התעוררות תשובה חלק ג רטו

יוצא בשעת הדחק והקשה עליו כמה קושיות ואחד מהם כיון דאם נילוש בלא מים בלאו"ה אין יוצא משום דאינו יכול לבא לידי חימוץ ואינו יוצא במצה שאינה ראוי' לבא לידי חימוץ. א"כ ע"כ מה שאמרו שא"י במצה עשירה משום דכתיב לחם עוני ע"כ מיירי שנילוש במים ויש ליישב בגמרא שם דף ל"ו ע"א איתא שר' יוסי הגלילי סבר שמצה של מעשר שני אינו יוצא בו משום דקרינן לחם עוני שמצה צריכה שיהא גם אונן מותר לאוכלו ומעשר שני וקדשים אינו נאכל באנינות ור"ע סבר מצות מצות ריבה ועני כתיב שצריכה להיות מצה עניי' ואינו יוצא במצה עשירה ומשמע שם מהגמרא ר' יוסי הגלילי סבר שיוצאין במצה עשירה וכן מוכח מדברי רש"י ז"ל דף ל"ח ע"ב דהקשה שם הגמרא למה לר' יוסף ורבה טעמים שאינם יוצאים בחלות תודה תיפוק לי' מלחם עוני מי שנאכל באנינות יצא זה שאינו נאכל באנינות אלא בשמחה סבר לה כר"ע דאמר עני כתיב ומקשה ותיפוק לי' דהוה מצה עשירה וברש"י ז"ל שם וז"ל כיון דדריש עני הא לאו מצה ענייה הוא דהא נילושה בשמן עכ"ל נראה מרש"י ז"ל דלר' יוסי הגלילי דדרש אוני יוצא במצה עשירה א"כ י"ל הא דמתרץ הגמרא על הקושיא דאמר ר"ע שם דף ל"ו ע"א שבתי הייתי אצל ר' אליעזר ור' יהושוע ולשתי להם עיסה ביין ובשמן ובדבש ולא אמרו לי דבר הא ר' עקיבא סבר מצה עשירה אינו יוצא ומתרץ הא ביו"ט ראשון הא ביו"ט שני וזה דוקא אליבא ר' עקיבא צריכין לחלק כך כי היכי דלא תיקשי אהדדי ר' עקיבא על ר' עקיבא אבל באמת הא דלא אמרו ר' יהושוע ור' אליעזר לר' עקיבא דבר שהמה סבורים באמת כר"י הגלילי שיוצאין במצה עשירה א"כ נקטינן כרבים כר' יוסי וכר' יהושיע וכר' אליעזר שיוצאין במצה עשירה רק לכתתילה לא לאוכלו משום ריב"ל דקפיד ואמר ביומא קמא לא תלושי לי בחלבא דהא דצריכה שתהא נילוש במים דבלאו"ה אינו יוצא כיון דלא בא לחימוץ בלי מים וכקושית המג"א באמת אך לפי"ז קשה על המקשן מעיקרא על ר' עקיבא דסבר דאין יוצאין במצה עשירה דקאמר ולשתי "להם" אולי ר' אליעזר ור' יהושיע סוברים דיוצאים במצה עשירה וצריך לדחוק ולומר כיון דאמר ולא אמרו "לי" דבר משמע שהי' להם לעורר ר' עקיבא לשיטתו שאינו יוצא בזה ואולי סברת המקשן כיון דר' עקיבא לש בעצמו משום דמצוה בו יותר מבשלוחו ודאי מיירי ביו"ט ראשון אבל התרצן השיב לו לפי"מ שכ' הפר"ח סימן ת"ס שגם במצה שאינה של מצוה יעמוד אצלו ולעורר שלא יבא לידי חימוץ ובל"ס לא יחלוק ר' עקיבא על ר' גמליאל וחכמים במציאות שהמה סוברים תשרוף או יאפה מיד משום שנוחה להחמיץ בטבע ור' עקיבא יחלוק על מציאות אלא