התעוררות תשובה חלק ג רמא

יוכל לאכלה כיון שהיא טמאה ול"ש בו אוכל נפש א"כ ל"ש בו מתוך עיין התעוררות תשובה חלק ראשון מה דכתב שם להסביר סברת ב"ש דהקדש טעות הוא הקדש הלא צריך להיות פיו ולבו שוים כמו בכל נדר ומסביר כיון שהוא בכל לבו רוצה להקדיש דבר וגמור כך בלבו ששור זה יהי' הקדש ואמר שור זה שחור ונמצא לבן או יין ונמצא שמן שהוא ביוקר אנן סהדי כיון שגמר בלבו להקדיש אינו מקפיד בדיעבד על דבר זה כיון שרוצה בעיקר ההקדש משום זה אינו יכול להתיר בפתח שהפתחיו עושה הדבר בטעות ונדר בטעות אינו כלום ואם מתחרט מעיקרא ניתר באמת בחרטה כן איתא שם וצריך ביאור יותר ואין להקשות על זה בערכין דף כ"ג, ולפ"ז קשה גם לר' אליעזר דלמה יעשה קנוניא על ההקדש הלא יוכל להתיר בחרטה אבל זה אינו דזה גופא הקנוניא דיאמר להחכם שיתחרט ובאמת אינו מתחרט רק מפני שהוא יודע שלא יוכל להתיר בפתח אומר לחכם שמתחרט ואם אינו מתחרט באמת אינו התרה כלום כידוע בהדי' בהלכות נדרים גם החכם לא יתיר לו בחרטה דיחשוב משום קנוניא אומר לו שהוא מתחרט ועושה קנוניא על ההקדש ממקום אחר לכן צריך שידרכו על דעת רבים: סימן ל"ח בא לפני שאלה זו בית חולים אחד שנותנים לחולים נבילות וטריפות והם רוצים מעתה להאכיל מאכלות כשרות לתכלית החולים ועי"ז מקוים שגם חולי ב"י הכשרים יבאו להתרפאות בבית החולים שלהם ולהכשיר להבא כל הכלים אבל כלים המצופים באבר ללבנם הוא היזק גדול שע"י ליבון זה נשתת הציפו והמאכלים שנתבשלו בהם אח"כ נפגמו כראה לענ"ד אחר שעמדו מעת לעת להכשירם ע"י הגעלה הלא כי הרבה מרבותינו האחרונים ז"ל מקילים בדבר זה בפרט אם מגעילים אותם שלשה פעמים והעיקר לענ"ד בזה להתירו שמאכל שנתבשל בכלי שאינו ב"י מותר לאכול הגם שאחד מרבותינו האחרונים ז"ל כתב שאם בישול במזיד בו אסור לאכול משום קנס כמו שמבטלין איסור לכתחילה מ"מ על גוף המאכל אין בו איסור כי רק לדידי' ולמי שנתבשל בשבילו אסור ולכל העולם כולו מותר ואינו דומה לחמץ שעבר עליו הפסח שקנסו ואסרו לכל ישראל לאכול וכיון שבית החולים (סאכאטאריום) שייך לגוים והם אינם מצווים על דבר זה שלא לבשל בכלי שאינו ב"י לא שייך בזה קנס והמאכל שנתבשל בכלים אלו בעצמותו מותר ועיין יו"ד סימן קכ"ב סעיף ג' בהג"ה שאם בישל כבר בכלי לצורך דבר זה מותר לישראל לקנותו לכתחילה ולשתות כיון שנעשה לצורך דבר זה הוה כדיעבד ובדיעבד נותן טעם לפגם מותר ומותר לישראל לכתחילה לשתותו ולקנותו: ב') כבר תמה הרמ"א בתשובותיו הובא במג"א סי' ט"ז בפתיחה על מה שנהגו לעשות טליתים קטנים ואין בהם שיעור טלית המחוייב בציצית יעויין במג"א בשם דרכי משה סימן ח' שמטעם זה אין מברכים להתעטף רק על מצות ציצית יעיין בטו"ז שם ובאמת התמי' רבה כיון שעושים טלית קטן וקושרין בו ציצית ולובשין אותו למה אין עושין כשיעור לקיים מצוה גמורה באמת ועלה בדעתי לפי מה שמביא המג"א בסימן כ' סעיף ז' בשם המרדכי סברא שאינו חייב בציצית מה"ת רק כשמכסה בו גופו כמלבוש גמור אפילו בהעלאה על גופו שמחייב בו משום כלאים מ"מ לענין ציצית אינו חייב אלא אם מכסה בה כדכתיב אשר תכסה בה יעויין שם במג"א ס"ק ג' עלה בדעתי דבר חדש דוודאי בגדים העושים ללבוש ולכסות גופם ולהגן מפני הצינה ומפני החמה והולכין בהם כל היום בבית ובשוק בגד כזה אם יש לו ד' כנפות אמרה תורה גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר "תכסה בה" לזה צריך השיעור כמבואר בגמרא ופוסקים שיעור בגד שיכסה בה ראשו ורובו של קטן וגדול שאינו מתבייש בו לצאת בו עראי לשוק אבל אם עושה בגד בכוון אם ארבע כנפות כדי לקיים בו מצות ציצית כיון שיש תורת בגד עליו חיוב בציצית כדכתיב ועשו ציצית על כנפי בגדי' (לא כתיב כסות) וגם לא כתיב אשר תכסה בה שיהא צריך ללבוש ולכסות בו ובאמת שיעור בגד הוא שלש על שלש אבל זה אינו ראוי' אלא לעניים אבל שלשה על שלשה טפחים מקרי בגד גם לעשירים כדאי' בשבת דף כ"ו עמוד ב' ועיין דף כ"ז ע"ב ומסתברא כיון דצריכים עשות הציצית על כנף הבגד שהיא למעלה מקשר האגודל ואם עשאה הציצית למעלה מג' אצבעות פסול דלמעלה מג' בגד גופא הוא ולא כנף הבגד א"כ אם כל הבגד איננו רק ג' על ג' אצבעות בזה מה כקרא בגד ומה נקרא כנף לכן צריכה להיות לכה"פ ג' על ג' טפחים דאז למעלה מג' אצבעות נקרא בגד ולמעלה מקשר האגודל בתוך ג' אצבעות נקרא ככף הבגד לפי"ז אם הטלית קטן שלשה על שלשה טפחים ועושה אותו בכוון רק לקיים מצות ציצית יש לו חשיבות בגד אצלו ומחייב בציצית ומקיים בו מצות ועשו בו ציצית על כנפי בגדיהם: ג') בהתעוררות תשו' ח"א מסופק כי השוחט הפסח ויש לאחד מבני חבורה כזית חמץ בביתו לוקה אם יש לחבורה כולם יחד רק כזית אחד אם לוקה יען כי אין מגיע לכל אחד מבני חבורה כזית שלם ויש להביא ראי' מגמרא שבת דף צ"ג ע"ב שמסופק שם אביי לר' מאיר דאמר שנים שהוציאו דבר אחד וזה יכול