התעוררות תשובה חלק ג רכה

שהחיינו לזמן הזה אבל בליל אחד עשר אין שייך טעם זה לפי זה אין לברך שהחיינו גם ביום עשירי שבו נשרף ההיכל עד שקיעת החמה ומטעם זה כתב המחבר סימן תקנ"ח שלא לאכול בשר ולשתות יין כל היום הגם שהמחבר לא כתב סוף סימן תקנ"א שיש ליזהר שלא לברך שהחיינו רק בין המצרים משמע מיד לאחר בין המצרים מותר מ"מ הלא הוא בעצמו כתב שלא לאכול בשר ולשתות יין עד סוף יום עשירי וק"ל: ב') תמיי' רבה על המג"א שכתב בסי' תקנ"א סעיף קטן ט"ז שהנוהגים להחמיר שלא לאכול בשר עד שבת נחמו שאם חל ט"ו באב בעש"ק (הגם שהוא יו"ט קצת) אסירים לאכול בשר גם ביום ט"ו באב הלא המג"א בעצמו מביא טעם בשם הב"ח שמותרים להחמיר בזה נגד פסק הגמרא שפסק כר' מאיר שאחר התענית מותר "מיד" והמה מחמירים כרשב"ג שאוסר כל השבוע כולה שחל בו התענית אפי' לאחר ט"ב עד ש"ק הלא איתמר חל ט"ו באב ביום עש"ק היינו אם חל ט"ב בש"ק ואז נדחה ט"ב ליום א' ושבוע זו לכ"ע אין בו דין שבוע שחל ת"ב להיות בתוכה כדפסק המחבר סעיף ד' ואפי' המחמירים אין מחמירים אלא באותו שבוע שחל ת"ב באותו שבת אבל נדחה לאחר ש"ק אפי' בשתי שבועות שרי אפי' לאותן הנוהגים להחמיר לידון כשבוע שחל ט"ב אם חל ט"ב בשבת כדאי' במג"א שם סעיף קטן י"ז א"כ לפי מה דנקט שיטת הב"ח דמחמירין כרשב"ג הלא גם לרשב"ג אין שבוע זה דין חל ט"ב להיות בתוכה, לפ"ז לסברת הב"ח בנדחה מותרים כל השבוע זו לאכול בשר אפי' לרשב"ג הכל מותר ודוחק לומר דווקא לפי מה שפסקינן כר' מאיר דאחר התענית הכל שרי אז אין להם דין שבוע שחל ת"ב אבל לרשב"ג כיון דנדחה ליום א' הוה מיום א' עד שבת כל אותו שבוע דין שבוע שחל בו ת"ב וזה דוחק: סימן כ"ב נסתפקתי הא דלא נהגינן שלא לבעול על דם טוהר ודינו כדם לכל דבר כדאי' ביו"ד סימן קצ"ד סעיף בהגה"ה אם מצאה כתם בימי טוהר אם גם בזה נהגו להחמיר ומסתברא לפי מה שאיתא ברבותינו האחרונים זצ"ל ביאור הדבר שמתחלה גזרו כתם לטמא רק לטהרת ולא לבעלה אח"כ הוסיפו שיטמא גם לבעלה בזה (משום אי לא הא לא קיימי הא) וכיון שראתה דם טוהר עד סוף שמונים יום לנקיבה הגם שספרה ז' נקיים וטבלה הוי כטבילת יום ארוך שמטמא טהרות בנגיעתה הגם שטהורה לבעלה כדכת' בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה א"כ למה להרבנים לגזור על כתם שתטמא טהרות כל ימי טוהר הלא בלאו"ה מה"ת היא מטמא טהרות (הגם שטבול יום הוה שני פוסל תרומה ובזה כאמר חוץ שטבילת יום ארוך איננו פוסל תרומה והוה לי' לגזור על כתמם משום תרומה זה אינו כיון דמה"ת מותר למה לחכמים לגזור בלי טעם וסברא וכיון שחכמז"ל לא גזרו על כתמם לטהרות ממילא לא גזרו על בעלה שכל מה שאסורה משום כתם לבעלה איננו אלא משום שגזרו על כתם לטהרות כאשר כתבנו למעלה וכיון שלטהרות לא גזרו פשיטא שלא גזרו על כתם משום בעלה לבד וק"ל: ב') נסתפתקי פירי משבעת המינים שהוא באה מאילן שהרכבה אם אילן שאינם משבעת המינים כגון רימונים אם תפוחים או אם זתים תאנים ודומה להם הגם מותר לאכלם אותן פירות בלי פקפוק הגם שנעשה בהרכבת עבירה שדך לא תזרע וקאי על הרכבת אילן מין בשאינו מינו וכמבואר בגמרא חולין פרק כל הבשר יעויין שם היטב אם אוכל מהם, איזה ברכה אחרונה יברך כיון שמוטעם משניהם אם יברך ברכה אחת מעין שלש או בורא נפשות פשיטא לי דברכת שהחיינו לא יברך עלי' כיון שכל עיקר הווייתה ע"י שעבר רצונו של הקב"ה האיך יברך עלי' שהחיינו וכו' לזמן הזה [כנראה לי כתיב כזה בספר הלכות קטנות] אבל ברכה אחרונה שמחוייב לברך איזה ברכה יברך לפי הפשוט יאכל איזה פירי משבעת המינין ושאר פירי ויברך על כל אחת ברכה אחרונה לעצמה ממילא יצא ידי ספק כדאי' באו"ח ה' ברכות סימן ועוד די אם יאכל רק פירי משבעת המינים ויברך באחרונה על הארץ ועל הפירות ויוצא בזה גם ברכת בורא נפשות רבות כדאי' שם סימן ר"ח סעיף י"ב שאם אכל תפוחים עם פירות משבעת המינים ובירך אחרי' על הארץ ועל הפירות אין צריך לברך בו"נ על התפוחים כי כבר יצא במה שבירך ברכה מעין שלש על הארץ ועל הפירות שתפוחים ג"כ פירות הגם שנקט "תפוחים" ה"ה בכל מיני פירות האילן כדאי' להדיא בלשון הרשב"א המובא שם בב"י סימן ר"ח ונראה מלשון הטור והמחבר שגם לכתחילה יברך ברכה מעין ג' ויוצא בזה אבל כל זה אם הרכיב משבע המינים מאילן עושי פירות אבל אם הרכיב בפרי האדמה כגון ענבים שהרכיבם בפרי האדמה אז אינו יוצא בברכה אחרונה גם בורא נפשות של פרי האדמה כמבואר שם בשו"ע אבל יש לפקפק על כל זה דויקא אם אוכל משבעת המינים כגון ענבים ורמונים ואוכל תפוחים בזה יוצא בברכה אחרונה מעין שלש גם על התפוחים אבל בפירי המורכב אין אנו יודעים מה דיכה כדי שנוכל לברך אחרי' ברכה אחת מעין שלש אולי דיני כסתם פירות האילן גם בורא נפשות לא יוכל לברך אולי דינה נשבעת המינים ואולי י"ל אם מרכיב יחור של תפוחים באילן רימונים אז