התעוררות תשובה חלק ג רמז

מיני מזונות והוא נעשה רק ממים וקמח לבד כפי' רש"י מר זוטרא קבע סעודתו עלי' ובירך עליה המוציא לחם וג' ברכות, ויש לדקדק מר זוטרא אכל שיעור סעודה מה לשון קבע ומה לשון סעודתא, לכן נראה לומר בוודאי אם הוא קובע סעודתא דהיינו שאוכל סעודה ממש לשבעו כמו בסעודת צהרים ובלילה והוא עיקר סעודתו ומזונותו על זה מברך המוציא וג' ברכות, אבל אם אינו קובע סעודה ממש שאין מזה כל מזונו ואוכל כדרך ארעא אפי' אכל כשיעור סעודה דהיינו ג' או ד' ביצים אינו מברך המוציא וג' ברכות, ואם קובע סעודה ממש עליו בפחות מג' או ד' ביצים מ"מ כיון שאיננו שיעור סעודה לכל אדם מברך רק במ"מ, ודווקא אם אוכל שיעור סעודה והוא קובע לסעודתו ומזונותו על זה ויש קצת ראיה לדבר מתו' דף ל"ח ע"א בדברי המתחיל מר זוטרא קבע סעודתא וכו' ופורים שקובעים סעוד' עליהם וצריך לברך המוציא תחילה משמע כמו בפורים שאוכלים סעודה גדולה סעודת פורים ובכל זאת מסיים התו' שהר"ם הי' מסופק בדבר אי הוי קבוע סעודה או לא, לפי"ז רוב העולם שאוכלים בבוקר פת בשחרית שעיקר כוונתם שלא יהי' על לבו ריקני' אבל לא לחם לשובעו כמו בצהרים או בערבית ולא נקרא קביעות אפי' אם אחד אוכל בשחרית סעודתו לשבוע כמו בצהרים בטלי דעתו אצל כל אדם: ועוד נראה לי בפת הבאה בכיסנין ממש שנילוש להו במי פירות או ממילאו במיני מתיקה וכל מה כדאית ליה מזה אפי' קבע סעו' עלי' אינו מברך ג' ברכות והמוציא ולא מצינו בגמרא בקבוע סעודה מברך המוציא וכו' רק בכובא דערעא שנעשה ממים וקמח בלבד שמברך עלי' במ"מ משום שאוכלים אותו רק לקינוח סעודה אבל קובע סעודה מברך המוציא, ובדף מ"ב ע"א דר' הונא אכל תליתר ריפתי משמע ריפתי ממש רק מפני שנילוש במים וקמח לבד וזה אם קובעים אחרים סעודה עלי' מברך המוציא (אבל רש"י פי' על זה ר' הונא אכל מפת הבא בכיסנין) וראיה לדבר נראה לי שבסי' קע"ח סעי' ז' מביא המחבר פת הבא בכיסנין מברך במ"מ לא כתב שאם קבע סעו' שצריך לברך המוציא, ובסעי' ח' מביא המחבר וז"ל לחמניות אם בליעתן עבה מברך המוציא ואם בליעתן רכה או דקה מאוד מברך במ"מ ואם קבע סעו' עליהם מברך המוציא לחמניות אינו נעשה רק ממים וקמח וזה אם קבע סעודתו מברך המוציא הגם שבסעי' ז' בסופו מביא בשם יש מפרשים פת אפי' אינו מתפת מברך במ"מ ומשמע אפי' נילוש רק במים לבד וגם אינו מתובלת מברך במ"מ ולא כתב אם קבע סעו' שמברך המוציא היא משום שסמך על זה מה שכתב מיד אחר כך בסעי' ח' אם קבע סעו' וכו' ועוד יש לומר שמה שכתב אינה מתובלת רק נלוש במשקה אבל להמעיין בטור וב"י יראה להדיא שלא כוון הב"י ושו"ע על זה וסברתם נגד זה: ב') ברכות דף ל"ז ע"א דברי המתני' בורא נפשות וכו' מפ' כמו לחם ומים שאי אפשר בלא הן ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר מה שאינו הניח בעולם שבוודאי בראם לטובה כגון תפוחים וכיוצא בהם ובירושל' מסי' ברוך אתה ה' חי העולמים וכ"ל כוונת התוס' בזה שמביא ברוך חי העולמים ובירושלמי ברוך אתה ה' חי העולמים יש לפרש הנה כל ברכה שאינו אלא שבח והודאה כגון ברכות הפירות והמצות אין מסיים בברכה אבל ברכה שיש בו ארוכות דברים כשני ענינים מסיימים בברכה כדאיתא בתוס' פסחים דף ק"ד דברי המתחיל בברכה הסמוך לחברתא ולכן מסיימים בברכה גאל ישראל משום דברכת גאלנו שאומרים על הסדר יש בו שני עניינים אחד על הגאולה שעברה ואחד שמתפלל על הגאולה העתידה וכן הוא ברש"י כתובות דף ע"ב מידי דהוי קדושי שיש בו אריכות דברים בזה מיושב בברכת התורה בשעת הקריאה שברכה לפני' ולאחרי' הוא קצרה אעפי"כ הוא פותחת וחותמת בברכה יען כי בברכה שני ענינים אשר בחר בנו מכל העמים היינו שקרבנו לפני הר סיני כמו שאומרים אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לכו התירה דיינו שהי' זכות לישראל קריבת הר סיכי אפי' בלא קבלת התורה ועוד שנתן לנו את התורה וכן בברכת שלאחרי' אשר נתן לנו תורת אמת וחי' עולם הזה נטע בתוכנו הכה פירוש הפשוט בבורא נפשות הוא בורא נפשות רבות וחסרונם שהקב"ה ברא את הנפשות וכל מה שצריכים כפירש רש"י סוף פ' כיצד מברכים אבל התוס' שפירשו שהם שני ענינים וחסרונם קאי על לחם ומים שאי אפשר לחיות בלא זה ועל כל מה שברא וכו' קאי על ענינים אחרים על תענוגים א"כ הוי שני ענינים לכן מריאים בשם הירושלמי שחותמים בברוך וק"ל: סימן מ"ז נסתפקתי הא דצריכין ליתן בפורים שתי מתנות לשני ב"א אם נותן מתנה אחת לאב ומתנה אחת לבנו הסומך על שולחן אביו אם יוצא בזה כיון שכל מה שיש לו לאביו הוא והוה כנותן רק לאיש אחד עפ"י שמבואר בשו"ע חו"מ שלא רק מציאת בנו לאביו רק כל מה שבא לידו הן במו"מ הן בריוח שייך הכל לאביו אבל בל"ס אם נותן לו ע"מ שלא יהא לאביו רשות בו יוצא בזה, ובזה מדוקדק לשון המשנה סוף פ' אלו מציאות מציאות בנו ובתו לאביו ולמה נקט "מציאות' בנו הלא הכל כל מה שמרוויח ובא לידו שייך לאביו אלא יען שיש אופן