התעוררות תשובה חלק ג רלט

תענית רק אם אוסר אותו בקונם לעשות מלאכה שנדרו חל זה אינו מצד יוהכ"פ אם אוסר אותו בקונם כל השנה ג"כ חל מצד כדר אבל לא מצד יוהכ"פ, אבל אנן פסקינן כר' יוחנן דקטן בעצמו פטור ומותר וק"ל: ה) רבותינו האחרונים ז"ל כתבו שהשליח צבור המתפלל סליחות שמתעטף בטלית כיון שהוא עדיין לילה לא יטול טלית שלו שספק ברכה שאולי הלכה כהרא"ש שבגד המיוחד ליום ולבשו בלילה חייב בציצית וצריך לברך עליו, ואולי הלכה כהרמב"ם שפטור מציצית ולא יכול לברך עליו משום ס' ברכה ולא יכניס עצמו לס' ברכה דס' כמאן הלכתא ? והוא תמוה משום שלא יכניס עצמו לספק ברכה דלמא מחויב לברך ואינו יכול לברך יתבטל בזה מספק מצות דאורייתא ילבש הטלית בלא ברכה אולי מקיים מצוה מן התורה בזה וברכה אינה מעכבת והניח לי כיון שאינו מחייב מן התורה ללבוש טלית שיש לו ציצית להתחייב עצמו בזה רק אם כבר לבשו הוא מחויב בציצית א"כ למה יכניס עצמו בספק ברכה דלמא מחויב לברך ואינו יכול לברך משום ספק ולא יכניס עצמו לחיוב כלל משא"כ מילת אנדרוגינוס בסוכה שמיני ספק שביעי שמוטל החיוב עליו מצוה זה לקיים וצריך לקיימם בשביל ספק ולא יברך: ו) בש"ע אהע"ז סי' קנ"ד סעי' ק"א שכתב שמי שאינו בקי בהלכות גיטין לא יעסוק בהם מפני שרבו הדקדוקים ויש בהם משום פסול ממזרות היינו כשאין הגט כשר, ותמהתי הלא יותר יש חשש איסור א"א שהוא במיתה, משא"כ איסור ממזרות אינו אלא בלאו, ודוחק גדול לומר שאם יוודע אח"כ שהגט פסול יוכל ליתן לה גט אחר, ומה שחטאו חטאו בשוגג, כי סברו שהגט כשר הוא, אבל הילד שנולד ממנה אפי' בשוגג הוא ממזר עד סוף כל הדורות הוא ובניו: סימן ל"ה בשבת כ"א ע"א איתא אמר ר' הונא פסילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקים בהם בשבת מדליקים בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת, אמר רבא מה טעמא דרב הונא ? קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה, והקשה בתוס' למה צריכים טעם שאסור להדליק בהם בשבת משום דמותר להשתמש לאורה ושמא יטה הלא מטעם זה שכבתה זקוק לה לחודא אסור להדליק בשבת משום דאם כבה אסור לחזור ולהדליק בשבת, ותירצו מדלא קאמר ר' הונא סתם אין מדליקין בהם ונכלל שבת ויו"ט יחד ואמר בין בחול בין בשבת שמע מיניה בשבת יש עוד טעם אחר, ובאמת זה ניחה לרבא שאמר טעמא דרב הונא וכו' אבל על ר' הונא גופא קשה למה אמר בין בחול בין בשבת ? ויש לומר ובאמת מטעם כבתא זקוק לה אם אין לו שמנים ופתילות טובים ידליק בהם אולי לא יוכבו, ועוד אם יכבו אולי יתקן לה וכי תאמר מפני חשש שמא יכבו לא יתקן לה לא ידליק כלל, אבל בשבת שהטעם שמא יטה שלא יבא לידי איסור סקילה גם אם אין לו שמנים ופתילות טובים לא ידליק כלל לכן צריך לומר טעם השני ששבת שמא יטה, ולדעתי בדברי רש"י מבואר כל זה שעל כבתא זקוק לה כתב רש"י וז"ל הלכך צריך לכתחילה לעשות יפה משמע אם אין לו אחרים ידליק בהם ועל הא אם מותר להשתמש לאורה כתב וז"ל הלכך בשבת אסור שמא יטה נראה להדי' שבחול רק לכתחילה לא ידליק בהם אבל אם אין לו שמן אחר מותר להדליק בהם אבל בשבת אסור אפי' בדיעבד שמא יטה: סימן ל"ו נסתפקתי במי שכותב מכתב בשבת אם מחייב על כל שתי אותיות שכותב על כל אחד מהם אם כותב במזיד כי אם התרו בו עדים על כל שתי אותיות בהתראה חייב על כל אחד ואחד מהם סקילה הי' הדין אם במזיד בלא התראה חייב על כל שתי אותיות איסור כרת אבל תנן נזיר ששותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת התרו בו חייב על כל אחת ואחת מלקות, אבל איתא ברמב"ם פרק ה' בהלכות נזירות הלכה י' וז"ל נזיר שהי' שותה יין כל היום כולה אעפ"י שהוא חייב לשמים על כל רביעית ורביעית אינו לוקה אלא אחת משום יין ואם התרו בו על כל רביעית ואמרו לו אל תשתה ואל תשתה חייב על כל אחת ואחת, כראה בהדי' שחייב על כל רביעית ורביעית בידי שמים התראה איננה אלא משום מלקות והוא הדין שחייב על כל שתי אותיות גם בלא התראה, ויש לחלק בוודאי אם מעמיד קדירה מלא בשר בשבת על התנור לבשל אינה חייב אלא אחת הגם שיש בו הרבה גרוגרות אינו חייב על כל גרוגרות בפני עצמו משום שעשה רק מעשה אחד והוא הדין אם הוציא קופה מליאה פירות אינו חייב אלא אחת, והוא הדין אם קוצר ענף אחד ויש בו הרבה תמרים אינה חייב אלא אחת מה שאין כן בכתיבה או בתופר שכל שתי תפירות ושתי אותיות הוא מעשה בפני עצמו והוא הדין בקוצר תבואה שכל כמה שמרבה לקצור הוא עושה מעשה יותר, אם כן לפי זה אם אוכל חתיכת חלב חייב על כל זית וזית בידי שמים אבל אם בולע בבת אחת שני זתים אינה חייב אלא אחת שלא עשה רק מעשה אחת ובשלמא בשתי' חייב על כל רביעית ורביעית בידי שמים כי אינו יכול לשתות כמה רביעית בבת אחת בדרך הטבע רק צריך לעשות