התעוררות תשובה חלק ג רנ

ההקרבה ואינו כל כך פירכה גמורה מ"מ נדחה בפירכה כ"ד ומיושב קושי' התוס' שם דף מ' ע"א ד"ה מה לתמיד: שם אלא אמר קרא עולת שבת בשבתו על עולת התמיד מלמד שכל תמיד קריבה בשבת, ויש לדקדק למה לי למילף מתמיד לילף מרישא דקרא עולת שבת בשבתו שדוחה את השבת מכ"ש פסח שהוא בכרת, ויש לישב הלא אמרו חכמז"ל מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים בני שכה בדיבור אחד נאמרו א"כ לא יוכל למילף מניה שדוחה שבת כי מעיקרא לא נאמר שביתת שבת על קרבן מוסף כי בדיבור שאמר הקב"ה מחלליה באותו דיבור אמר ביום השבת שני כבשים ואין לומר נילף פסח במה מצינו ממוסף שבת זה אינו ויש לומר מוסף שבת שבא מחמת שבת השבת גורם לקרבן מוסף לכן זה מותר בשבת אבל קרבן פסח שאינו בא מחמת שבת שחיוב בכל השנה רק אירע פעם זה בשבת ואין ללמוד ממנו לכן יליף מעולת תמיד שהוא בכל יום ואין בא מחמת שבת: ו) הלא תמו' קושי' הירושלמי שבכל מחזור קטן חל לכל הפחות שני פעמים י"ד בשבת, ויש לישב המה ידעו שמקריבין פסח בשבת רק לא ידעו אם הוא דחו' או הותרא ונ"מ אם הוא דחיו' כל מה שיכולין למעט בחלל שבת צריכין למעט אבל אם הותר מותר בכל והותרא שבת לגמרי, ויש להסביר מהגמר' חגיגה דף ו' ע"א נראה דמצוה שנתנו לפני הדיבור (היינו מתן תורה) מעולה ביותר ממצוה שניתנה אח"כ, א"כ אם שבת ניתנה קודם פסח ואח"כ ניתנה המצוה דפסח אם גם שמותר להקריב בשבת רק נדחה שבת בפני' ולא הותרא אבל אם מצות קרבן פסח נתנה קודם שבת ואח"כ נצטוי על שבת יש לומר במקום פסח לא נצטוו מעיקרא על שבת והיתרא והנה בזה יש פלוגתא בקדושין דף ל"א ר' ישמעאל סבר כי תבואו אל הארץ היינו לאחר ירושה וישיבה א"כ לא נתחייבו בפסח רק אחר שנכנסו לארץ ומצות שבת נתחייבו מיד במרה והוי שבת קודם ממצות הפסח א"כ אינו אלא דוחה כאשר כתבנו, אבל ר' עקיבא סבר כי תבואו היינו עשה שתכנס בזכותה לארץ א"כ פסח שנצטווה כבר במצרים לדורות קודם לשבת והותרא שבת לגבי פסח וזה הי' ספק של בני בתירה אם כר' ישמעאל או כר' עקיבא וק"ל: שם ע"א בד"ה כלאחר יד בתוס' הקשו דהוי מצי למיפרך הלא משתמש בבעלי חיים שאסור מדרבנן, ויש לישב לפי דברי התוס' לעיל בד"ה והא עביד עבודה בקדשים שכתבו הירושלמי מפרש בענין אחר ויש ללמוד שכוונת התוס' כיון שהקדיש קרבן זה ותכלית הקרבן הוא לשחטו ולהקריבו לגבוה א"כ מה שמניח על הקרבן הסכין כדי לשוחטו והוא לא יכול להביאו בענין אחר מפני השבת א"כ הוי הנחת הסכין על הקרבן לצורך הקרבן ואין שייך בו מפני עבודה בקדשים וה"ה משמש בבעלי חיים לצורך הקרבן כמו סמיכת גברא שסומך בכל כוחו על הקרבן משתמש בבעלי החיים והתירו מפני שהוא צורך הקרבן וק"ל: סימן מ"ט כתיב אז יעלה עלי' שלמה אלף עולות, ואיתא בגמרא שבת דף ל' ע"א שאמר הקב"ה לדוד שחביב בעיני יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עולות שיעלה שלמה וקשה הלא במסכת מגילה דף ד' איתא שעבודה חמורה מת"ת א"כ מה השיב לו הקב"ה ? אבל יש ליישב לפי מה שמסיק הגמרא שם עמוד ב' שת"ת דרבים חמורה מעבודה מפרש רש"י שם תורה של כל ישראל כמו ביהושוע שהי' כל ישראל ביחד בת"ת, א"כ י"ל שדוקא נגד קרבן צבור שיש לכל הצבור חלק בעבודה זו זה חמורה מת"ת דיחיד אבל אלף עולות שהקריב שלמה זה הי' רק קרבנות יחיד ונגדם גם ת"ת דיחיד חביבים ובירושלמי סוף פ"ב ממסכת שקלים איתא וז"ל שאמר הקב"ה לדוד כלום שלמה בנך יבנה בהמ"ק אלא להקריב קרבנות צבור חביב עלי צדקה ומשפט שאתה עושה יותר מן הקרבן שנאמר עושה צדקה ומשפט ונבחר לה' מזבח נקוד צבו"ר מדהשיב הקב"ה חביבה עלי תורתך שאתה עוסק וקרבן צבור חמורה מתורתו של יחיד, ועל קרבן צבור שמקריבין בבהמ"ק השיב לו הקב"ה חביב עלי יותר משפט וצדקה שאתה עושה: סימן נ' מסכת' יומא פרק שלישי איתא שכל כהן שנכנס בבוקר לעזרה לעבודה צריך טבילה (הגם שהוא טהור) ולמדו ק"ו מכ"ג ביוה"כ ומה כ"ג בזמן שמחליף הבגדים מעל"ע צריך טבילה וכ"ש הבאה מחוץ לעבוד עבודה שצריך טבילה, והוא תמוה בשלמא עבודת יוה"כ שמקודשת יותר שנעשית רק ע"י כ"ג צריך טבילה שיתקדש יותר משא"כ סתם כהן שאם נכנס בכל יום לעבודה, וניחא לי כיון שמשנה מבגדי לבן שנכנס בהם לפני ולפנים ואחר כך כאשר לובש בגדי זהב לעבודת בין הערביים בתמיד יעויין ברמב"ם בהלכות יוה"כ הסדר א"כ שפיר יליף דצריך טבילה לעבודה שהיא עבודה בכל יום מעבודת חוץ של כ"ג ביוה"כ ואעפי"כ צריך טבילה א"כ למדו שפיר בקו"ח: עוד איתא שם ניקנור נעשה נסים לדלתותיו והדבר זה הזכירו לשבח, והוא תמוה מה ה"א שיזכירו אותו לגנאי ולא לשבח עד שצריכים לומר שהזכירו ד"ז לשבח, וי"ל עפ"י מה דאיתא שבת נ"ג ע"ב באחד שמתה אשתו