התעוררות תשובה חלק ג רלב

סימן כ"ח איזה גרגרים בסוגיא דנוקשה (פסחים ר"פ אלו עוברין). הנה התוספות בשם הרשב"א דף ב' ע"א בסוף ד"ה אור לארבעה עשר יכו' כתבו שאפי' לר"ת שסבר דאין עוברין על בל יראה על תערובות חמץ ונוקשה אעפי"כ לפי הטעם שחייבין לבער חמץ מבית הגם שביטלו משום שהחמירו התה"ק לעבור עליו בביוב"י, אעפ"י דלא שייך האי טעמא בנוקשה צריך לבער ומביא ראי' מהא דתנן שיאור ישרף וכתבו הפוסקים הטעם משום ולא פלוג, ויש לבאר הענין אם גם משום דלמא אתי למיכל מיני' לא חיישינן כיון שהיא חמץ רע שאינו ראוי לאכילה כ"כ וגם רק מדרבנן אסור מ"מ משום לא פלוג אסור על פי דברי המג"א סימן תמ"ה דצריך לומר דחמץ נוקשה ראוי' לאכילה קצת דהא כ' הר"ן דגזרינן דלמא אתי למיכל מיני' עכ"ל, ואיתא בתה"ד שהא דגזרו רבנן משום לא פלוג היינו אם גם בדבר שגזרו בו משום לא פלוג שייך בו ג"כ קצת מאותו טעם עצמו שגזרו בו על עיקר הדבר, אבל אם לא שייך בו שום חשש טעם זה לא גזרי בהם משום לא פלוג דמה שייכות יש זה לזה (הובא בטו"ז סימן ער"א) וביאור הדבר כך הוא דוודאי משום קצת טעם ששייך בדבר זה או שעיקר טעם שייך בו רק שלא שכיח על זה לא גזר רבנן אבל כיון שכבר גזרו על עיקר הדבר כללו בו גם הדברים אשר שייך בו גם קצת מאותו טעם שגזרו וכללו בו הכל וחדא גזירה ולא פלוג. א"כ כיון דחמץ נוקשה ראוי' קצת לאכול ושייך בי' קצת הטעם דלמא אתי למיכל מיני' לכן גזרו בו משום ולא פלוג: המג"א הקשה על הטור שסבר שחמץ נוקשה מותר להשהות בביתו הלא תכן סתם שיאור שהוא חמץ נוקשה ישרף ומתרץ המג"א לדברי הטור מתניתין איירי ביו"ט לאפותה אסור כיון דאין ראוי ואסור באכילה ולהשהותו אי אפשר שנעשה חמץ גמור, לבטלו אי אפשר כיון שאסור מדרבנן לאו ברשותי' קיימי, להטיל בצונן איננו מועיל כיון שכבר התחיל להחמיץ לכן ישרוף אותו, ותמהו עליו רבותינו האחרונים ז"ל (עיין דגול מרבבה) בפרט שקשה מאוד עליו שאפי' נתחמץ חמץ גמור ולא ביטלו מעיקרא אסור לשורפו ביו"ט משום מוקצה שהעמידו חכמים דבריהם על דברי תורה בשב ואל תעשה מכ"ש היכא דעדיין לא נתחמץ חמץ גמור רק שהוא נוקשה מ"מ כיון שאסור באכילה ובהנאה הוה מוקצה האיך מותר לשורפו [כדאי' מג"א סוף סימן תמ"ו בשם הרמב"ם והריב"ש שאם חל שבת בערב פסח בשעה שישית כיון שאסור כבר בהנאה אסור בטילטול] לענ"ד יש ליישב הרי הקשה בתוס' פסחים על הא דאמר ר' עקיבא שמוכיח שביעור חמץ בארבעה עשר ולא ביו"ט מדמצינו להבערה שהוא אב מלאכה והתורה אמרה כל מלאכה לא יעשה (דסבר אין ביעור חמץ אלא שריפה) והקשו בתוספ' כל דבר שהוא מן הנשרפים גחלו ואפרו מותר בהנאה א"כ הלא יכול לבשל אצל גחלו ואפרו ומותר לשורפו כמו שמותר לשרוף עץ ולבשל בגחלתו, ותירצו כיון שעיקר כוונתו בשריפתו לקיים מצות ביעור חמץ ועיקר כוונתו רק לשם מצוה ומשום הכא אסור דלכם ולא לגבוה כמו נדרים ונדבות שאין קריבים ביו"ט משום דלכם ולא לגבוה אעפ"י שהבעלים מותרים אח"כ לאכול הבשר מ"מ אסור כיון דעיקרו השחיטה כוונתו לשם מצוה הגם שאח"כ מותר לבעלים נקרא לכם ולא לגבוה ה"ה בזה, לפי זה הא דשיאור שהוא חמץ נוקשה מה"ת מותר באכילה אפילו מדרבנן לשיטת הטור מותר להשהותה ואין בו לתא מצוות תשביתו א"כ אין עיקרו לשם מצוה לצורך גבוה ומותר לשורפו ולבשלו אצל גחלתו, ואין להקשות כיון דהיא מוקצה ואסור לטלטלו איך מותר לשורפו הלא אפי' חמץ גמור מהאי טעמא אסור לשורפו משום שהוא מוקצה, זה אינו הלא העצים המה מוקצה ביו"ט אעפי"כ מותר להדליקם לבשל בהם. ה"ה בזה החמץ נוקשה לא גריע מעצים שהמה מוקצה מותר לבשל אצלם ביו"ט ולפי זה מיושב קושיות המג"א על הטור לשיטת הטור עצמו: וקולן של סופרים ר"א מוסיף אף תכשיטי נשים ומפרש הגמרא טיפולי נשים, והקשו הראשונים כיון שקולן של סופרים הוא מה שמשיירין בנות העשירים לעניים הסופרים לבנותיהן לטפל בהם א"כ ר"א הך דת"ק יעויין בתוספות בתירוצם ודברי המאור והראב"ד והשגותיו על המאור למדתי ד' תירוצים על זה שבנות עשירים מיד בעשייתן הסולת לטפל בהם עדיין לא נחמץ רק אח"כ כשמשהין אותן ונותנים לבנות הסופרים העניים ע"י שיהא נתקשה ונתחמץ יותר ממה שהי' בתחילתו בעשייתן מבנות העשירים לכן קולן של סופרים הוה ודאי חמץ נוקשה, ור"א מוסיף אף טיפולי נשים שמיד בעשייתן ג"כ הוא חמץ נוקשה, תירוץ הב' שהעשירים מערבין סולת זה אם שאר דברים מין ממינים שונים כדי להסיר השער בטוב ובהשיור שמשיירין לבנות עניים מוסיפין בו עוד סולת הרבה ונעשר כמעט חמץ גמור ושפיר מוסיף ר"א על דברי ת"ק, הבעל המאור מתרץ עוד בזה שטיפולן של בנות עשירים היא חמץ נוקשה ע"י תערובות (שמוסיפים בו דברים שונים) משא"כ קולן של סופרים, ומוסיף ר"א שחמץ נוקשה ע"י תערובות ג"כ אסור, והתירוץ הרביעי שר"א לא הוסיף כלום אלא בא להודיענו שהטיפולי נשים יש בו משום חמץ נוקשה כדי שידעו העולם מזה כיון שהרבה עושים ע"י סיד והרבה ע"י שמן המור, בא להודיענו שהרבה עושים זר