התעוררות תשובה חלק ג רכט

של הנרות הללו אנו מדליקין ואינו מזכיר בנוסחא זו שום כס המנורה, וגם תיבות הנרות הללו קודש הם הוא מתנגד למה שאיתא במס' שבת דף כ"ג ע"א שמתקיף ר' יוסף וכי נר קדושה יש בו, ועוד שם בדף כ"ב ע"ב שאיתא שגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן ולא היה בו אלא להדליק בו יום אחד ונעשה בו כס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה, מביא שם כס המנורה ולא מביא שקבעו להדליק נר חנוכה וכבר הרגיש הרא"ם בזה, וכעת כ"ל שתיבת פירקן משתמש שני פירושים לפ"מ דאיתא במס' כתובות במתני' משנה ד' הבעל חייב בפורקנה ופי' הרע"ב "לפדותה" משבי' וכן תרגום אונקלוס בפרשת וארא ושמתי פדות ואשוי' פורקני' א"כ תיבת פורקן שאומרים בעל הנסים הכונה שהקב"ה פדה אותנו מאויבינו שהיינו כשבויים תחתיהם כי משלו אז מאד על ישראל כאדונים על שבויים, ובאמת שורש פירושו אחת הוא כי הפדיון הוא תשועה והתשועה היא פדיון, וכן מצינו הרבה פעמים בלה"ק שתיבה אחת יש לה כמה פירושים ומקור כונת הפירושים עולה לכונה אחת: ב) לדעתי יש לישב, הרי"ף כתב א"כ לשיעוריה, לאחר שדלק השיעור יכול לכבותו או להשתמש לאורו, והרמב"ם כתב יכול לכבותו או לסלקו, ולמה שיכה הרמב"ם מלשון הרי"ף ולא כתב דיכול להשתמש לאורו וי"ל דאם תפס הנר חנוכה ועומד במקומו לא יצא, משום דהרואה אומר לצורכו הוא דאדלקי' כדאיתא בגמרא ושו"ע והנה לפעמים מדליקין נר כדי להשתמש בו לזמן הרבה, א"כ אם ישתמש לאורו אחר זמן שיעורו יאמרו שהדליקו מעיקרא לצורכו כדי להשתמש אצלו, לכן לא כתב הרמב"ם ההיתר של להשתמש בו לאחר זמן, ויש לומר כיון שבשעה שדלק למצוה לא אחז בידו וניכר שהוא כר מצוה כבר קיים המצוה ומה שיאמר אחר כך לצרכו הדליק אינו מפסיד המצוה מעיקרא: ג) נסתפקתי הא דרואה נר חנוכה דצריך לברך, אם רואה כר חנוכה בע"ש אחר שהדליק למצותו אם מברך עליו הרואה שעשה נסים כיון שעיקר מצותו הוא בלילה, ובאמת צריך ליתן בו שמן כדי שידלוק חצי שעה בלילה, ובפרט לפי מה דמסקינן בשו"ע סי' תרע"ג סעי' ב' דאם כבתה קודם שבת אינו צריך לחזור ולהדליק משום דהדלקה עושה מצוה ויצא בזה, א"כ באותו שעה הוי נר חנוכה ממש, או י"ל כיון דהא דמברך עליו קודם זמנו הוא משום הכשר מצוה כדאיתא בטו"ז שם טעם זה משם התה"ד ועדיין איננו מצוה גמורה, א"כ הרואה אינו מברך עליה עד הלילה, עוד כ"ל הרואה שצריך לברך אם ראה כר חנוכה ולא בירך עליה אם רואה אח"כ כר חנוכה או עושה נר חנוכה בעצמו בתוך זמן מצותו יכול לברך ברכה שעשה נסים: סימן כ"ו נסתפקתי מי שמתענה בשבת ר"ח חנוכה תענית חלום אם צריך למיתב תענית לתעניתא לכל השלשה ימים כי שבכל יום מן הימים האלו אם מתענה צריך למיתב תענית לתעניתא, וה"ה שבת ר"ח אי שבת שחל ביו"ט או שושן פורים שחל בשבת ועוד אם נשים המתענין תענית חלום באותן הימים אם צריכים למיתב תענית לתעניתא ואם מתענות בשבת כיון שמחויבת בכל מילי דמצוה בשבת משום דאיתקש זכור לשמור והני נשי הואיל דאיתא בשמירה איתא בזכירה כדאיתא בגמרא ברכות דף כ"א ע"ב וכתב הר"ן במס' שבת [פרק כל כתבי] שלאו דוקא לענין הקידוש ההיקש, אלא ה"ה לכל מצות דשבת כמו שלש סעודות ילחם משנה וה"ה דמחויבות בעונג שבת וממילא צריכה למיתב תענית לתעניתא, אבל ביו"ט ששמחת יו"ט מצות עשה שהזמן גרמא היא ודאי להרמב"ם דסבר דנשים מחויבות בשמחה כדאיתא בהרמב"ם פ"א מהלכות חגיגה הלכה א' צריכה למיתב. אבל להראב"ד שם דכתב דנשים בעצמן פטורות משמחה רק על הבעל והדר בשכונתה מוטל החיוב לשמחה, יש לעיין, וה"ה בר"ח דמצות עשה שהזמן גרמא הגם בגמרא פרק שלשה שאכלו מסופק אם שכח יעלה ויבא בברכת המזון ונזכר קודם שהזכיר הטוב והמטיב שמברך אשר נתן ראשי חדשים לעמו לזכרון ומסופק שם בגמרא אם צריך לומר ג"כ ולשמחה, מ"מ אצל נשים מצות עשה שהזמן גרמא הוא [וי"ל לפי מה דמובא בטור ס' תי"ז משם פרקי' דר' אליעזר ג' רגלים הם כנגד ג' אבות וי"ב ר"ח כנגד י"ב שבטים ויען שלא חטאו הנשים בעגל נתן להנשים כל הי"ב ר"ח ליו"ט יותר מלהאנשים א"כ פשיטא שכל מילי דר"ח שאסור בהספד ותענית ושמצוה להרבות בסעודת דר"ח כדאיתא בשו"ע סימן תי"ט גם דנשים אין עושות במלאכה בר"ח שייך לנשים יותר מלאנשים] ואם כן אם האנשים אסורות בכל זה כל שכן הנשים והנה בפורים דימי משתה ושמחה נינהו י"ל דגם נשים חייבות במשתה ושמחה כמו שהמה מחויבות בקריאת מגילה משום דגם הם היו באותו נס כדאיתא במס' מגילה דף ד' ע"א, והא דלא קאמר ר' יהושע בן לוי דנשים מחויבות בקריאת מגילה ובמשתה ושמחה, י"ל דהא בהא תלי' ונקט העיקר מקרא מגילה שאפילו העבודה מבטלין משום מקרא מגילה, וה"ה בזה, גם בחנוכה שמחויבות בנר חנוכה כדאיתא בשבת דף כ"א אר"י בן לוי נשים מחויבות בנר חנוכה משום דאף הן היו באותו נס ה"ה דמחויבות בקריאת הלל