התעוררות תשובה חלק ג רמט

מיימוני הוכיח מהגמרא שאפי' בפורים היו רגילים ללמוד לפני רבם במחצית השקל מיישב שם דטירדות אכילת הסעודת פורים אין מטריד כי יוכל לאכול בשעה או שתים משא"כ להכין הוא טירחא יותר כמעשה בכל יום שהכנות הסעודה הוא טירחא יותר מאכילת הסעודה עצמה לכן נלענ"ד ליישב קושיא חמורה כך דשבת שחל בע"פ טרודים מאוד מאוד דביעור החמץ אם יש להם תרומה לחפש בכל העיר אחר כהנים שיאכלו התרומה כדי שלא יהא צריך לאבדם ולבערם שאסור מה"ת מדכתיב את משמרת תרומותי כדאי' בתוספ' בד"ה ושורפין תרומות טהורות תלויות וגם לחולין צריך לחפש אחר אוכלין הן יהודים הן גויים כדי שלא ישאר לו חמץ ברשותו א"כ מכ"ש לא יבא אלי' בע"פ שחל בשבת קודש שטרודים יותר מן כל עיו"ט וזה ניחא אם מבערין הכל בשבת אבל אם מבערין הכל בעש"ק אין כאן טירדא והוא השיב לדבריהם שטהורות לא ישרפו שמא ימצאו אוכלין והשיב להם לפי זה גם תלויות לא ישרפו שמא יבא אלי' ויאמר שטהורות הם ויוכל לאכלם ושפיר השיב להם א"כ אם נחוש לזה ולא יבערם מפני זה בערב שבת רק בשבת א"כ יהי' טרודים מאוד בביעור ושפיר השיב להם מובטחני שלא יבא אליהו בערבי שבתות ובערבי יו"ט. אך י"ל שכל טירדא זו איננו אלא עד שעה שישית אבל לאחר שעה שישית שאז כבר ביער הכל יש פנאי הרבה לבא מן חצות עד הערב אבל אז לאחר חצות כבר טרודים הכל בקרבן הפסח ובפרט שזה אמר ר' אלעזר איש ברתותא משום ר' יהושוע וסתם ר' יהושוע הוא ר' יהושוע בן חנניה שהוא הי' בזמן הבית כדמוכח בגמרא גיטין פ' הניזקין ובמסכת ערכין שהי' מן המשוררים (מן השוערים) וק"ל השתא דאתית להכא יש לומר אפי' אם מבערין הכל מלפני השבת טרודים בערב פסח עד חצות בהכנות לקרבן פסח, אבל על זה יש להשיב הלא בזמן הבית לא הי' אליהו צריך לבא לבשר על הגאולה וצריך לומר אולי מצפי על אלי' לבשר על הגאולת עשרת השבטים שתהי' אז גאולה שלימה ודבר זה תלוי' בפלוגתא דתנאי במס' סנהדרין פ' חלק עם עשרת השבטים עתידים להגאל: ולכאורה קשה מהא דאי' עירובין דף מ"ג ע"ב שאומר הרני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות ויו"ט ואסור בימות החול הלא אם חל שבת בערב יו"ט של עצרת הלא בשבת אינם טרודים בעסקי צרכי סעודה כי הכינו הכל מע"ש ובשבת אסיר להכין ליו"ט מן התורה א"כ אינם טרודים ויכיל לבא אליהו בשבת ולמחר משיח ולמה מותר לשתות יין וצריך ע"כ לומר שאינו בא בשבת קודם האכילה מפני טורח סעודת שבת כדאיתא מפורש להדיא בתוס' שם בסוף ד"ה האי תנא ספוקי וכוונתם באכילת סעודת שבת וממילא אינו יכול לבא אפי' בשבת ערב יו"ט, ולפי"ז גם משיח לא יוכל לבא בשבת ויו"ט מפני אכילת סעודת שבת שזה אי אפשר ע"י אחרים בשלמא לטרוח צרכי סעודה אם יבא משיח ויהי' הכל עבדים לישראל אבל אכילת סעודת שבת א"א לעשות ע"י אחר ועיין שם בגמרא עירובין כל הסוגיא: ד') והנה יש לתמוה שם בפסחים דף ס"ו ע"א דאמר הלל לבני בתירה ק"ו תחילה ואולי יש להם פירכה על זה אמר להם ג"כ גזירה שווה ומאי עלה על דעת הלל שאין על ק"ו פרכה ? הלא מובן מאליו שתמיד תדיר הוא ולא יוכל לילף פסח ממנו, ויש בזה עוד דקדוק למה אמר הלל הלא יש לנו יותר ממאתים פסחים ופי' רש"י שהיינו קרבן מוסף שמקריבין בשבת שבפסח ובשבת שבתוך החג הלא די בזה שידרשו ק"ו תמידים שמקריבין בשבת, ויש לומר שהלל ידע שיש לו פירכה מפני שהוא תדיר אבל קרבן מוסף בשבת שבתוך החג שהוא רק פעם אחת בשנה בשבת ובפסח שמקריבין בו קרבן מוסף של פסח שהיא ג"כ רק פעם אחת בשנה יכולין לילף פסח ממנו בק"ו אבל יש להשיב קצת על זה שפסח וסוכות יחד הוא שני פעמים בשנה ופסח רק פעם אחת בשנה וזה פירכה כל דהוא ואיתא ביבמות דף שדבר שנדרש במה הצד נדחה בפירכה כל דהוא וזה הי' סברת הלל, ואולי יש לדחות הק"ו ג"כ בפירכה כ"ד, ויש לומר שזה הי' ספיקות בני בתירה אם ק"ו ג"כ נדחה בפירכה כ"ד לפי"ז אין פסח דוחה שבת או לא נדחה בפירכה כ"ד ובזה יכולין לילף פסח ממוסף של קרבן בשבת בפסח ובסוכות: ה) בזה יש ליישב קושיות התוס' לפי מה שהגי' המהרש"א שם בסוף הדיבור שהקשה לילף פסח במה הנד ממילה ושתי הלחם מה לשתי הלחם שהם באים להתיר (להקריב למזבח בתבואה חדשה חיטים מנחות) מילה יוכיח הלא גם מילה בא להתיר להנימול לאכול בתרומה וקדשים ואין לילף ממנו מה תאמר ? שתי הלחם באים להתיר לציבור ומילה מתיר רק לאותו יחיד הנימול א"כ לא הוי רק פירכה כ"ד ודבר שילפינן במה הצד נדחה בפירכה כ"ד, ועל קושי' השני שנילף פסח מתמיד ושתי הלחם היינו אם לומר מה לשתי הלחם שבאים להתיר תמיד יוכיח הלא גם תמיד בא להתיר להקריב אחריה כל הקרבנות של ציבור ושל יחיד וא"ת שאינו אלא למצוה דבדיעבד כשרים הקרבנות שהקריבו קודם התמיד הלא גם בשתי הלחם כן הוא שאיננו אלא למצוה ובדיעבד כשר בשהקריב מנחות אחר העומר כדאי' בהדי' ברמב"ם הל' תמידים ומוספים מה תאמר ששתי הלחם מקריבים הקרבנות עצמם היינו המנחות עצמן למקריבין ותמיד אינו מתיר רק זמני