התעוררות תשובה חלק ג רמד

של ע"ז דלאחר שביטל בוודאי יוצא בדיעבד א"כ ה"ה באשירה ולמה כתב הרמב"ם שלא יצא באשירה אעפ"י שביטלה נ"ל שהלכה הוא דביטל ע"ז מועיל דווקא אם עשה מעשה בגוף ע"ז כגון שחתך חוטמו או סימא עיני אבל אם לא עשה מעשה בגופה אפי' רק והשתין בפני' איננו מבוטלת והנה זה כוונת הרמב"ם שכתב באשירה דלא יצא אעפ"י שביטלו ,מעבודתו היינו שביטלו מלעבוד עוד אותו אבל באשירה גופא לא עשה מעשה א"כ לא נתבטלה ואסורה בהנאה ולא יצא וכתב הרמב"ם בהוה שאשירה הגם שנתבטל מעבודתו איננו עוקר אותו כדי שישתייר האילן לנוי ולצל אבל בכלים הנאבדים אם מבטלין אותן מעבודתם אזי שורפין ומשברין ומניחן כדי ליהנות מהן למה שצורך: ג') האחרונים הקשו על הרז"ה ז"ל דכתב דווקא במצוה של תורה אמרינן מצות לאו ליהנות נתנו ולדידי' קשה ג"כ מעירובין דף ל"א ע"א יעוין שם דרבא סובר דגם חכמים סברו מללנ"ת ובמערבין לדבר הרשות פלוגתייהו והתם מיירי דמנח עירוב בבה"ק והנאת בה"ק אסור מה"ת כדאי' שם ברש"י ז"ל להדיא והנחת עירוב רק מצוה דרבנן חזינן דבמצוה דרבנן והאיסור הוא של תורה ג"כ אמרינן מללנ"ת ומהא דמסכת מעילה דף י"ג דכהנים נהנין בלולביהן בחג הסוכות במקדש איננו קשה דבמקדש הוה לולב מצוה מן התורה כל שבעה: ד') רבים מקשים לר' יודא למה אינו יוצא אם תקע בשופר של שלמים או לרבא גם בשל עולה משום דעביד איסורא לימא עשה דוחה ל"ת כמו בכל התורה כולה, וי"ל דעשה אינו דוחה ל"ת רק שיש בו מלקות אבל ל"ת החמורה שיש בו כרת אינו דוחה וילפי לן מכלאים וציצית וכיון שמעילה חמורה שחייב גם חומש וקרבן עלי' אין עשה גרידא דוחה אותו ועוד י"ל אם הדבר שעובר בל"ת אסור גם בהכאה א"כ חמורה בעצמותו ואין עשה דוחה אותה ויעוין בהתעוררות תשובה ח"א סימן קנ"ג ותמצא נחת: סימן מ"ג עלים הנדפסים (צייטוכגען) אשר נדפס בהם שמו של הקב"ה בכתב ובלשון אשכנזי אם מותר לשרפם או לקרעם אולי יקרע בתוך השם או לעשות בהם דבר מגונה, הנה הש"ך יו"ד סימן קע"ט ס"ק י"א תמה על הב"ח ועל הרמ"א שם וכתב שמותר למחקו ששם בלשון חול אינו שם כלל והגע עצמך הא מותר למחוק שם שנכתב בלשון חול וכו' הלכך אני אומר בוודאי לכתחילה צריך ליזהר בכל מידי דאפשר אבל היכא דלא אפשר לא אפשר עכ"ל, והנה דברי הש"ך תמו' מאוד דנקט שם שנכתב בלשון חול וכו' מאין לו זה והנה בחושן משפט סי' כ"ז יש ראי' שאסור המקלל חבירו בשם או בכינוי או בשם שקורין הגוים להקב"ה חייב מלקות א"כ אין חילוק בשם שיקרא בלשון הקודש או בלעז הגם שמשם אינו ראי' דלא יהי' גרוע שם שקורין בלשון לעז מככוי וכנוי שקורא להשם בלשון הקודש מותר למחקו כמבואר ביו"ד סי' רע"ו סעי' ט' (חוץ משם שלום שהקב"ה עצמו נקרא בשם זה) כמבואר שם בפוסקים (עיין שם ש"ך ס"ק ז' ובהג"ה בסעיף ט"ו) מ"מ הקצות החושן שם בסי' כ"ז כתב בהדיא שהמזכיר שם של הקב"ה בלשון לעז עובר משום שם שמים לבטלה כמי בלשון הקודש לפי"ז אם יכתב שם בלשון לעז אסיר למחקו או להביא לידי בזיון כמו אם כתוב בלשון הקודש וכן מצאתי בחוות יאיר בתשובה ט"ז להדיא ואין לומר כיון שהשמות שנדפסו לא קדשו השם ואין לו קדושה זה אינו כיון שהכוונה על הקב"ה בשם זה שם של הקב"ה והמדפיסים שמלקטים ומצרפים האותיות ומדפיסים על הנייר כוונתם על הקב"ה וקדשו השם בכוונתם ושמחתי שמצאתי סברא זו שם בתשו' חוות יאיר לדבר פשוט ועיין שם בתשובה בארוכה [לפי"ז הי' אסור אחר הדפסה לחלק האותיות ולהניחם במקומם כיון שמפריד אות שם זה מזה הוי כמוחק את השם אבל בחוות יאיר שם מתיר זה כיון שמעיקרא אדעתא זה צרפם כדי להפרידם אח"כ ובאמת זה צריך עיון גדול והיהודים המדפיסים סידורים חומשים ספרים ובלשון ובכתב יהודית מפרידים אח"כ האותיות זה מזה יעיין שם היטב בחוות יאיר] העולה מזה לפי דברי החוות יאיר וקצות החושן ממש שם בלשון לעז כמו בלשון הקודש שלא להזכירו ושלא למוחקו והש"ך גופא מסיק לכתחילה יש ליזהר בכל מה דאפשר לכן חלילה להקל בזה לא די שהוא פלוגתא באיסור דאורייתא מכ"ש כבוד השי"ת לכן יש ליזהר מאוד שלא לשרפם עלים הנדפסים שמוזכר בהם השם שלא לקרעם ושלא לשרפם מכ"ש שלא לעשות בהם דבר מגונה וחוות יאיר מחמיר שם שלא ליכנס בהם בבית הכסא כאשר עולה בזכרוני ראיתי בתשובת רב גאון אחד בשמו ר' אברהם אייבעניץ שמחמיר מאוד בזה ובאמת דברי קצות החושן תמי' מאוד שכתב שם שאסור לומר אדיע לחבירו שהוא לשון צרפת ופירושו עם ד' ומזהיר מאוד בזה למזכיר שם שמים לבטלה והוא תמוה רבא והלא המשנה מפורשת סוף ברכות התקינו שאדם שואל את שלום חבירו בשם שנאמר ויאמר בועז להקוצרים ד' עמכם ויאמרו לו יברכך ד' וכיון הפוגע בחבירו אומרים זה שפירוש עם ה' איננו שם שמים לבטלה אבל יש לומר דווקא לישראל חבירו מותר לשאול בשם אבל לגוי אסור ועיין ביו"ד ש"ע סימן קמ"ח וטו"ז ס"ק ו' שמביא בשם