התעוררות תשובה חלק ג רלו

חדשיכם ונמצא תירוץ זה באור זרוע הגדול בשם הירושלמי יעויין שם, ועדיין קשה מאוד הלא כתיב בפסוק זה והי' לכם לזכרון והי' טוב יותר לסיים פסוקי זכרונות בפסוק זה שבתורה שעולה שפיר לזכרון ומזכיר בו ר"ח ונ"ל ליישב כיון שאנו מסיימין בשופרות בתפילה ושם נעשה לפניך את כל קרבנות חובותינו כמצווה עלינו ע"י משה עבדיך מפי כבודיך וביום שמחתכם וכו' ובראשי חדשיכם וכו' על קרבנות חובותינו ככתוב בפסוק ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם כראה יותר בעליל שקאי על קרבנות המוספין שמקריבין בימים אלו וגם ר"ח ביניהם: ב') נסתפקתי לפי המובא בשו"ע או"ח כל האוכלין מצטרפין לכזית לשיעור ברכה אחרונה אבל אם אוכל חצי זית שמברך אחריו בו"נ וחצי זית שמברך אחריו על המחי' אינן מצטרפין אפי' להקל שבהם לברך אחריו בורא נפשות ואם אכל פחות מכזית מלוח ואכל מעט פת טפל להעביר הטעם מליחותו שאינו מברך על הפת כיון שהוא טפל למליח אם באופן כזה מצטרף הטפל לעיקר ונחשב כעיקר ומברך אחריו בו"נ: סימן ל"ג איזה גרגרים בסוגי' מופלא סמוך לאיש נדה דף מ"ו ע"א אמר רב הונא הקדיש ואכל לוקה ברש"י שהקטן שהקדיש אם אכל הוא בעצמו לוקה הקטן אע"ג דבמלתא אחריתי לאו בר עונשין הוא מ"מ לענין הקדישו כיון שמופלא סמוך לאיש לוקה, ומביא הברייתא לסיוע לרב הונא לפי שמצינו שהשוה הכתוב הקטן כגדול לזדון שבועה לאסור ולבל יחל יכול יהא חייב על הקדשו קרבן ת"ל וזה הדבר וכו' ומוקי הגמרא לברייתא לאותן המוזהרים עלי' היינו שהקטן בעצמו אם אוכל איני לוקה רק אחרים מוזהרין עליו שלא ליתן לאוכלו מהקדשו ש"מ קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו הקשה רשב"א האיך מוכח דבר זה דלמא לעולם אין מצווין להפרישו אבל ספי לי בידים לכולי עלמא אסור ואחרים מוזהרין עלי' שלא להאכילו בידים ובמה שנכתב לקמן יתורץ זה גופא רב כהנא אמר הקדיש ואכלו אחרים אין לוקין רב יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו לוקין במאי קמפלגי מ"ס מופלא סמוך לאיש דאורייתא ומר סבר מופלא סמוך לאיש מדרבנן, מתיב רב ירמי' יתומה שנדרה בעלה מיפר לה אי אמרת בשלמא מופלא סמוך לאיש דרבנן אתי נשואין דרבנן ומבטלו נדרא דרבנן אלא אי אמרת דאורייתא אתי נשואין דרבנן ומבטלא נדרא דאורייתא, אמר רב יהודה אמר שמואל בעלה מיפר לה ממ"נ אי דרבנן דרבנן הוא אי דאורייתא קטן אוכל נבילות הוא ואין ב"ד מצווין עליו להפרישו והא כי גדלה אכלה בהפרה קמייתא אמר רבה בר ליואי בעלה מיפר לה כל שעה והוא שבעל והקשה רשב"א מאי מתרץ הש"ס אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא אבל קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו כיון דהוא מיפר לה הוה כספי לי' בידים, וי"ל במה שמיפר לה אינו אומר לה שתאכל רק שמותרת לאכול אם תרצה, אבל יש להסביר קושיתו כך דבברייתא נקט סתמא ומיפר לה אפי' בשבת ושבת אסור לומר לה מופר לך רק טלי איכלי וזה הוה כספי לה בידים ולא גרע ממה דאיתא במסכת שבת סוף פרק המצניע סברו חכמים דאסור ליתן לתינוק חגב לשחק בו שמא מיית ואכיל לי' ופירש"י שם שגם אם נאמר שקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו מ"מ ספי לי' בידים אסור מדכתיב לא תאכל ודרשינן לא תאכילום הלא אינו נותן לו החגב אלא לשחק אולי לא ימות ואם מיית אולי לא יאכלנה מ"מ אסור משום ספי לי' בידים ה"ה בזה אם אמר לה הבעל טלי איכלי יותר סברא לומר שהוא בכלל ספי לי' בידים כן יש לבאר קושיות הרשב"א נלענ"ד לפי מה שאי' בתרוה"ד טעמא דספי לי' בידים אסור משום שהוא מרגילו לאיסור ואתי לאכול גם לכשיגדול באמת סברת גזירה זו מצינו במסכת עירובין פרק בכל מערבין אם בירך שהחיינו על הרגל בעי כוס עיין שם בגמרא ומסיק בברכת שהחיינו היכי נעביד ביום הכפורים אם מברך על כוס כיון דבירך שהחיינו קבלי לי' תענית ואסור לשתיי', ומקשה וניתיב לתינוק לשתות ומתרץ אתי למיסרך, והנה כאן אם היתומה נדרה בקטנותה אם גם ספי לי' בידים שתאכל מה שאסרה לא שייך לומר בה אתי להרגילה כיון כשתגדול מועיל הפרתו מה"ת ומותרת באמת לאוכלה כי היא רק מורגלת לאכול מה שאסרה על עצמה ע"י הפרת בעלה אבל מה שאסרו אחרים את שלהם לאחרים בזה לא הורגל אותה בעלה שתאכל רק מה שהוא הפיר לה (כמדומה לי שאיתא סברא כזו בכ"ס]: ב') הא דאיתא בגמרא שמיפר לה כל שעה והוא שבעל פירש"י ז"ל לאחר שגדלה דהוי הך בעילה קדושין גמורין דאורייתא דמעשה גדולה מעשה הלכך אתי נשואין דאורייתא ומבטלי נדרא דאורייתא, יש לדקדק זה דווקא אם בעל אבל אולי לא יבעול, ויש ליישב לפי מה שאיתא בתוספות יבמות דף ע"ב ד"ה שהקשה לרבינא בבכורות דף ע"ב דאמר רובא דתליא במעשה לאו רובה היא א"כ היכן ילפינן רוב ממכה אביו ואמו דלמא לאו אביו הוא רק משום רוב בעילות הלך אחר הבעל והוא רובא דתליא במעשה מוכח דאפי' רובא דתליא במעשה הוה רובא, ותירצם שבבהמה שאין לה אישות אם בא עלי' זכר הוה רובא דתליא במעשה אבל איש ואשתו שדרים וישינים יחד