התעוררות תשובה חלק ג רכב

אבל יש לפקפק על מה שכתבנו שלמ"ד סוכה יום אחד דלכל שבעת הימים מצוה אחת הם ואעפ"כ בהפסק גדול מודה דמברך מהא דאי' ברא"ש פ' ד' דר"ה בד"ה כתב רב נוטרונאי הגאון שאם הפסיק בתקיעת דמיושב לתקיעת דמעומד אינו חוזר ומברך משום דכולי מצוה אחת הם ולדידי' אפי' הפסיק בתקיעת דמיושב עצמו אינו חוזר ומברך כדפסק בשו"ע או"ח סימן תקצ"ב ובמג"א שם וכן יש להביא ראי' מהא דאמר ר' יוחנן שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא הגם שהפסק שעה בין קול לקול בוודאי הפסק גמור הוא ואעפ"כ יצא ואינו חוזר ומברך ה"ה כאן כיון דכל שבעה מצוה אחת היא אם גם עושה הפסק גמור אינו חוזר ומברך: סימן י"ז נשאלתי לפי מה שנהגו הנשים בצאתם מבית הטבילה ליגע בילד או בחבירתה קודם שיפגעו בדבר אחר אם חבירתה בעת נידותה אם מועיל: הנה בשו"ע יו"ד סי' קצ"ח איתא בהג"ה שתזהרה בצאתם מבית הטבילה שלא תפגע בדבר טמא (לא נזכר כלל מנגיעה) ונקט הלשון "דבר" טמא ולא כתב איש או אשה טמאה והיא מהשערי דורא והש"ך שם כתב בשם השערי דורא שלא תפגע בכלב או בחזיר וז"ל הש"ך סוף סימן קצ"ח אם פגעה בו גוי או כלב או חזיר חמור או ע"ה או סוס או מצורע וכיוצא בהן כן כתב בש"ד עכ"ל מדפרט מצורע ולא כתב איש או אשה טמאה ש"מ דבזה אין קפידא אבל י"ל מצורע בזמה"ז איננו טמא כיון דלא החליט הכהן לטמאה והכל תלוי' רק בדיבר הכהן כידוע להסגירו או לטמאו ואח"כ לטהרו רק שהוא דבר מאוס ויש ליזהר מזה כמו ר' יוחנן יתב על שערי טבילה ואמר כי הכי דלהווי' בנים שפירי כוותי כדאי' גמרא ברכות פ' שלישי דף כ' ע"א אבל באדם טמא י"ל יש קפידא כמו בשאר דבר טמא והנה בעיירות גדולות שהרבה נשים יורדות לבית הטבילה אחת יוצאות ואחת נכנסות וביציאתה פוגעת באשה שלא טבלה עדיין מלשון הפוסקים אין הכרע ובוודאי יש ליזהר: סימן י"ח נסתפקתי לפי מה דאיתא בגמרא בבא מציעה דף צ"ז שביומא דכלה הרב שאול לתלמידים אם שואלים אותו בה' החג ללמוד ממנו עניני דחג שלשים יום קודם מקרי שאילה בבעלים שאם שאל מהרב בהמה ומתה וה"ה אם נגנב או נאבד אפי' בפשיעה כדאי' בשו"ע חו"מ ה' שאלה ופקדון סימן שמ"ו פטור מלשלם כי נקרא בעליו עמו ויעיין או"ח סי' תכ"ט בטו"ז ס"ק א' אם לקח התלמיד חפץ מהרב בלא ידיעתו בתורת שאלה ביומא דכלה אם מקרי שאילה בבעלים אם ת"ל דמקרי שאילה בבעלים כיון שלא לקח אותו בתורת גזל רק בתורת שאלה מכ"מ כיון דשואל שלא מדעת נקרא גזלן מדרבנן ופסול לעדות כדאי' בחו"מ סימן ל"ב ונאנס אם חייב להחזיר דמי הגזילה לבעלים ועוד נסתפקתי אם לקח מהרב דברים שמותר ליקח בלי ידיעתו כגון טלית של ציצית ללבוש ולולב לצאת בו ושופר לתקוע בו משום דאמרינן ניחא לי' לאינש למעבד מצוה בממוני' אם נקרא שאילה בבעלים כיון דניחא להו או צריך דוקא שהבעלים בעצמם ישאלו והנה פשיטא לי לפי מה שמחלק המג"א סימן תקפ"ו ס"ק ד' לחלק לא אמרינן ניחא לי' לאינש וכו' משא"כ בשופר דלמה יתקע בו יותר משהוא צריך ואם נתקלקל קצת עי"ד תקיעתו גם אם לובש טלית חבירו אם נתקלקל קצת על קצת אין הבעלים מקפידים עכ"ל ואם צריך לבקע עץ ביו"ט לבשל סעודות יו"ט שמותר ליקח קופיץ של חבירו שלא מדעת כיון שהוא מצוה משום שמחת יו"ט אמרינן ניחא לי' וכו' ואין לחוש שמא יבקע יותר ממה שהוא צריך כי אסור לבקע יותר ממה שצריך ביו"ט אפילו בקופיץ שהוא דרך שינוי ואין לחלק אם צריך לדבר זה למצוה עצמה כגון שופר או לצורך מצוה ויש לעיין אם לקח השופר לתקוע תקיעה של מצוה ונשבר השופר עי"ד תקיעתו שפטור לשלם כיון שנתקלקל מחמת מלאכה שפטור לשלם כמו בהמה שמתה מחמת מלאכה והנה מלישנא דקרא וכי ישאל איש מעם רעהו תיבת מעם רעהו נראין כמיותר ואולי בא ללמד דוקא שישאל מעם רעהו אבל לא אם לקח אותו בתורת שאלה מעצמו ואולי י"ל אם לקח לדבר מצוה כיון דאמרינן ניחא לי' לבעלים וכו' הוה כאלו שאלו אותו הבעלים בעצמם: סימן י"ט נסתפקתי מי שיש לו סך מסויים להכנסת בתו לנישואין ליתן נדוניא ושאר דברים אבל בדעתו להוציא לאור עולם תעלומות חכמה [בפרט מאביו] ולשניהם אין לו כדי סיפוקם איזה מהם קודם הנה בל"ס ענין גדיל מאוד להוציא לאור עולם חידושי תורה אשר לא היו לעולמים על פי מה דאי' במדרש ילקוט על פסוק והגה מפיו יוצא שהקב"ה מחדש הלכה בכל יום בב"ד של מעלה ובל"ס תורה לא בשמים היא הקב"ה מחכים ומשכיל לחכמי הדור שנתחדשו בשכלם דבר הלכה זו בעילם העשיי' הזה כי לכל זמן ועת לכל חפץ יעויין בריטב"א פרק ד' ממסכת ר"ה מה שכתב על מה שאי' בגמרא אמר הקב"ה