התעוררות תשובה חלק ג רכ

שניחא לי' שיעשה שלוחו ומשום זה זכין לאדם שלא בפניו משום שזכות היא לו. אבל בענין הזה שאם נאמר הולך כזכי אז אין הנוה חייב באחריות אם נאנס מיד השליח והוה חוב להמלוה אדעתא דהכי לא רצה שיהא שליח לחובתו דשמא יאנס השליח ובזה הולך לאו כזכי אבל יש להקשות למה אינו חוזר בו היינו כשמבקש הלוה ממונו מהשליח משום שמא הולך כזכי לפי דברי הגהות אשר ריש מסכת כתובות שהמוציא מחבירו עליו הראי' שמבואר מדבריו שמשום ספק אינו יכול להוציא ממון שיש לו חזקת מרא קמא הכוונה שמשום ספק אין מוציאין ממון מחזקתו וכאן אין להמלוה חזקת מרא קמא בזה הממון דלמא הולך לאו כזכי ולא זכה עוד המלוה בממון הנ"ל מעולם והוה לגבי ג"כ ספק ממון ויש ליישב לדברי סברת הר"י באסאן שהקשה למה בספק ממון אין צריך ליתן לחבירו הלא גזל איסור מה"ת הוה ספק דאורייתא ואיסורי לחומרא עיין שם בב"ש במגיה ומשני שאם יתן הממון לחבירו מצד ספק אם איכו מגיע לחבירו הוה אצל חבירו ג"כ ספק גזל ומה חזית דהוא יתן לו מצד ספק גזל הלא ג"כ לחבירו יהי' ג"כ ספק גזל ומאי חזית וכו' לכן לא יתן להמשלח ללוה בחזרה דלמא הולך כזכי ואם מחזיר ללוה הוה ספק גזל אצל הלוה אם לא ישלם לו אח"כ והוא הי' חייב בוודאי ועוד י"ל שכל המלוה מוחזק בנכסי לוה כיון שהוא שיעבודא דאורייתא אפי' אם שיעבודא לאו מה"ת מכ"מ בזה כיון שאם אחד לוה מחבירו ממון אפי' מלוה ע"פ והמלוה חייב לאחר ואינו רוצה או יכול לשלם למלוה שלו אזי צריך הלוה זה לשלם למלוה של מלוה שלו כדרבי נתן דכתיב ונתן לאשר אשם לי כדאי' פסחים דף ל"א ע"א ובחו"מ סימן פ"ו סעיף א' ובסמ"ע שם עיין שם למי שהקרן שלו ואם הלוה נתן המעות למלוה שלו חייב באחריותו וצריך ליתן עוד הפעם למלוה של המלוה (אפי' אם מלוה שלו לוה לאחר שהלוה לי) א"כ לפי"ז היה המלוה מוחזק במעותיו של לוה כי הקרן שלו לכן שמא הולך כזכי לא יכול להחזיר ללוה משום ספק שמא הולך לאו כזכי כיון שהמלוה הוה (כראוי') מוחזק משום דר' נתן: סימן ט"ז הנה שם בדף ס"ד אי' אמר ר' יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם ומת אסור בכל האנשים שבעולם שחזקה שליח עושה שליחותו ודלמא זו שרוצה לישא היא קרובתה למי שנתקדשה לו והקשה הטו"ז אהע"ז סימן ל"ה למה לא יהא מותר מצד ספ"ס שמא לא עשה השליח שליחותו ואם עשה שליחותו דלמא היא שנתקדשה לו ותירץ כיון שחזקה ששליח עושה שליחותו בוודאי עשה שליחותו ולא הוה רק ספק אחד עיין שם בב"ש במגיה וקשה אמת ששליח עשה שליחותו אבל דלמא לא רצתה להתקדש לו וכדאי' שם הבעל אמר שעשה להשליש שליח לפיקדון והשליש אמר לקבלה השליש נאמן ואי' שם בתוספ' ד"ה השליש נאמן והא המני לא משום מגו דאין לפרש דנאמן השליש מטעם מגו דלא חשוב מגו דאין ביד השליש למוסרו לאשה שמא האשה לא תתרצה לקבל הגט כיון דהבעל אומר לפקדון דהתם כיון שהיא עשתה שליח לקבלה א"כ רוצה האשה בגט זה לכן כתב התוספ' שמא אשה אינו רוצה משום שהבעל אמר לפקדון אבל בסתם נשים שלא עשתה שליח לקבלה י"ל שמא לא רוצית לקבל משום שחוב לה) א"כ מה מהני חזקה שליח עושה שליחותו ואיננו ספק אמת שעשה שליחותו דלמא האשה לא רצתה לקבל קידושין ויש לחלק דוקא בגירושין יש לחוש שלא רצתה לקבל משום דחוב לה כדאי' שם במתני' דף ח' ע"ב האומר לשליח תן גט זה לאשתי אם רצה לחזיר חוזר משום דלא זכה לה השליח משום דגט חוב היא לאשה אבל כאן בקידושין שיותר מהאיש שרוצה לישא האשה רוצה להנשא איננה חיב לה, ועוד י"ל דווקא בגירושין שדנין על אשה זו י"ל שלא רצתה לקבל אבל האומר לשלוחו קדש לי אשה "סתם" היינו שתהי' מי שהיא וודאי בכל העולם יש אשה שרוצה להנשא: והנה כתבו שם התוספ' בד"ה חזקה שליח עושה שליחותו ר' ששת דסבר בשל תורה נמי חזקה שליח עושה שליחותו הני מילי במקום שאם לא יעשה שליחותו יבא המשלח לידי עבירה אם יסמוך על השליח עכ"ל, יש להסביר זיל לאידך גיסא דלמא סבר השליח כיון שלא הודיע להמשלח שעשה שליחותו לא יסמוך המשלח עליו ולא יאכל מפירות הטבולים דלמא לא עשה השליח שליחותו אבל אם נאמר חזקה שליח עושה יחשוב השליח שהוא סומך על חזקה זו ויאכל מפירות הטבולים ובאמת לא עשה שליחותו משום סיבה וצריך להודיעו וכיון שלא הודיע להמשלח שלא עשה שליחותו יבא לידי עבירה וכיון שבאמת לא הידיעי שלא עשה שליחותו בוודאי עשה שליחותו ור' נחמן דחושש להחמיר בשל תורה חשב שבאמת רצה השליח להודיעו שלא עשה שליחותו רק מחמת סיבה לא הי' יכיל להודיעו: לפי דברי הרב המגיד ריש ה' אישות שכתבו דהא דאמרינן דאין אדם עושה בעילתו בעילת זכות הכי מילי באיסור מה"ת אבל באיסור דרבנן אין אומרים חזקה זו דקיל לי' לאינשי איסורא דרבנן א"כ י"ל אדרבא לפי סברת התוספ' דבדאורייתא יש חזקה דאם לא כן הי' השליח מודיעו להמשלח שלא יבא לידי איסור מה"ת אבל בדרבנן לא חש לזה ונראה לי סברה חדשה וזה דחזקה שליח עושה שליחותו מטעם כיון שהוא מאמין לו וסומך