התעוררות תשובה חלק ג רמג

אבל ליעקב אבינו ובניו שהיה די להם פירות ובעד האחרות שאין להם בשפע לא חשו: ב') נסתפתקי לפי מה דאיתא הלכות שבת במג"א שאם אחר הניח מוקצה על כלי של חבירו באופן דהכלי נעשית בסיס לדבר האסור אם נסתלק המוקצה מותר להבעל בית לטלטל הבסיס משום דאין אדם אוסר דבר של חבירו היכא דאנשי ביתו שמשתמשים בכל כלי' של בעל הבית כרצונם כדרך העולם דמסתמא ניחא לבעל הבית ומדעתו הוא אזי אם מניחו מוקצה על כלי על אופן שנעשית בסיס לדבר האסור ומסתלק המוקצה אסור לטלטל הכלי גם לבעל הבית: סימן מ"א כבר כתבנו במקום אחר הגם שאם השכיר לא תבע מבעה"ב שכרו אינו עובר עליו מ"מ מקיים עשה בזה אם נותן לו שכרו ביומו לפי"ז אם מזכה לו שכרו ע"י אחר קיים בזה המצוה וודאי אם תובעו ולא הי' לו מעות לפי שעה וזיכה לו ע"י אחר לא יצא דאליו הוא נושא את נפשו כתיב והוא לא קיבל שכרו לידו ממש ואינו יודע מאומה ואינו יכול להשיב את נפשו מזה כיון שאינו יודע לתובעו מזה משא"כ אם אינו תובע איננו נושא נפשו לזה וקיים מ"ע אם זיכה לו על ידי אחר והנה בן הסומך על שולחן אביו שכל מציאותיו וכל מה שמרויח הכל לאביו כמבואר בשו"ע חושן משפט סימן ע"ר סעיף ב' נסתפקתי היכא דהבן לא תבע מהבעה"ב שכרו אם יוצא במה שנותן אותו לאביו ויש לפקפק כיון שהוא רק תקנת חכמים ששייך מציאותו וריוח שלו לאביו אינו יוצא בזה במה שנותנו לאביו אבל לפי"ז אם נותן לאביו לזכות לבנו א"כ כיון שזכין לאדם שלא בפניו הוה כאלו הגיע ליד בנו ממש וכיון שבלאו"ה הכל של אביו יוכל האב לעכב לעצמו ויוצא בזה הבעה"ב ביומו תתן שכרו ודבר פשוט אצלי מה שכתב אליו הוא נושא את נפשו אין הכוונה נפשו ממש לחיותו ברעב אלא נפשו הכוונה חשקו ורצונו כמו אם יש את "נפשכם שהוא פירושו רצונכם והראיי' שאפי' אם עשיר משכיר עצמו או שמשכיר אחד מכליו והוא יושב לבטח בביתו ואין עושה מאומה אם תובעו ואינו נותן לו חייב ג"כ בעשה ביומו תתן שכרו ועל לאו לא תלין פעולת שכיר וצ"ע בכל זה: סימן מ"ב איזה גרגרים בסוגיא דמללה"נ. שיטת רש"י ז"ל לא ליהנות ניתנו היינו הכאה שזכה לקיים המצוה זה מותר אבל שאר הכאות בהדי המצוה אסור שיטת הרמב"ם דהכוונה אפי' הכאה גמורה הנאת הגוף בשעת המצוה מותרת לפי"ז קשה למה התיר רבא בהנודר הנאה מחבירו או משופר שמותר לתקוע בו תקיעה של מצוה הגם שנהנה מהקול בשעת התקיעה כדאי' ברש"י ז"ל בהדיא ולמה אסור להזות ולטבול במעיין טבילה של מצוה בימות החמה מפני שהוא נהנה הלא הכאה בהדי מצוה מותר, ויש לתרץ דווקא הנאה שבא בעל כרחך ע"י עשיית המצוה כגון בשופר שע"י תקיעתו ע"כ נהנה זה מותר אבל אם יכול לקיים המצוה גם בלא הכאה אסור לעשות המצוה אם נהנה ממנו דומה למה שאמר ר' לקיש הא דעשה דוחה לית היינו דווקא באי אפשר לקיים שניהם והנה בתקיעת השופר ע"כ הנאה בשעת המצוה אבל במי חטאת הלא יוכל להזות במי חטאת שחמים המה שאינו נהנה ממנו בימות החמה הגם שצריך לאפר הפרה מים חיים כיון שהיה בשעת הקידוש מים חיים אינו מזיק לדעתי מה שמחמים אותם אח"כ ועיין מקואות פרק א' משנה ח' ובר"מ שם ובמעיין שהמה מי סרוחים מ"מ כשירה המעיין לטבול בו וכיון שאפשר בלא הכאה אסורין לעשות בהנאה והנה רבותינו האחרונים ז"ל מקשים לפי סברת הר"ן מפסחים פרק ב' דהנאה בעל כרחו לא שמיה הנאה א"כ למה אסור להזות ולטבול להנודר מהם בימות החמה משום הנאה הלא הוא אין מתכוון ליהנות והנאה בע"כ לא שמי' הנאה, ולדעתי לא קשה מאומה בשלמא בלובש כסות משום המכס או לובש בקנין הבגד כדי לנסות אותו והוא איכו מכוין כלל ליהנות ממנו בהחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים הגם שע"כ הוא נהנה ממנו בשעת שהבגד עליו מ"מ כיון שאינו רוצה ומכוון בהנאה זה לא מיקרי הכאה וכיון שאינו מתכוון ליהנות מהלבישה פטור משום דפסקינן כר' שמעון דבר שאינו מתכוון מותר הגם שפסיק רישא גם בלא ניחא לי' בשאר איסורין אסור מ"מ הנאה בע"כ לא שמי' הנאה משא"כ כאן דאיכא לקיים המצוה בלא שום הנאה לא מקרי הכאה בע"כ וא"כ כש"כ ובזה ניחא לי שתוספ' שסברו כרש"י ז"ל דוקא שהנאת המצוה לא שמי' הנאה לכן בתוקע תקיעה של מצוה שמותר היינו שאינו תוקע לשיר וקשה כיון שהתוקע לשיר אסור א"כ יש הנאה בקול שופר לפי"ז אם גם אינו מכוון בתקיעתו לשיר הלא הוא כהנה ממנו בע"כ ומיושב זה בסברת הר"ן כיון שאין מתכוון ליהנות הנאה בע"כ לא שמי' הכאה וי"ל שזה ג"כ סברת הרמב"ם שבמה שנהנה מקול שופר מותר שהנאה בע"כ לא שמי' הנאה: ב) הרמב"ם כתב פרק ב' מהלכות לולב וז"ל שבלולב של אשירה לא יצא אעפ"י שביטלו מעבודתו אם תקע בשופר של ע"ז בדיעבד יצא כתב סתם והקשו האחרונים ז"ל אי מיירי בשופר של ע"ז קודם שביטלו או לאחר שביטלו כשיטת ר"ת מה חילוק בין אשירה לשופר