עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryהתעוררות תשובה חלק ג

התעוררות תשובה חלק ג ריח

Hitoorot Teshuva part 3 218 · התעוררות תשובה חלק ג · free full Hebrew text

Open in the reader →

כדאי' בפוסקים שם וההיתר חשוב יותר מן האיסור כי החלות המה עיקר סעודות שבת והן קודמות לנר של שבת כדאיתא שם בשו"ע סימן רס"ז שמי שאין לו אלא פרוטה אחת או על נר ש"ק או על פת לש"ק פת קודם מכ"מ לפי מה שכתבנו אין המפה הבסיס אלא השלחן רק המפה באה לכבוד ש"ק לכסות השלחן כנהוג ולפ"ז אותם המניחים בכיון עוד מפה תחת הנרות לבד כדי שאם יטיף חלב או שמן שלא יטנפו המפה הגדילה הפרוסה על השלחן מפה זו וודאי אסורה משום בסיס (וי"ל אפי' מניח חלות של שבת עלי' כיון שכל עיקר כוונתו רק משום הנרות ל"מ) [ולא נעלם ממני אשר אי' בתוספ' שבת פרק כירה שהנר גופא שדולק הוא בסיס לשלהבת אבל הנרות והשלחן הם בסיס לבסיס] אבל יש לפקפק כיון שהמפה שמוכן ליתנו עליו ספר תורה וכבר הניחו עלי' ספר תורה א"כ האיך מותר ליפרוס על השלחן לכבוד שבת וצריך לדחוק ולומר שזה לא הוה תשמיש גמור ועוד כיון שמעיקרא נהג כך היה כאלו התנה על זה יעויין בשו"ע או"ח סימן קנ"ז מענין כזה וראי' לדבר מגמרא מגילה פ' בני העיר דקאמר שם דפרוכת שלפני הארון הגם שהיא רק תשמיש דתשמיש דהיא תשמיש לארון וארון לספר תורה כיון דלפעמים מנחי ספר תורה עלי' מיקרי תשמיש קדושה א"כ האיך יוכל אח"כ לפורסה על הארון וצ"ל או זה מה שפורס על הארון לא מקרי תשמיש או הוה כאלו התנה: והנה אם הניח קודם הדלקת הנרות לש"ק שעומדים על השלחן החלות על המפה כדי שיהא בסיס גם לדבר המותר וההיתר עיקר כמו שכתבנו למעלה ואח"כ סילקו אחרים את החלות קודם בה"ש ונשאר בסיס רק לדבר האסור לדעתי שרי לטלטלו כי האחרים אין יכולין לאסור עליו מה שאינו שלהם כאשר הסברנו למעלה כיון שלא טפלו הבעלים הבסיס להמוקצה שעליו אלא להיתר החלות של שבת שהמה עיקר ומעשה ומחשבת אחרים אין מועיל לאוסרו ואם הבעלים לא הניחו דבר ההיתר על הבסיס והדליקו הנרות עליו וקבלו שבת בהדלקתו ואח"כ הניח עליו החלות כדי שיהי' גם בסיס לדבר המותר כראה לדעתי דלא יועיל להתיר אח"כ לטלטל הבסיס כיון דעיקר טעמא דמגו דאתקצאי לבה"ש איתקצאי לכולא יומא משום דבבה"ש איקדש יומא וכיון שהוא קבל ש"ק קודם זה וכבר איתקדש לי' יומא איתקצאי לכולי יומא ולא יועיל אח"כ אם מנית אח"כ ההיתר החשוב יותר אבל יש לעיין אם אחרים הניחו אח"כ על הבסיס היתר קודם בה"ש כיון שלא קיבלו ש"ק עדיין יהא להם מותר הבסיס לטלטל אבל י"ל כיון דמוקצה לבעלים מוקצה לכולו עלמא ויש לדמות למקולי מטלניות שזרקו