התעוררות תשובה חלק ג רלה

שהי' גשמים יורדים ביותר או ע"י דבר אחר, שיתלכלך ע"י קטנים וכדומה יש להתיר, חוץ מת"ב עצמו שאין לנקות ולרחוץ רק מקום מטונף לבד, ומה שנוהגין בבית העשירים הנכבדים לסוך הקרקע באיזה מיני שמן מעורב בשעוה ושפין ובעטים לשפשף כדי שיצהיר ואין זה מחמת נקיות רק להתנאות, לענ"ד אסור ודומה לציור וכיור שאסור מר"ח עד התענית כדמוכח גם במג"א סי' תקנ"א סעיף ז' פשיטא שלצורך חולה שצריך אויר טוב מותר לנקות ולרחוץ אבל לבריא אין להתיר וק"ל: סימן ל"א נסתפקתי בגן גדול שמוקף מחיצות ואין מעבור לרבים וגם אין רשות לאחרים לכנוס בתוכו אם יש בו משום יחוד אם יש גם אשה בגן ומסתברא אם הם רחוקים זה מזה כמלא עיניהם אין בו משום יחוד אבל אם היא רחוקה ממנו אבל הוא אינו רחוק ממנה כמלא עיניה כגון שעומד בקרן זוית יש סברא לאסור כי גם היא מצווה על איסור יחוד, אבל כיון שאין דרך הנשים להתחיל לפתות אנשים אין לחוש מצדה שיאסר הדבר משום יחוד: ב) הנה לפ"מ שאנו נוהגין שגם במוצאי ט"ב אוכלין רק מאכל חלב ודרך לשלוח כל אחד לחבירו חמאה כשירה שאינה מצוי' כ"כ אם מותר לשלוח בט"ב בעצמו יען כי אסור בשאילת שלום כדאי' באו"ח סי' תקנ"ד ס"כ ובמג"א ס"ק כ"א ואסור לשלוח ג"כ דורן לחבירו כי זה בכלל שאלת שלום, נ"ל דמותר שאינו עושה ד"ז בתורת התקרבות וריעות אלא כדי שיהי' לחבירו מה לאכול והוא בתורת צדקה וג"ח אבל מה שעושים ג"כ מחמאה וחלב מעשה אופה מעדנים ומתובלים נ"ל זה אסור דזה הוי בכלל דורון לחבירו דאסור משום שאלת שלום: ונ"ל דאפילו להבטיח לאחד שישלח לו דורון אחר התענית ג"כ אסור שהבטחה זו גופי' הוא בכלל שאילת שלום ועוד נראה שאם שלח לו אחד בתענית אינו צריך להחזירו כי במה שיחזור לו לא נתבטל מה שחבירו הראה לו דרך שלום וחיבה שאסור בתענית וראי' מהל' פורים שאי' שם ברמ"א שאם אחד שלח מנות לחבירו והוא מחל לו יצא המשלח ידי חובתו, ונ"ל פשוט שחי' בתוך ל' יום מותרת לאכול בשר ולשתות יין מר"ח עד התענית לפמ"ש המחבר שחי' תוך ל' מותרת לאכול בת"ב, והרמ"א הכריע המיקל לא הפסיד ויעויין בטו"ז ומג"א שם דעת המחמירים אבל לענין זה פשיטא שיש להקל, והשבות יעקב מיקל לאשה בעת ראייתה לאכול מאכלי בשר כי אז היא חלושה ונדונה כתולה קצת ומותר חוץ אם מרגשת בעצמה שהיא בתקפה ובכחה אין לאכול: ג') לענ"ד הא דאמרינן יאוש קונה גם נכרי קונה משל ישראל ביאוש דטעמה מאי יאוש קונה? משום שהוא הפקר וגם נכרי זוכה מן ההפקר, הראי' לדבר שאברהם הוכיח את אבימלך על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך ולא כתב שהחזיר לו אבימלך. אלא כיון שנתייאש אברהם אבינו ממנו כבר קנה אותו ביאוש רק אחרי כן שבא אבימלך אל אברהם לכרות עמו ברית להיות לו לאוהב לכן הרהיב בנפשו להוכיח את אבימלך ובאמת אין ראיה משם, דקרקע בלאו הכא אינה נגזלת רק המים ששאבה זה הוא גזל ומים שכבר אין להם אין צריכין להחזיר, כיון שנתייאש אברהם מהם, וכעת נראה לדעתי מה שסתמו פלישתים את הבארות אחרי מות אברהם אינו אלא גרמא בנזיקין שלא לקחי שום דבר ממנו ואינו חייבים אליהם: ד) ביום הראשון של חג שחל בשבת יש לעיין אם נטמא ביום הראשון אם מחייב בימים חוה"מ בקרבן חגיגה כי עיקר חיוב בא ביום הראשון כעלות השחר ונטמא אח"כ ביום הראשון חייב להביא אח"כ כאשר יטהר קרבנותיו, אבל אם הי' טמא ביום הראשון כעלות הבוקר אפילו אם יטהר ברגל פטור מפני שעיקר חיובה בזמן ביאת חיובה הי' טמא ואינו תשלומין, וזה אם חל יום ראשון בשבת שאסור להקריב עולת ראייה וקרבן חגיגה חיובה בא ביום השני בבקר לפי"ז אם הי' טמא בשבת וטבל חייב להביא קרבנותיו או נאמר שעיקר חיוב בא ביום ראשון רק מחמת דבר אחר שהוא שבת אינו נחשב עיכוב ועיין במס' ביצה דף כ' ע"ב בסוגי' דכבשי עצרת: ה') נסתפקתי הא דתורה שבכתב אסור לאומרו בעל פה אם אחר קורא לפניו מתוך הכתב ואינה מכוון להוציאו ידי חובתו והוא עונה כקורא והוא עונה אחריו מילה במילה בעל פה אם מותר ? סימן ל"ב על דברי התעוררות תשובה סימן פ' חלק א' שכתב ליישב על מה שפקפקו הגאונים למה אנו מסיימים בשופרות הפסוק של תורה וביום שמחתכם ובמועדיכם הלא אין כחוב בו לא שופר ולא תרועה רק כתיב ותקעתם "בחצוצרות", והרא"ש דחק וכתב ליישב מנהג זה כדאיתא ה' ר"ה סימן תקצ"א סעיף ו' ועדיין קשה מאוד למה בחרו פסק זה שצריכין לדחוק ליישב הדבר, ותירץ שם יען לכאורה צריכין להזכיר ר"ח במוסף הגם שזכרון אחד עולה לכאן ולכאן מ"מ לכה"פ כמו שמזכירין הפסוקים של מוסף ר"ה היה להם להזכיר בתוך התפילה פסוקי מוסף ר"ח לכן בחרו בפסוק זה דכתיב בפירוש ובראשי