התעוררות תשובה חלק ג רלד

מודה דספק דאורייתא להחמיר והטעם התורה לא דברה אלא על הוודאי וודאי טריפה לא תאכל ולא ספק ה"ה בעשה עד שלא יודע בוודאי שקיים העשה מוטל עליו החיוב לקיימם כיון שהוא בחזקת חיוב וכאן כיון שהוא בחזקת מחויב לעשות פסח כל קמא דלא ידע בוודאי שהוא לפי אוכלו לא יצא ועוד נראה שאם בני חבורה מצאו בשעת אכילתן שהיא טריפה הגם שנזרקה עלי' הדם וכבר אכלו ממנו בשוגג כיון שאיננו ראוי מה"ת לאכול לא יוצאין ונדחים לפסח שני ומי שאכל מבהמה ואחר אכילתה נמצא בה טריפות ואינה צריך שום כפרה דאנוס הוא כיון דהתורה התירה ליסמוך על הרוב ומותר לכתחילה לאוכלה בהיתר אכל ולא עשה שום איסור מ"מ הנשאר בוודאי טריפה והאוכל ממנו לוקה כן בזה, אבל אם כבר אכלו ומצאו רק ספק טריפה אזי יש לדון בזה דלמא כשר הוה וכבר אכלו ויצאו בזה והוה ספק אם צריכין לעשות פסח שני או פטורים לפי מה שכתבנו במקום אחר בפסח שני שאם יחיד הקריב אותה ואין לו אוכלים לאכול כולה כיון שפסח שני נקרב גם שלא למנוייו והוה בכלל מצות שעל גופו א"כ יכול ליתן גם לאחרים שאינם חייבים בפסח שני ולא נמנו עליו מידי דהוה שאר קדשים שהבעלים יוכלו ממנו ליתן לאחרים הטהורים א"כ מצד ספק יוכל לחבר יחד אם אחד שחייב בוודאי בפסח שני ולאכול עמו מצה ומרור ועוד מי שהוא מסופק אם חייב בשני יוכל להקריב פסח על תנאי בשני אם חייב בו הרי הוא לשם פסח ויאכל אותה בלילה צלי אש על מצות ומרורים ואם אינו חייב בו יהי' מקריב אותה לשם שלמים ומקריב גם המנחה ונסכים עמו אם הוא שלמים מקריב אותה לשם שלמים ואם הוא פסח מקריב אותו לשם נדבה כי יחיד יכול להתנדב מנחה וגם יין בתורת נדבה כמבואר בגמרא וברמב"ם ה' מעשה הקרבנות אבל יש לפקפק דשלמים צריכים שתי מתנות שהן ארבע ופסח דמה טעון מתנה אחת בשפיכה על היסוד פסחים דף קכ"א ע"א אבל אם חל פסח שני בשבת פשיטא שאינו יכול להביא על תנאי דדלמא שלמים היא ואינו דוחה ש"ק ואין לומר דלא יוכל להביאו על הספק כיון דלא יוכל לאוכלו רק בלילה עד הבוקר דלמא פסח הוא ואולי באמת שלמים הוא וממעט באכילת קדשים כיון דלא יוכל לתקן דבר זה בענין אחר משום ספק מותר רק יראה להזמין עלי' בני אדם כ"כ שלא יבא לידי נותר ומצאתי דבר זה בכ"מ פ"ד מהל' קרבן פסח ה"א על הא דכ' הרמב"ם אם אמר לאחד שהי' טמא בשעת זריקה שורת הדין שאינו נאמן ואם רצה להחמיר יעשה פסח שני והקשה בכ"מ האיך יוכל להחמיר ולהקריב קרבן פסח מה שאינו מחויב, ותי' שימנה עצמו עם אחר שמקריב ק"פ לאכול ממנו מוכח מזה להדיא כאשר כתבתי שהבעלים יכולין להזמין כל מי שהוא טהור לאכול עמו מפסחו כיון שאינו צריך להיות למנויו כמו פסח ראשון: ב') יש לדקדק אהא דתנן פ' ראשון דחגיגה משכה א' מי שחציו עבד וחציו בן חורין ב"ה אומרים עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד מה נפקא לן מזה אם עיבד את עצמו יום אחד יעשה ביומו מה שהוא רוצה אם ירצה ישב בטל, והוה להם לומר רק עובד את רבו יום אחד, וי"ל לפי מה דפסקינן בחו"מ אם האדון הלך לדרך והניח עבדו פנוי ממלאכה ואחר עבד בו לא יוכל האדון לבקש ממנו תשלומין בעבור עבודת עבדו כי יוכל לומר טובה עשיתי עמך שעבדתי בעבדך אם הי' יושב בטל והשקט במנוחה קשה לו לעבוד אח"כ כראוי ככתוב מפנך מנוער עבדו באחריתו יהי מכון לכן יוכל רבו לכופו גם ביומו של עבד יעבוד את עצמו הגם ששייך הכל אותו יום לעבד מ"מ כופה אותו כדי שלא יהי' מכון ביומו של רבו: סימן ל' שאלה בא לפני חדרי דירה שמרוצף קרקע בקרשים לכל השנה מנקים ורוחצים אותם כל השנה הקרשים מן הרפש וטיט וקיא אם מותר לעשות כן מר"ח עד התענית: תשובה לא נמצא דבר זה בש"ע לאיסור רק באו"ת סי' תקנ"א סעי' ז' ובהג"ה שם שאנו נוהגין איסור לכבוס מר"ח עד התענית והטעם איתא שם במגן אברהם סעי"ק י"ב, דנראה כמסיח דעתו מאבילות, וטעם זה שייך ג"כ בזה, אבל לפי מה שאיתא סעי' א' בהג"ה שאפילו אנו שנוהגין שלא ללבוש בגדי שבת אפילו בשבת חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת כי אם הכתונת לבד במגן אברהם ס"ק ד' איתא וז"ל והמחמיר שלא להחליפו מנהג שטות הוא שאינו לבוש רק מפני הזיעה, מכש"כ בזה שהוא רק מחמת נקיון ושלא יהי' האויר מעופש שרי, מ"מ בשבוע שחל ת"ב להיות בתוכה שאסור להלביש כתונת מכובס כלל כמבואר שם סעיף ב' א"כ אסור לנקות ולרחוץ הקרשים בשבוע שחל ת"ב להיות בתוכה, אבל יש להתיר מטעם זה שלא יהי' חמור מת"ב עצמו שאסור ברחיצה מ"מ אם הי' ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה מותר לרחוץ להעביר הליכלוך (וכיון שאינה מכוון להנאת רחיצה) כמבואר שם סעי' ט' א"כ גם זה שרי, וכ"ז למי שמקפיד בזה כל השנה אבל מי שבלאו הכי כמה פעמים אינם רוחצים ומנקים תמיד בכל שבוע וממתינים לפעמים שתי שבועות אסור, וראי' לזה ממה שהובא במג"א שם סי' תקנ"ב ס"ק מ"א שמותר לטבול בע"ש לשם מצוה מי שטובל בכל ערב שבת, אבל מי שמבטל לפעמים משום טירדא או משום צינה גם עכשיו אסור, חוץ אם מתרבה הרפש והטיט בהחדר מאוד ע"י