל נכרי מ"מ שייך דבר זה אם קנה הנכרי שעורים חדש מישראל ועשה מהם שכר: ועוד יש לישב דעכ"ח מיירי הרא"ש שיש במה שנתערב ששים כנגדו דאל"כ בלאו הכי אסור משום חדש ולפי מה דפסקינן לח בלח שנתערב בששים קודם הפסח מותר לשתותו בפסח ולא אמרינן בו חוזר וניער א"כ כשהגיע פסח מותר אפי' לשתותו משום איסור חמץ אבל אסור לשתותו מפני השכר חדש שנתערב בו דהוי דבר שיש לו מתירין (וצריך לעיין אם שיטת הרא"ש כך הוא שלח בלח לא אמרינן חוזר וניער אבל עדיין קשה אם השעורים נתערב באינו מינו לא שייך בו דבר שיש לו מתירין דדוקא מין במינו לא בטל משום דבר שיש לו מתירין ואם נתערב בשכר שעורים א"כ הכל חמץ וצריך לבערו קודם הפסח, וצריך לדחוק ולומר שנתערב בשכר תמרים או תאנים והוי אינו מינו ונתבטל בששים דהוי אינו מינו בטעמו נתבטל בס' משום חמץ אבל כיון דנקטינן דאזלינן בתר שמא ושניהם נקראים שכר הוי מין במינו וצריך לעיין בכל זה, ויכולין לתרץ שמיירי בשכר שנתערב בס' דלא הוי כזית בכדי אכילת פרס ואינו אסור אלא מדרבנן לשתותו בפסח וסבר הרא"ש כשיטות בנו הטור דמה שהוא מדרבנן שאין צריך לבער קודם הפסח וכל זה צריך לעיין וליישב: ב') ליישב קושית הש"ך מה שהקשה ביו"ד סימן ק"ה סעיף ב' על מה שכתב המחבר שכבוש במים הוא מע"ל ובציר ובחומץ משיעלה על גבי האור והרתיחו ובסימן ק"ד פסק דגם בחומץ צריך להיות כבוש בו מע"ל ונראה ליישב שבסימן ק"ד מיירי מעכברא שנפל לחומץ ובשיכרא והעכברא בעצמותו פגום ופוגם והראיה אם כבוש בשאר משקין מותר (חוץ מדברי הגאון שמביא הרא"ש דגם בשמן נותן טעם לשבת) וכן פסק המחבר בעצמו בסעיף ב' שאם נפל ליין ושמן ושאר משקין פוגם בודאי מוכח שהשכר בחומץ משביח טעם הפגום של עכבר והראיה שזבוב אין בו שום ספק שבודאי טעמו פגום אעפי"כ יש הרבה פוסקים שסברו שאם כפל לתוך שכר או חומץ שאוסר והובא בב"י בסוף סימן זה בשם הר"פ ולפי זה כאמר שדוקא אם שורה עכברא דמתא מע"ל תוך החומץ אז פועל החומץ להשביח טעם הפגום של העכבר ולא קודם ויפה פסק המחבר, אבל בסימן ק"ה שמיירי בשאר איסורים כגון חתיכת נבילה וכדומה שטעמו בעצמותו משובח ובאנו לדין שנותן טעמו המשובח במה ששורה בו שמפליט טעמו לכן בחומץ ובציר די אם שורה בו כשיעור כדי שיעלה על האור וירתיח ובמים ושאר משקין שאינם חדים בעצמותם צריך להיות בו מע"ל שאז הוי כבוש כמבושל ומפליט טעמו ואם גם אולי לא כוון המחבר לסברה זו מ"מ לא הוה כשגגה היוצא מלפני השליט כי על פי סברה כן ההלכה: סימן נ"ח נסתפקתי אם בשר עוף בחלב אסור לאכול שלא כדרך הנאתן כמו בב"ח שאסור מה"ת וא"כ הוא מיושב קושית ב"י על הטו"ר יו"ד סימן פ"ז דמשמע מדבריו שבשר בהמה טמאה עם חלב טהורה אסור מדרבנן כמו בשר עוף בחלב הלא בלא"ה אסור מה"ת לאכלו, ויש לומר דנפקא מינא מצד בשר בהמה טמאה מותר לאכול שלא כדרך הנאתן אבל מצד בב"ח אסור יעוין בש"ך ובטו"ז שם ואולי לא גזרו על בשר עוף בחלב דרבנן שיהא אסור שלא כדרך הנאתן משום דהוא מלתא דלא שכיחא לאכול שלא כדרך הנאתן ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בי' רבנן וי"ל הא דלא אסרו בשר עוף בחלב בבישול ובהנאה הוא משום היכרא שידעו שאיננו מן התורה כי האומר בשר עוף בחלב מן התורה הוא עובר על בל תוסיף כדאיתא ברמב"ם ה' ממרים הובא בש"ס שם, אך לפי"ז היה לחכמים לעשות היכרא בכל איסורי דרבנן שלא יטעו שהם מה"ת: ובזה יש לישב הכל הרמב"ם סבר כל דרבנן מה"ת הוא והקשה עליו הרמב"ן א"כ למה ספק דרבנן לקולא הלא ספק דאורייתא לחומרא [באמת גם דברי הרמב"ן עצמו קשה הלא הוא כתב שם כל דברי דרבנן אנו מחויבים לקיים מהלכות תורה שבע"פ א"כ ספק הלמ"מ ג"כ אסור כדאיתא בהדיא בגמ' קדושין דף רק