התעוררות תשובה חלק ג רכד

משום דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב א"כ האיך מקלל עצמו חייב מלקות כיון שמקלל עצמו כעשה רשע והוה כמו גיטה וחצירו באין כאחת ה"ה כיון שבאותו קללה נעשה רשע האיך חייב מלקות וניחא לי לפי המבואר בשו"ע יו"ד סימן קנ"ח וחו"מ סימן תכ"ה שישראל שעשה עבירה לתיאבון (הגם שהוא רשע בזה מ"מ אסור לעמוד על דמו ומצוה להצילו אפי' לחלל ש"ק מותר מפני פיקוח נפשו וכיון דמקלל עצמו שחייב ילפינן לה מדכתיב השמר לך ושמור נפשך מאוד כדאי' בשבועות דף ל"ו ע"א א"כ כיון שחייב בשמירת נפשו חייב בקללתי כיון שעשה בעדים ובהתראה, ואם לאו פטור: ב') נסתפקתי מי שנזהר שלא לקבל מתנות ודורונות ממחלל ש"ק בפרהסיא אם הוא זקן או חולה ובעל יסורין שמחויב ליטול כדאיתא בשו"ע יו"ד סימן רנ"ג שאם מגיס דעתו ואינו נוטל אין לו בצערו אלא עוונות וחטאים אם יוכל להחמיר שלא ליטול ממומר לחלל ש"ק בפרהסיא, הכה בחולין דף ה' ע"א איתא שאין מקבלין קרבן ממומר לחלל ש"ק בפרהסיא הגם שמגוי מקבלין קרבן מ"מ לא מצינו בפוסקים שאסור ליטול ממנו מתנה א"כ כיון שהוא מחמיר שלא ליטול מ"מ במקום שמחוייב ליטול אינו יכול להחמיר ויש עוד לידון להקל בזה לפי מה שאיתא בהתעוררות תשובה סימן י"ב דהיכא דשכיח מאוד במקום הזה מחללי שבתות בפרהסיא והמה מדקדקים על עצמן לעשות קידוש ומתפללים תפילת ש"ק כי בעיניהם רק בישול והבערה הוה חילול ש"ק והשאר כעשה להם כהיתר בתירוצים שונים ומשונים שיש להם על זה אפי' הרבנים מזהירים להם מאוד על חילול ש"ק ואומרים להם העונש על זה סוברים שהמה מגזימין כיון שרואים שרבים מקילין נעשים להם כהיתר ויש לדמות זה למה דאי' בחו"מ סימן ל"ג ה' עדות שהקושר ומתיר בש"ק שהוא אב מלאכה אעפי"כ כשר לעדות כיון שאינו נחשב בעיני העם למלאכה (פשיטא מי שיודע עי"ד שקרא ושנה ויודע חומר חילול ש"ק כדון באמת כמחלל ש"ק בפרהסיא) לענין לקבל ממנו מתנה יש לסמוך על זה גם לנזהר להקל הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד מידיו הרחבה אמן: ג) שאלה אם צריכים להחמיר ולחוש אולי הבודק בבדיקת פנים לפעמים לא ידקדק כ"כ ע"י סיבות שונות ינתק סירכא וכדומה או נעלם ממנו: תשובה הכלל מסור בידנו רוב בהמות כשרות הן ומה"ת אזלינן בתר רוב אבל חכמז"ל תקנו מפני שסירכות מצויית והוה מיעוט המצוי צריכין לבדוק הריאה וכיון שהבודק למד כל הלכות אלו השייכים לבדיקת הריאה ומוחזק בכשרות וירא ה' לרבים ומקיים תקנת חכמים אין צריכים להחמיר ולחוש אולי יטעה כי מה"ת רוב בהמות כשרות הם: אולם הלא עינינו רואות שלרוב בהמות יש להם סירכות שלא כסדרן והיכן הוא הכלל רוב בהמות כשרות הם, צריכין לומר כיון שהרבה מהם אחר בדיקת מיעוך ומשמוש כשרות הם מצטרפין לאותן שאין להם סרכות והוה רובא ומזה יש ראיי' וסמך למנהגינו מנהג אשכנז שמסרכות שלא כסדרן הולכת במיעוך ומשמוש שאיננה סירכא גמורה רק ריר דאל"כ לא הוי רובא אבל קשה לפי פסק המחבר כאותן השיטות שסירכא שלא כסדרן טריפה גמורה הוא היכן הוא הכלל רוב בהמות כשרות הם אבל האמת יורה דרכו לפי מה שאיתא בחידושים של רשב"א פ' א"ט וז"ל רוב בהמות "בריאות" וכשרות א"כ אם הם בריאים אז רוב כשרות אבל אם אינם בריאים שיוצאים מרוב בריאים שהוא נגד הרוב אזי ג"כ רוב כשירות אינם בהם אם מתנהגותם עמהם בטבע אז רוב בריאים וכשירות אבל אם שלטו בהם מעשה ידי אדם במאכלים ומשקים שנותנים להם ובפרט בבהמות המפטמים אותן במינים שונים ועומדין כל היום בדיר ואינם הולכים על האויר של שדה אנה ואנה ואוכלין עשבי השדה המה יוצאים מכלל רוב בריאים ומכלל רוב כשרים והבדיקה שלהם מה"ת הוא (והרבה מהם שנסרך המסס ובית הכוסס) הבדיקה מה"ת בל"ס צריכים ליזהר ולחוש מאוד על הבדיקה שלא יטעה ויהא הכל על צד היותר טוב כי אין אנו יכולים לסמוך עתה בבהמות כאלו על הרוב: ואני הייתי במדינת שטייערמארק באחת מהמקומות כמה שבועות על אויר טוב וכל הבשר שנשחט שם הי' כשר מיד בלי שום סירכא כאשר העיד לי השו"ב דשם בשלש שבועות שהייתי שם נמצאת רק בהמה אחת עם סירכא ותמהתי ושאלתי על זה מה זה הוא והשיב לי כי הבהמות שלהם כל היום רועות באויר נקי באגם ובשדה ומאכלם היא רק העשב הגדל שם ובערב המה באים ולניים בביתם והמה רק בני שתים ושלש שנים ולא יותר לכן המה בריאים ושלימים ולא נמצא בהם סירכא מזה ראי' למה שכתבתי לטוב: סימן כ"א לענ"ד שאם חל ט"ב בש"ק ונדחה ליום א' שאסורים לאכול בשר בליל שאחר התענית משום אבילות דיומא כדאי' ברמ"א סימן תקנ"ח מ"מ יוכל לברך שהחיינו לפי מה דאיתא במג"א סימן תקנ"א שמה שאין מברכין שהחיינו בין המצרים איננו משום אבילות דלא מצינו שיהא אבל אסור לברך שהחיינו רק שאין לומר בין המצרים