התעוררות תשובה חלק ג רמ

לגומות לגומות וכל לגימה הוא מעשה בפני עצמו ומי שלבש כלאים כל היום אם התרו בו חייב בכדי שיוכל לפשוט וללבוש אם כל פעם שיוכל ללבוש ולפשוט חייב מלקות על כל אחד ואחד הגם שאינו עושה מעשה עוד רק ששהה עליו המלבוש מכל מקים הכל נגלה אחר המעשה שלבש היא הדין בטומאת נזיר שהי' עומד על בית הקברות חייב על כל שהיה שהתרו בו והכל נגרר אחר מעשה ראשון הגם שעתה אינו עושה מעשה מכל מקים אם הכל בעשה רק במעשה אחד כגון שעומד קדירה מלא בשר על התנור פשיטא אינו חייב רק אחת, וצריך לעיין בדבר הזה כיון שכל המכתב רק עניין אחד הוא שאינו חייב אלא אחת על כל המכתב כמו האורג בגד שלא מצינו בפוסקים שחייב על כל שיעור אריגה בפני עצמו וצ"ע: ב') במגילה דף ב' ע"א איתא ר' שמואל בר נחמני אמר ימים כימים לרבות י"א וי"ב פירש"י וז"ל לעיל מיני' כתיב י"ד וט"ו ישמחו כתיב כימים הכ' מרבה י"א וי"ב ובאמת מפורש כך בפסוק כימים אשר נחו בהם היהודים וכו' לעשות אותם ימי משתה ושמחה ותמוה אכי הלא בפירוש קאמר הגמ' שכפרים המקדימין ליום הכניסה קורין וגובין בו ביום אבל שמחה אינו נוהגת אלא בזמנה, (לקמן דף ד' ע"ב ודף ה' ע"א) ולחומר הקושי' י"ל באמת אליבא דר' שב"כ גם כן מקדימין שמחת פורים אבל לר' שמן בר אבא א"ר יוחנן דיליף לה מבזמניהם לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם ושם לא כתיב שמחה, ויש להסביר יותר דכתיב לקיים את ימי הפורים האלה ומסיים כאשר קיימו ימי הצומות וזעקתם ופשיטא דבצומות לא שמחו אלא זעקו והתפללו וכן קבלו ימים הנוספים רק לקריאת המגילה: ג') מקשין על הא דאיתא חזקי' קרא בטברי' בי"ד ובט"ו ומספקא אם מוקפת חומה מימות יב"נ או לא הלא איתא למעלה דף כ' ע"ב א"ר יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראין עמו נידון ככרך עד כמה א"ר ירמי' ואיתימא ר' חיי בר אבא כמחמתן לטברי' מיל וכיון דחמתן היא מוקף חומה מימות יהושע בן נון כדאיתא בגמ' שם דף ד' ע"ב שמפורש כן בפסוק שחמת מוקף מימות יב"נ אם כן בלאו הכי צריך לקרות בט"ו בטברי' מפני שהיא סמוך לחמת, וי"ל דנפקא מינה אי טברי' בעצמה מוקפת חומה אם כן כפרים הסמוכין לטברי' קורין בט"ו, אבל עדיין לא ניחא למא קרא חזקי' בטברי' עצמה בי"ד ובט"ו כיון שהוא סמוך לחמת די בקריאת ט"ו לבד, ויש ליישב לפי הטעם שמביא הר"מ דלכן הכפרים הסמוכים לכרך נדונין ככרך דבשעת הגזירה מלטו בני הכפרים לכרך המוקף חומה כדי שינצלו בתוכה מאויב ומגין עליהם מבחוץ לפי זה טברי' שימה חומותיה לצד א' ומשלשה צדדים מוקף חומה כמבואר שם בגמ' דף ה' ע"ב שזה היה ספיקת חזקי' אם הים מועיל כחומה כיון דמגנה אם כן לא נמלטו אנשי טברי' לחומת המוקף כי בלאו הכי היה בטברי' מיגנו ולעיקר הקושי' יש לומר מה דקאמר הגמ' כי מחמתן לטברי' מיל עד טברי' היה מיל אבל טברי' היה חוץ למיל ובזה מיושב מאי דמקשה הגמ' ולימא מיל ומתרץ הא קמ"ל דמחמתן לטבריא מיל דהיינו שלא נטעה שטברי' בתוך מיל של חמת נקראת בט"ו: סימן ל"ז איזה גרגרין בסוגיא דהואיל. הר"ן הקשה על המתניתין כיצד מפרישין חלה בטומאה הלא מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך, ותירץ דבעי צורך קצת ע"כ, ותמו' זה ניחא לתוס' דביצה ד' י"ב, אבל לרש"י דסבר דאין צריך צורך קצת קשה, וי"ל דהא קאימנן אליבא דר"א ור"א תלמיד דב"ש וסבירא ליה כב"ש ולית ליה מתוך כלל כדאיתא ביצה דף י"ב, והא דלא מתרץ הר"ן הכא לרווחא דמלתא אפינו א"ל ר"א מתוך ג"כ ניחא לפי מאי דקי"ל כב"ה דאית ליה מתוך א"כ יוכל לבער החלה מצד מתוך [ועי"ל דתירוצא של ר"ן עולה גם לרבי יהושע ובן בתירה דמודים וסוברים שאסור לשרוף החלה ביו"ט] וקשה לרש"י לקמן דף מ"ח דפסק דלא ליקרי שם עד שתאפה ולמה הא יוכל לבער החלה משום מתוך ומותר שלא לצורך כלל וי"ל דהא דאין שורפין קדשים ביו"ט וה"ה תרומה כשיטת התוס' בסוגי' זו וגם תרומה אסור לבער מן התורה ביו"ט והוא מגזירת הכתוב כדאיתא בהדי' בגמ' ויליף ליה מבוקר שני או מהאו לבדו ולא שייך בזה כלל להתיר משום מתוך לכן אסור לשרוף החלה דהיא תרומה אבל עדיין קשה הא יוכל לאפותה ולומר מתוך שהותרה לצורך הותרה שלל"צ וי"ל דרש"י סבר כשיטת הרב המגיד ורק לגבי הוצאה והבערה אמרינן מתוך ולא בשאר מלאכות אבל באמת בדברי רש"י ביצה דף י"ב נראה להדיא דגם בבישול שייך מתוך לכן נראה לי סברא כזו להסביר דברי רש"י ודוקא אם דבר זה מותר לצורך כגון אופה ומבשל ושוחט בזה מותר באופה ומבשל סתם שלל"ץ אבל אם באותה מלאכה עצמה ל"ש כלל אוכל נפש אסור מן התורה אפילו לצורך למשל המגבן גבינה הוא חייב בשבת משום בונה וביו"ט מותר מה"ת משום שהיא צורך אוכל נפש אבל בנין בית ביו"ט אסור מה"ת ולא נאמר מתוך שהותרה בונה ביו"ט במגבן מותר לבנות בית ובבית עצמה איננה אוכל נפש בזה מיושב קושית התוס' שבת דף צ"ה בד"ה המגבן ע"ש והכה אם אופה תרומה טמאה ביו"ט שבשום אופן אינה