התעוררות תשובה חלק ג רל

ואסורין בהספד ותענית שחייבות משום הנסים שנעשו הנסים ונפלאות ובתשועות המלחמה, [עיין התעוררות ח"א ס' כ"א מה שכתב שם בענין נשים מחויבות בקריאת הלל בחנוכה] ממילא דגם הם היו באותו הנס ממילא מחויבות בכל הדברים, ועוד עיקר הנס נעשו על ידיהם, בפורים ע"י אסתר ובחנוכה ע"י יהודית, כדאיתא שם ברש"י דף כ"ג ע"א בד"ה הוי א"כ האיך י"ל דאנשים מחויבות בכל אלא והנשים יהיו פטורות ונובא בארעי וגיורא בשמי שמיא, והנה בר"ח ההספד שהוא אסור פשיטא שאסורות בהספד כיון שאיננו מנות עשה, אלא אדרבה אסור בלא תעשה מדרבנן אבל בתענית יש לעיין כיון שהיא צריכה לעשות מעשה בקום ועשה לאכול כדי שלא תהא מעונה א"כ היי בקום יעשה, יעיין בהתעוררות תשובה חלק א' ס' ב' שפלפל שם אם מצות עשה שהזמ"ג בשב ואל תעשה אם נשים ג"כ פטורות, או דוקא בקום ועשה פטורות וה"ה איפכא, וחזינן לגאון [תשובת ר' עקיבא איגר ח"ר] שמסופק אם נשים מחויבות באכילת ערב יום כפירים שהוא מ"ע שהזמן גרמא, ולפי"ז אם מתענית תענית חלום בערב יום כפורים אין צריכה למיתב תענית לתעניתא, פשיטא דלכתחלא יקיימו כל המצות אלו כמו האנשים, כי לא יהא גרוע מכל מנות עשה שהזמן גרמא דמה"ת פטורין והמה מקיימין אותן ומברכות עליהן, אבל אם התענית אם צריכין למיתב תענית לתעניתא יש לעיין וק"ל: סימן כ"ז לפי דאיתא במס' פסחים וכפסק הרמב"ם פ"ט מהלכות טומאות אוכלים ה"ג שאם טמא סחט זתים וענבים אפי' היו מוכשרין לקבל טומאה אם המה כביצה מצומצמת הטפה היוצאת מהן טהורה, א"כ היו יכולין בימי חשמונאים הכהנים ליקח זתים יכל זית הוא חצי ביצה [ואין לחשוש שמחמת מהירות המצוה יטעו ויקחו יותר מכביצה] ונוסף עוד שהיו יכולין לכתשו במדוכה של עץ שהוא פשוטי כלי עץ ואין מקבלין טומאה, [ולמלאכה זאת אפי' ישראל כשר] ואם חששו שכל הכלים טמאין הם. הלא היו יכולים לעשות כלים מאבנים לקבל השמן, וכלי אבנים אינן מקבלין טומאה א"כ לא היו צריכין להנס כלל, עוד הקשו רבותינו ז"ל הרבה קושיות בזה, ותירוץ נכון היא שהקב"ה רצה להראות חבתו לישראל, יען שהיו אז מוסרים נפשם על קדושתו ותורתו ועשה להם הנס כדי להראות להם חבתו, הגם שלא היו צריכין לכך וכל ימי שמעון הצדיק היה הנר מערבי דולק עד הערב הגם שלא היו צריכין לכך להראות חבתו לישראל נעשה להם נס זה בכל יום [כי נר מערבי בל"ס לא היה גדול יותר משאר נרות ונתן בו כמדתו, כדאיתא במס' מכחות חצי לוג ללילי טבת הארוכין ונעשה כס זה בכל יום ארבעים שנה, יעוין במס' שבת דף כ"ג ע"ב וכי לאורה היא צריך בפירוש רש"י ותוס' והא דהראה הקב"ה כס זה דוקא במנורה ולא בשאר קרבנות אינו קשה, דהא גם בימי שמעון הצדיק נעשה הנס במנורה בנר המערבי, ויש לומר הטעם שהמנורה מורה על התורה, ועוד שניכר הנס לכל רואה כל היום תמיד. משא"כ בשאר הקרבנות: ב') וקצת קשה לי מה שכתב הטו"ז לתרץ קושית הב"י שביום ראשון ג"כ כעשה הנס שנשאר קצת בהפך כדי לחול עליו הברכה, הלא תכן במס' מנחות שלילי טבת הארוכין חצי לוג היה השיעור, ובסוף כסלו אין הלילות עוד ארוכין כבטבת שתנן ליל "טבת" הארוכין חצי לוג א"כ עכ"ח כשאר קצת בהמנורה בכל נר ונר, א"כ לא היו צריכין להנס: עוד יש להאריך בענין הנ"ל הלא היו יכולים להדליק בשמן טהור, כי הלא לא כולם נגעו במתים בהריגתם כי בל"ס היי הרבה מהם רק שלא היו יכולים ליזהר שלא ליגע במי שנגע במת כמו שעכשיו אנו כולנו בחזקת טמאי מתים. הגם שמעולם לא נגענו בודאי במת, אלא משום שהבני אדם מתאתדים ונוגעים זב"ז בל"ס נגעו בטמאי מת של אב הטומאה והוי ראשון לטומאה, א"כ מי שנוגע במי שנוגע במת הוי ראשון לטומאה, והשמן שעשו הוי שני לטומאה, יהיו יכולין להקריש אותם ואזל ממנה כל הטומאה מדאורייתא והוא נעשה טהור, כדאיתא בהרמב"ם פ"ט מהלכות טומאות אוכלין ה"א וב' הגם כשנקרש ונעשה אוכל נעשה שני לטומאה, משום דהוי כנוגע בעת קרישתן בהמשקה והמשקה ראשון לטומאה ועושה האוכל הקרוש שני לטומאה, זה אחר שגזרו בח"י דברים שהמשקה נעשה תמיד ראשון, והוא מגזירת חיר דבר שהיה בסוף מאה שכה מהבית שני בימי הלל ושמאי, אבל המלכות חשמונאי היה יותר ממאתים שנה קודם החורבן ואז עדיין לא גזרו על המשקין שיהיו כראשון הגם שאח"כ כשנתנו השמן בהמנורה נעשה קדש, ודוקא בחולין כעשה רק שני אבל בקודש גם רביעי בקודש פסול ידבר פשיט אצלי שאם נגע שני בחולין שאיננו נפסל בזה, אם אח"כ הקדיש את החולין כשאר בטהרת דוקא אם כבר הוא קודש אז כעשה רביעי בקדש ולא אם נגעו הטומאה קודם שהקדיש, [ואולי אין למנורה דין כלי שרת, שדוקא מה שראוי לקרבנות להקריב על המזבח, והראי' שהישראל כשר להדליק המנורה כדאיתא בהרמב"ם מהלכות תמידין ומוספין שהגם הדלקת כרות דוחה את השבת וטומאה אין מזה ראי' שהיא עבודה, הלא שחיטה ג"כ כשרה בזר ואעפ"כ דוחה שחיטה את השבת וגם את הטומאה אם אין טהור שיכול לשחוט] ויש להביא ראי' מהא דתנן במס'