התעוררות תשובה חלק ג רטז

בערב תאכלו מצות חייב לאכול כמו בד' כוסות שגם אם היין מזיקו חייב לדחוק עצמו ולשתותם כדאי' שם סימן תע"א סעיף י' ועוד י"ל לפי מה שחזינן לגאון (עיין בתשובת כ"ס או"ח) שאכילת יו"ט צריכה להיות גם הנאת מיעיו ומצות אכילת מצה יוצא בהנאת גרונו א"כ בא הנ' להורות בערב תאכלו מצות שמנד מצוה זו יוצא גם בהנאת גרונו למי שמזיק לו אכילת יו"ט הבאה במעיו יקיים מצות מצה בהנאת גרונו: אבל לפי סברא זו מה הקשה בגמרא ר' עקיבא על ר' עקיבא ר' עקיבא דרש מקרא שאינו יוצא שמצה עשירה יזה שכתוב תאכל עליו לחם עוני והיינו על קרבן פסח אבל ר' עקיבא עצמו הי' אחר החורבן ויוצא במצה עשירה לכן לש צ"ל ר' אלעזר ור' יהושיע הי' בעוד בהמ"ק קיים כדמוכח בגיטין פ' הניזקין גם ר' יהושוע שהוא יהושוע בן ר' חנניא שהיה לוי ושימש בבהמ"ק יהי' מן השוערים ור' עקיבא הי' אז צעיר לימים ואז לש להם אפי' למה שאי' בתוספתא שהיה באים "בספינה" ואמר ר' עקיבא שלש להם במשקין י"ל בזמן דאיכא פסח חייב במצה עניי' הגם שאינו אוכל פסח וכן מבואר להדיא לפי מה דאי' שם דף כ"ח ע"ב דדרשינן וכל ערל לא יאכל בו בו איני אוכל אבל אוכל במצה ומריר מוכח דגם בזמן דאיכא פסח הגם שאינו אוכל פסח חייב לאכול מצה "ומרור" וכן מוכח מדהא דאמר רבא על מצות ומרורים יאכלוה ובזמן דאיכא פסח חייב במצה ומרור בזמן דליכא פסח פטור ממרור רק מצה ילפינן לחייבו דכתיב בערב תאכלו מצות ולא קאמר רבא אם אוכל פסח חייב במצה אא כדכ' על מצות ומרורים אלא קאמר "בזמן" דאיכא פסח מנ"מ וה"ה בזמן דאיכא פסח כמו שחייב במרור מה"ת הגם שאינו אוכל עמו פסח ה"ה דחייב בלחם עוני בזמן דאיכא פסח ואין לומר דחייב בזמן הזה במצה עניה משום דהדרא להיקישא קמא כדאי' בגמרא שם דף ק"כ ע"ב היכי ההיקש קאי לענין זמן אכילה אבל לענין לחם עוני אין לנו היקש דבפ' על מצות ומרורים יאכלוהו לא הוזכר לחם עוני וק"ל (מ"מ כל הראשונים והאחרונים נקטו סתם שאין יוצאים במצה עשירה לכן אין להקל כלל): סימן י"ג שאלה מי שאין ידו משגת להשיא בתו לתלמיד חכם רק אם יבקש לצורכי נדוני' מהבריות אבל יוכל להשיאה לאחד אשר איננו בגדר בן תורה ומסתפק בנדוני' מועטת אשר יש ביד האב ליתן בלי סיוע מאחרים. תשובה הנה כתיב ולדבקה בי ידרשו חז"ל וכן יוכל לדבק בהקב"ה כביכול שהוא אש אוכלה אלא זה המשיא בתו לתלמיד חכם ומהנה לת"ח מנכסיו ועושה פרקמטי' לת"ח וכן כתב הרמב"ם להלכה בהלכות דעות מצות עשה לדבק בחכמים ותלמידיהן שנאמר ולדבקה בו, וזה להשיא בתו לת"ח ועושה פרקמטי' וכו' והנה לכאורה אם אינו מוצא ת"ח שישיא בתו כי מבקשים הון רב א"צ לפזר יותר מחומש נכסיו כדאיתא בהג"ה או"ח (סימן תרכ"א) שאפי' בעד מצוה עוברת א"צ ליתן יותר מחומש נכסיו אבל זה פשיטא שאם רוצה ליתן יותר הרבה שתבא עליו ברכה. בלבד שלא יוציא כל נכסיו שלא יוצרך אח"כ לבריות, אפי' להקדיש כל נכסיו לשמים עבירה בידו כדתנן (סוף מס' עירובין) פלוגתת ר' אליעזר ור' אב"ע והכל מודים שאסור להקדיש כל נכסיו כדדרשינן מקרא "מכל" אשר לו ולא כל אשר לו, וכן פסק הרמב"ם (פ"ו מהלכות ערוכין הלכה ב'): אבל יש לחלק בשלמא אם אין לו לקנות אתרוג רק בהון רב א"צ לבזבז מנכסיו יותר מחומש הגם שהוא מצוה עוברת, רוקא באתרוג וכדומה שהוא רק מצוה אחת לשעה, אבל מצות ולדבקה בו כגון שמשיא בתו לת"ח שהיא מצוה תמידית כל ימי חייו יש לומר שצריך לבזבז הין רב רק שישאיר לעצמו כ"כ שלא יוצרך לבריות, והכה בפסחי' סוף פ' אלו עוברין דף מ"ט ע"א ת"ר לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח וצריך לומר כל מה שיש לו לאו דיוקא דצריך לשייר לעצמי כדי פרנסתו, והכה לכאורה נראה בפשיטות דאם יוכל להשיא בתו למי שאינו בן תורה והוא מדקדק במצות שאינו כדון כעם הארץ כדאיתא בשו"ע אה"ע (סי' ב' סעיף ו') ברמ"א, אבל אם ירצה להשיא בתו לת"ח יוצרך לבקש מהבריות טוב יותר להשיא בתו למי שאינו ב"ת כי לא מצינו שיבקש אדם מהבריות כדי לקיים מצוה רק בשלשה דברים אלו ארבע כוסות (שו"ע סי' תע"א) נר שבת (מבואר בסי' רס"ג סעי' ב') וכר חנוכה (סי' תרע"א סעיף א') אבל אם אפי' להשיא בתו למי שאינו ת"ח מוכרח הוא לבקש סיוע מאחרים אז יותר טוב שישיאה לת"ח הגם שצריך לבקש עי"ז הרבה יותר מאוד, ויש ראי' לזה יען כדי להשיא בתי הוא צריך לקבל מהבריות כדאיתא ביו"ד (סימן רכ"ה סעיף ב') ובש"ך שם ס"ק א' וזקן או חולה מחויב ליטול מן הבריות ואם מגיס דעתו ואינו נוטל וכו' אין לו בצערו אלא עונות וחטאים הש"ך שם וז"ל או שיש לו בנות רבות ואינו יכול להשיאן ולפרנסן אלא א"כ יטול וכי היכא דעני שיש לו מאתים אז נא יטול ואם חסר לו דינר אפי' אלף נותנין לו כאחת מותר ליטול כדאיתא בש"ע (סימן רכ"ג סעיף א') ובהג"ה שם וז"ל ומי שהולך מביתו ונוסע מעיר לעיר וקבץ כל הדרך שהי' בדעתו ליסע מקרי פעם אחת ואפי' נותנין לו ר' זוז בעיר אחת יכול לקבל יותר וחתני כבוד הרב