התעוררות תשובה חלק ג רלז

והיא אשתו קרוב לוודאי שבעלה בא עלי' כדרך העולם ולא מקרי רובא דתליא במעשה דוודאי הוא וזה שנקט הגמרא סתם שבל"ס וודאי יבעול: ג') עוד נ"ל לתרץ קושיות הרשב"א בישוב קושיות התוס' שמקשים ביבמות דף קי"ד ע"א בד"ה אלא לרבי יוחנן" האיך קאמר הגמרא אליבא דרבי יוחנן בפשיטות קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו הא בגמרא איתא שר' יוחנן ספוקי מספקא לי' ויש ליישב הנה בפסחים דף מ"ד ע"ב שרוצה לילף מנזיר שאין איסורו איסור עולם ויש היתר לאיסורו אסור בו טעם כעיקר מכ"ש בשאר איסורים, והנה אם יש לנו לימוד באיסור שהוא איסור עולם ואין היתר לאיסורו פשיטא שאין יכולין ללמוד איסור קל ממנו כמבואר א"כ הלימוד שיש לנו דקטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו או לכה"פ ספי לי' בידים אסור בהו היינו דווקא בדם ושרצים ובטומאה שאיסורן איסור עולם ואין להם היתר לא נוכל ללמוד מזה לענין נדר שאין איסורו איסור עולם ויש היתר לאיסורו לכן כאן דמיירי יתומה שנדרה נקט הגמרא בפשיטות אפי' לר' יוחנן שקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו, משא"כ ביבמות דמיירי בשאר איסורין שאיסורן איסור עולם ממילא מיושב הכל: סימן ל"ד לפי מה שכתבנו במקום אחר בהתעוררות תשובה ח"א סימן קל"ה הגם שלא נוכל לילף מג' פסוקים אלו רק מה שהוא בל"ת אבל מה שהוא רק איסור בעלמא מה"ת לא, ובאמת איתא שם ביבמות דף קי"ד ע"א שיונק תינוק חלב טמאה ורוצה ש"ס להקשות מזה שאין ב"ד מצווין להפרישו הלא חלב טמאה איננו בל"ת כדאי' ברמב"ם ה' מאכלות אסורות דילפינן מרבוי גמל גמל, ומה ראי' מביא ממנו הלא חלב טמאה אינו בל"ת, וכתבנו ליישב עפ"י סברת הר"ן דמסכת שבועות שהקשה לפי מה דאיתא בגמרא ריש פרק יוהכ"פ במסכת יומא לר' יוחנן דסבר חצי שיעור אסור מה"ת משום דחזי לאיצטרופי למה לן סברא דחזי לאיצטרופי הא יליף לן מקרא כל חלב כל מרבה חצי שיעור כדאי' שם בברייתא, ומתרץ מריבוי דכל לא יוכל ללמוד דבר זה דהו"א חלב שהיא בכרת החמירו התורה לאסור שם חצי שיעור, אבל איסורי לאו מנלן, אבל יען כי יש כו סברא חזי לאיצטרופי שהוא שייך בכל איסורין אמרינן מסברא שכל המרבה חצי שיעור לאו דווקא בחלב מרבה אלא ה"ה בכל איסורין שבתורה וכיון שספי לי' בידים אסור משום שמרגילו בזה לכשיגדול, א"כ סברא זו שייך בכל איסורין (אפי' איכו חייב מלקות על זה) א"כ הדרינן לסברא זו שמה שאסרה התורה קטן אוכל נבילות וספי לי' בידים לא דווקא במה שהוא איסור עולם ואין היתר לאיסורו אלא גם בכל דבר ששייך שירגלנו בזה לכשיגדיל ולפי זה גם איסור כדר בכלל והדרה קושיא לדוכתא, אבל כראה לי דבר חדש דבנדר כאמר חוץ לא שייך טעמא דתרומת הדשן על ספי לי' בידים דכללא בידינו כל ישראל בחזקת כשרות הם ולא חשידי לעבור אפי' על מצוה דרבנן כדמוכח בפסחים דף ד' ע"ב בסוגיא דחזקתו בדוק שכל ישראל נאמנים על בדיקת חמץ והכל חבירים אצלו הגם דבדיקת חמץ דרבנן כדאיתא שם בפירוש א"כ הא דתנן בנדרים דף ט' ע"א במשנה כנדרי רשעים ומפרש הגמרא שלכן קאמר כנדרי רשעים דכל נודר רשע הוא מדרבי נתן דאמר כל הנודר כאלו בנה במה והמקיימו כאלו הקריב עלי' קרבן ומפרשים רבותינו ז"ל הגם שעשה איסור בנדרי אם אינו מתיר נדרו אח"כ ומקיימו עושה עוד עבירה והיה כאלו הקריב קרבן על הבמה א"כ כל ישראל בחזקת כשרות שאם נדר בוודאי יתירנה הגם שכבר עבר איסור על שנדר כי מה שנדר בלי ספק עשה מחמת נער ברגזנותו במהירות ואחר כך נתחרט עליה מכ"ש הקטן שלא עשה גם בשעת שנדר איסור שאינו בר חיוב כשיגדול ודאי יתירנה ולא יקיימו כ"כ בנו חכמז"ל על דבר זה סברא זו שכל נדר הוה דבר שיש לו מתירין כיון שמצוה לאתשולי עלי', משא"כ בתרומה שעשה מצוה בהפרשת תרומה ולא מצוה לאתשולי עלי' כדאי' בגמרא נדרים דף כ"ט ע"א, א"כ לפי"ז לא שייך טעמא ספי לי' בידים משום דאתי להרגילו לעשות לכשיגדיל גדיל דכשיגדיל ילך אצל חכם ויתירנה ועוקר כדר מעיקרו, הגם שיש לומר אולי הוא מן המיעוט שלא יתירנה מ"מ בדבר שלא שכיח לא גזרינן דלמא אתי למיסרך לעשות לכשיגדיל כדאיתא במג"א סימן תקנ"ט סעיף קטן ט' דלכן מותר ליתן לתינוק ביום הכפורים במילה מכוס של ברכה כיון דלא שכיח זה רק ביוהכ"פ שהוא תדיר וקבוע עיין שם, ובזה מיושב דקדוק עצום רב הונא אמר הקדיש ואכל לוקה למה לא ביאור דברו כדאי' בברייתא לזדון שבועה לאסור ולבל יחל הלא האמורא מפרש דבריו יותר מברייתא וקיצר ואמר רק הקדיש ולא יותר עפי"מ דהקשה התוספות לר' לקיש דאמר מופלא סמוך לאיש לוקין ר' לקיש סבר התראת ספק לאו התראה הוא והכא הוה התראת ספק דלמא לא יביא שתי שערות בשנת י"ד רק לאחר מכאן וא"כ לא הוה בשנת י"ג מופלא סמוך לאיש אפי' לר' יוחנן שסבר התראת ספק התראה הוא מ"מ י"ל גם ר' יוחנן מודה שאיננו התראה כיון שבוודאי יתיר נדרו לכשיגדול אפי' בגדר ספק לא הוה האיסור, אבל זה דווקא בסתם שבועות ואיסורין שבוודאי יתחרט ויתיר נדרו כיון דמצוה לאיתשולי עלי' אבל בנדרי מצוה שאדרבא בוודאי לא יתשיל עלי' וסתם נדרי מצוה אין להתירם