הבעלים לאשפה מבעוד יום והקצום מוקצה לכולי עלמא אבל יש לחלק קצת דהתם מטלניות הם בעצמן מוקצה אבל כאן הזמן גורם המוקצה וכיון קודם בה"ש הי' בסיס גם לדבר המותר לא נאסר להם ואין דומה למה שאי' בסימן רס"ז שאם הבעלים הדליקו נר ש"ק שמותר לאחרים לעשות מלאכה כיון שעוד היום גדול ולא קיבל עדיין ש"ק מכ"מ אסורין ליהנות באותן הנרות התם טעמא כדאי' שם במג"א משום שהוקצה למצוותו כיון שקיים בהם מצוות הדלקת נר ש"ק ואפי' אם הוא המדליק בעצמו לא קיבל ש"ק בהדלקה מכ"מ כיון שקיים בזה מצוות הדלקת כר ש"ק כמו נר חנוכה שהוקצה למצוותו אסור ליהנות לכל אדם הגם שחנוכה חול הוא וכמו נוי סוכה בחוה"מ והדס שבלולב וכדומה וק"ל: ב) חזינן להג' שפקפק עפ"מ שנהגו אנשי מעשה, עפ"י מה דאיתא בשו"ע יו"ד ס"א שפטורין בחוץ לארץ ממתנות כהונה וכן נהגו, והמה משתוקקים לקיים מצוה זו לכן נתנו לאיש שנוסע מכאן לארץ ישראל כסף, שיקנה בעדם שם בהמה ולשוחטה, וליתן ממנו לכהן המתנות, ופקפק הגאון עליהם (עיין פלתי סי' ס"א סק"א) וז"ל ואני הייתי מסופק כיון דאיהו לא מצי עביד כי רחוק ממנו הדרך איך מצי שוויה שליח וכן דייקו התוס' בנזיר על הפרשת חלה עכ"ל, ופליאה הוא בעיני למעיין שם בגמ' נזיר דף י"ב דוקא אם עושה שליח לקדש לו אשה סתם, ובשעה שעשה שליח היתה אשת איש, ובשעה שקדש השליח כבר נתגרשה לא יוכל השליח לקדש בעדו האשה, כיון שבשעת מנוי השליח, לא הי' משלח יכול לקדשה, וכיון שהוא לא יכול לקדשה, לא יכול לעשות ע"ז שליח [ולא יוכל המשלח לומר לו קדש אותה לי לאחר שתתגרש כיון שאם המשלח אמר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שתתגרש בעליך אינה מגורשת, משום דהוי דבר שלא בא לעולם ואינה בידו להתגרש עיין בקדושין ס"ב ע"א וע"ב] וכן הוא בשו"ע אבע"ז סי' ל"ה סי"א וז"ל: האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח אסור בכל הנשים שבעולם שחזקה שליח עושה שליחותו וכו' ואם היתה הקרובה אשת איש בשעה שעושה שליח אע"פ שנתגרשה קודם שימות השליח ה"ז מותר בה, ואין אומרים שמא קידש השליח את קרובתה אחר שנתגרשה מפני שלא היתה ראויה בשעה שעשה השליח, ואין אדם עושה שליח לקדש לו אלה אם יכול הוא לקדשה בשעת השליחות עכ"ל, אבל בנידון דידן שהוא בדרך רחוקה לא שייך לומר כיון דאיהו לא חצי עביד. שליח כמי לא חצי עביד, הלא יכול לבוא לא"י ע"י שם, או בגמלא פרחא וממקומו הוא מוכרח, למשלח אסור בכל נשים "שבעולם", אפי' מאשה מסוף העולם, ולא הי' משלח בשעה שעשה שליח להיות שם, כיון שהיא בסוף העולם ורחוק ממנה, שמע מינה דליתא לסברא זו, ועוד י"ל שאין צריך לזה שליח כלל, כיון שהמצוה להפריש המתנות הוא