התעוררות תשובה חלק ג ריג

איננו נחשב לדירה ואינו מקיים בזה "בסוכות" תשבו שבעת ימים ואם לקח ארבע מינים ביום ראשון ואחר שיצא המצוה נחסר שיעורו ונתן לאחר במתנה פשיטא דאחר לא יצא כיון דצריך להיות לקיחה תמה וכיון דנחסר משיעורו לא מקרא עוד לקיחה תמה אבל בחוה"מ שאינו צריך לקיחה תמה א"כ הי' יוצא בי משום שיורי מצוה אבל מפורש בש"ע או"ח סימן תרמ"ט סעיף ה' שאם נחסר משיעורי פסול גם בשאר ימים [וי"ל דמיירי בשלא קיים עדיין בהם המצוה] אבל יש לומר בהדס וערבה שנשארו בשיעורין י"ב גודלין ונושרין מהעלין בהדס מרוב שיעורו שצריכה להיות עבות או כשרו רוב עלין מערבה יש לומר דיוצא בזה כיון דבא משיורי מצוה וא"כ לפי דברינו יש בזה התנצלת גדול לרוב בני אדם שבימים אחרונים של חג על ידי רוב הנענועים שנעשה נשרו רוב עלין ובפרט מהדס ואינן מדקדקין לראות אם עודנם בשיעורם סבר הייתי כיון שלא נמצא דבר זה בפוסקים שרק דוקא בציצית ובתכלת ובאזוב אמרו כך בני ר' חייא דמקום הציצית למעלה מקשר הגודל ואם קשר למטה ממנו פסולה משום דלא מקרא על כנפי ואם לאחר העשי' נקרע הנקב ועי"ז הציצית למטה מקשר הגידל כשירה משום דכתיב "ועשו" להם ציצית על כנפי בגדיהם דדווקא בשעת עשי' צריכה להיות על הכנף חזינן דעיקר הקפידא רק על שעת עשי' וה"ה באזוב כתיב בפ' בא ולקחתם אגודת אזוב ובפ' חקת ולקח אזוב ילפינן זה מזה דגם במזה מי פרה צריכה להיות אגודה אבל בשאר מצות לא אמרינן שיורי מצוה כשרים יש לומר דיליף כל אחד מהדדי דבשעת לקיחה צריכה להיות אגודה עם שלשה גבעולין כדכתיב "ולקחתם" אגודת אזוב ובפ' חקת כתיב ולקח אזוב משמע אפי' כל שהוא אבל עומד לנגדי מה דאיתא בגמ' מכחות דף כ"ח ע"ב דרצה לילף משיורי רצועות של תפילין דכשרה מהא דגרדימי תכלת ואזוב ומסיק דרצועות תשמישי קדושה הוא לא יליף מתכלת שהוא תשמישי מצוה משמע דכל שאר שיורי מצוה ילפינן שפיר מתכלת ואזוב [ואין לומר דהוו שני כתובים הבאים כאחד אזוב ותכלת ואין למדין ממנו כיון דלא כתיבי בפירוש בקרא ששיורי מצוה מותר רק שלמדין מלקחתם שצריך אגודה, וכתיב ולקח אזוב משמע שאינו צריך אגודה והשיריים כשרים ולא הוי שני כתובים מפורשים כדי שנדון אותם כש"כ כאחד: וקשה לי מה דאיתא סוף פרק כיסוי הדם דשופר של ע"ז ולולב של עיר הנדחת אם תקע בו או כטל הלולב לא יצא דכתותי מכתת שעורו כיון דעומד לשריפה נשרף דמי הי' לו לומר דאינו יוצא בו כיון שהוא כאין וכשאינו מה כתותי מכתת "שיעורו" הא אין שיאר כלל ויש לומר כמו נבילה שנסרחה דפטור האכלו הגם שעודנו קיים רק נאבד טעמו וכן חמץ שנפסל מאכילת כלב שפטור ואינו עובר עליו הגם שעצמת הדבר קיים וכן לענין טומאה שאמרה התורה תנור וכריים יתץ וכיון שנחלק לשלשה או לארבעה חלקים טהור הגם שעיקר החרסם קיימים וכן כלי שניקב כמוצא רימון טהור הגם שעיקר הכלי קיים ה"ה בשופר ולולב שנפסד ואיננו עוד כמו שהי' יצא בו מצות שריפה וגם שראוי לתקוע בו עוד מ"מ מכתת שיעורו בזה ואינו יוצא אבל זה אינו, כיון שכתב בעיר הנדחת ושרפת אותו "כליל" ולא ידבק בך "מאומה" מן החרם א"כ צריך לשרוף אותם לגמרי עד שיהי' אפר וצ"ע ופשוט הוא הא דגרדימי תכלת ואזוב כשירין דוקא אם קיים פ"א בהם המצוה כגון טלית של ציצית לפי מה שפסקינן טלית חובת גברי הוא אם לבש אותם פ"א עם הציצית אבל היכא דלא קיים בהם המצוה לא מקרא שיורי מצוה ואינו יוצא בהם ויותר מזה איתא במגן אברהם שנשאר בו כדי עניבה והותר הציצית אינו יכול לקשרם עוד הפעם רק צריכים להיות חוטין שלימים הגם שנתקיים בהם פ"א המצוה כיון שחזר והתירן פסקו מצותן ןצריכין להיות שלמים וק"ל: ב') תמוה לי במה שמביא רמ"א סימן תרצ"ה ס"ב וז"ל שנוהגין לעשות סעודת פורים לאחר מכחה וערבית יתפלל בלילה ויתפלל מכחה תחלה בעוד היום גדול ורוב הסעודה צריכה להיות ביום ותמוה כיון שיודע שהסעודה תמשוך בלילה כדאיתא "שרוב" הסעודה צריכה להיות ביום א"כ האיך מותר להתחיל בסעודה ביום משום קריאת שמע דמיקרי התחיל באיסור כדאיתא בסי' תע"א במג"א סק"א דזה מיקרי התחיל באיסור וכן מוכח מגמ' פסחים דף ק"ז ע"ב וצריך לדחוק ולומר שעיקר גמר הסעודה הוא באמת ביום רק שממשיכים במיני מעדנים כגון פירות ובשר ודגים דברים המותרים לאכול קודם קריאת שמע: ג) עלה בדעתי לומר מה שאי' בשו"ע או"ח סימן תר"צ סעיף י"ד אין מדקדקים בטעותיהם כתיב שם והכ"מ שאין בזה שינו בהבנות הענין כדאי' בירושלמי ששני תלמידים קראו לפני רב המגילה חד קרא יהודים וחד קרא יהודיים (בשני יודין) ולא אהדר חד מנהון וי"ל דוקא אם אחד קרא בכל המקומות דכתיב יהודים בחד יו"ד והשני קרא בכל המקומות בשני יודי"ן י"ל זה יותר מדקדק בקריאתו לדייק בשני יודי"ן והאחר לא דקדק כ"כ אבל אם אחד קורא לפעמים יהודים ולפעמים יהודיים י"ל דמשמע מקריאתו יהודים ויהודיים שני אומות המה ונשתנו הענין ולא יצא יש לדקדק מה לשון דקאמר שני תלמידים קראו לפני רב בזה לא אהדר חד מנהון אבל אם אחד הי' קורא פעמים יהודים ולפעמים יהודיים הי'