שסבר שיוכל לשומרו מחימוץ אבל צריכה באמת זהירות יתירה לכן לשה הוא בעצמו אפי' מצה שאינה של מצוה ואין חילק בו ליום ראשון לימים אחרים: ב') והנה ראיתי עיין תורת משה מהדורא קמא ספר ויקרא דף ל' ע"ב בד"ה אפיקומן שמסופק לר' שמעון הא דחיוב מצה בזה"ז נלמוד מדכתיב בערב תאכלו מצות (פסחים דף כ"ח ע"ב) אם יוצאים בזמה"ז במצה עשירה דכתיב סתם מצות ולא לחם עוני דבפ' ראה כ' לא תאכל עליו חמץ עליו קאי על פסח שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כראה להדי' דדוקא אצל אכילת פסח צריך להיות לחם עוני וכן קאמר רבא שם דף ק"כ ע"א דבזמה"ז חייב לאכול מצות ויליף מפסוק בערב תאכלו מצות וכן אי שם בברייתא יעויין שם א"כ י"ל שיוצאין במצה עשירה (וודאי לר' יהו' דקאמר דפסוק זה לא תאכלו עליו חמץ שבעת ימים תאכלו מצות לחם עוני קאי לחייב במצה בזמה"ז פשיטא דגם בזמן הזה צריכה להיות לחם עוני) בזה יש ליישב קושיא חמורה כיון שמצה מצות עשה שהזמן גרמא הוא מנ"ל לחיובי נשים בזה דילפינן דבר זה מהיקש לא תאכלו וכו' כל שישנו בלאו דאכילת חמץ חייב לאכול מצה, והני נשי חייבים באכילת חמץ כדאי' שם דף מ"ג ע"ב ר' שמעון ור' יהודא לא דרשו היקש זה כדאי' להדיא שם דף כ"ח ע"ב וק' מנ"ל לחייבינן נשים? יש ליישב על פי שהקשה התוספ' והר"ן בסוכה דף כ"ז ע"א בד"ה אי בעי למה לי קרא בערב תאכלו מצות הא בלאו"ה חייב לאכול כזית פת בליל יו"ט מה"ת כדמוכח ברכות פ' ג' שאכלו דף מ"ט ע"ב ותירץ הר"ן דמצד יו"ט יוצא עם מצה עשירה ובא הכתוב לחייבו דווקא במצה עניי' ולפי מה שכתבנו דבזמן הזה דליכא פסח יוצאין במצה עשירה הדרא קושיות הר"ן לדוכתא א"כ ע"כ בא הכתוב בערב תאכלו לחייבינא נשים ואם אין ענין לאנשים תניהו לנשים ועוד יש לתרץ לפי מה שכתב גאון אחד (עיין בתשובת ר' עקיבא איגר ח"א) שחיוב' לאכול כזית פת ביו"ט איננו לנשים כיון שהיא מ"ע שהזמן גרמא רק שבת חייבים בקידוש משום דכ' זכור ושמור ואיתקש זכירה לשמירה כדאי' ברכות דף כ"ו ע"ב אבל ביו"ט לית לן היקש א"כ בא הכ' בערב תאכלו מצות לחייב נשים בזו שאינן חייבים מצד יו"ט: ועוד יש לתרץ קושיות הר"ן והתוספ' הא אין עושין מצות חבילות חבילות הוא דאורייתא דילפינן מקרא א"כ צריך לאכול שני זתים אחד כזית מוציא משום מצות יו"ט ובא הכ' לחייבו ולאכול עוד כזית משום מצות בערב תאכלו מצות ועוד יש לתרץ לפי מה דאיתא באו"ח סימן רפ"ח סעיף ב' מי שמזיק לו אכילה בשבת פטור כיון שאינו עונג לו וה"ה שאכילה מצד שמחה ופשיטא אם מזיק לו ויש לו צער מזה שאינו חייב לאכול אבל מצד