התעוררות תשובה חלק ג רכג

אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות וכו' הלא מפורש איתא שם בגמרא שתקיעת מה"ת וברכות מדרבנן יעויין שם מה שמיישב וממתיק במתק לשונו ותמצא נחת ויעיין גם בהקדמות תוספ' יו"ט על ספר זרעים א"כ להוציא לאור תעלומות חכמות ח"ת מה שלא הי' עדיין בעולם ולהרביצם בישראל ככתוב בשם הרמב"ם שהמעתיק (ומדפיס) ספר ומרביצם בישראל הוא כאלו מלמד תורה ברבים א"כ אין לך מצוה גדולה מזו אבל הכנסת כלה לחופה ג"כ מצוה רבה הלא לא לתוהו בראה אלא לשבת יצרה ואין להביא ראי' ממה דאי' בשו"ע או"ח קנ"ג סעיף י' ממה דמותר למכור ס"ת כדי להשיא אשה (יעויין ברבותנו האחרונים ז"ל) [עיין תשובת ר"ש] אם זה דוקא מותר כדי להשיא אשה לזכר משום דמצווה על פריי' ורבי' או מותר גם לבתולה עניי' כדי להשיאה שכתב לא תוהו בראה אלא לשבת יצרה וזה שייך גם באשה עיין באה"ז ב' בבית שמואל שם דהתם הס"ת נשאר בעולם ובקדושתו רק המכירה זלזול וביטול מצוה אבל כאן אם לא ידפיס החידושים כלל אינם בעולם ויש להביא ראיי' ממסכת קידושין דף ס"ד ע"ב דאם אמר קדשתי את בתי ואינו יודע איזה מבנותיי ויש לו בת קטנה ובת בוגרות בל"ס קידש הקטנה דלא שביק אינש מצוה דרמיא עלי' ועביד מצוה דלא רמיא עליה ופרש"י ז"ל וז"ל ומצוה הוא עליו דכתיב ואת בנותיכם תתנו לאנשים עכ"ל וה"ה י"ל בזה להדפיס חידושים אינו מצוה דרמיא עלי' כי הוא מצוה על כל העולם משא"כ בבתו אפי' היא בוגרת רמיא עליו יותר להשיאו מאנשים אחרים אפי' אם המה מחידושים של אביו מקיים בזה כיבוד אב מכ"מ אינו מחוייב מממונו לכבדו כמבואר בשו"ע יו"ד סימן אבל יש לעיין אם חידושים שלו המה וזה וודאי חיובא רמיא עליו יותר להוציאם לאור עולם מאנשים אחרים יש לעיין בכל זה לטוב: ב) נלענ"ד דבר פשוט לפי מה שמבואר בשו"ע או"ח סי' קס"ד סעי' ב' שאם נגע בסעודתו בצואת האוזן או בצואת האף או בבשרו שדרכו להיות מכוסה שצריך ליטול ידיו כדת וכהלכה אם רוצה לאכול עוד פת צריך לברך על נטילת ידים רק המהרש"ל כתב שאין לברך על נטילה זו ברכת נטילת ידים משום דאין לברך בסעודה שני ברכת נטילת ידים יעויין שם במג"א בטו"ז שם לפי זה אם אין לו מטפחת ידים נקי מזיהום וטינוף וזיעה ונוטל ידיו לאכילה ומנגב בו אינו מועיל הנטילה כלל ולא די שאוכל סעודתו בלא נטילת ידים אלא שמברך ג"כ ברכה בטלה א"כ מר"ח אב עד התענית אם אין לו מטפחת ידים נקי מותר ליקח לנגב ידיו מטפחת ידים מכובס נקי אם אין לו אחר נקי הגם שאסור על פי הלכה כמבואר בשו"ע או"ח סימן תקנ"א סעיף ג' שמר"ח אב עד התענית אסור ללבוש ולהציע אפי' מטפחת ידים והשולחן הגם שהם מכובסים מקודם ר"ח מכ"מ לדבר מצוה שרי כדאי' שם בהגה"ה שאשה הלובשת לבנים מותרת לכבוס וללבוש ולהציע מר"ח עד התענית הגם שאם נוטל ידיו ברביעית בפעם אחת אינו צריך ניגוב מכ"מ כיון שיש קצת מצוה בניגוב משום מאיסותא לאכול הפת בידים לחות כדאי' שם במג"א סימן קנ"ח סעיף קטן ה' ובטו"ז שם בארוכה בסעיף ק' י"ב יעויין שם ועוד לפי מה דאיתא שם ברמ"א שיכול לברך על נטילת ידים קודם הניגוב ומקרי עובר לעשייתן הגם שי"ל אם נוטל ידיו ברביעית בבת אחת הניגוב אין חיוב מכ"מ קצת מצוה איכא כדאיתא שם במג"א סעיף קטן י"ח ובטו"ז ס"ק י"ג יעויין שם (ויש להסביר הדבר על פי מה דאיתא בתוספ' וברא"ש ריש פ' לולב לולב הגזול טעם שמברכינן על נטילת לולב אחר נטילתו הגם מדאגבה נפיק בי' כיון שצריך לעשות עוד ניענועים הגם שאינם מעכבין, מכ"מ כיון דאיכא מצוה לעשותן מקרי עובר לעשייתן ובמקום אחר כתבנו הטעם לפי מה דאיתא שם ברמ"א סימן קנ"ח סעיף י"א שיכול לברך גם אחר הניגוב עד אכילת מוציא והוא תמוה וי"ל כיון שהנטילה בעצמה אינה מצוה מחויבת רק אם רוצה לאכול פת צריך ליטול ידיו א"כ עד שאינו אוכל פת לא עשה שום מצוה בנטילה א"כ גמר מצות נטילה הוא בתחילת אכילת הפת ואולי להרמב"ם דסבר כל מצוה שיש לה משך זמן יוכל לברך כל זמן משך מצוותה ה"ה בזה עד שגומר סעודתו מלאכול כביצה פת האחרון עדיין יש המשך למצוות נטילה] בזה מיושב מאוד תמיהת הטו"ז ס"ק י"א על דברי הרמ"א שם א"כ כיון שעושה מצוה בניגוב מותר לנגב במטפחת המכובס אם אין לו אחר נקי וראיי' לדבר מהג"ה שם סימן תקנ"א סעיף ג' שכתב אבל בת"ב עצמה לא תלבוש לבנים רק בגד בדוק ונקי א"כ מוכח מעיקר הלכה די בבגד נקי ובדוק ואעפ"כ כתב מר"ח "עד התענית" מותר לכבס ומוכח מדנקט סתם מר"ח עד התענית שאפי בשבוע שחל ת"ב שמעיקר הלכה על פי הגמרא אסור ללבוש אפילו המכובסים קודם מכן אעפי"כ מותר מפני שהוא לצורך מצוה ה"ה בזה וק"ל: סימן כ' נתקשיתי מהא דאי' בשו"ע חו"מ סימן כ"ז. שמקלל חבירו או עצמו בשם או בכינוי אפילו של לעז שקורין הגוים להקב"ה חייב מלקות הלא פשיטא שמקלל לרשע שפטור ממלקות כדאי' בגמרא בבא מציעא פ' הזהב שמקללין הב"ד במי שפרע במי שאין עומד בדיבורו ומילט לייטינן לי' משום שאין עושה מעשה עמך