התעוררות תשובה חלק ג ריב

התה"ד שגם אותו דבר שאסרו משום לא פלוג צריך להיות בו קצת סברא ליאסור מאותו טעם שגזרו על הדבר רק משום חשש בעלמא לא גזרו חז"ל ע"ז מ"מ כיון שאסרו חז"ל לא הוציאו דבר זה מהכלל כיון שגם בזה שייך קצת טעם אשר אסרו בשבילו וכן י"ל בענין זה אם צלויין שעולין לפעמים על שולחן מלכים לא הוציאו אותו מכלל איסור בישולי נכרים מ"מ מעצמינו לא נוכל לגזור ולאסור דבר משום לא פליג היכא דלא גזרו אותו חז"ל והנה יש לסמוך על הרבה שיטות ראשונים שמביא הש"ך סי' קי"ג ס"ה שסוברים כרש"י שאם לא נשתנה המאכל ע"י בישול מכמות שהי' לא שייך בו איסור בישולי עכו"ם וע"י צלייתו לא נשתנה מאומה מעודו חי והוא ממש כמו בחיותו ועוד יש לעשות סניף משיטת ר' אברהם שהובא בטו"ר שם סי' קי"ג שמה שנתבשל דווקא בביתו של נכרי אסור אבל המוכרים אלו צולין אותו בפרהסיא בשוק ועוד יש סמך להתיר לפי דברי הרמ"א שכ' שמביא להתיר י"א אם נתבשלה ע"י השפחות שלנו כיון שצריכה לעשות מפני תשלומין שלה נא שייך בו קירוב דעת וחשש חתון והצולין צולין ומוכרין אותו להרויח בהן ולהנאתן ולדעתי יש תקון בדבר אם היהודים הקונים ינפחו באש שצולין עליהן וימתינו קצת ויוצלו יותר כל צרכם ע"י נפיחותן באש כי מסתמא אין צולין אותו המוכרין כל צרכן כי אם יצלו כל צרכן כששוהין עד שבאין הקונים יושרפו וכיון שעדיין לא נצלו כל צרכן מועיל החיתוי שיוצלו יותר וכמו שדבר זה מועיל לענין אפיית הפת כדאי' שם בשו"ע סי' קי"ב ברמ"א וכדכ' ברמ"א סי' קי"ג שאנו נוהגין להתיר גם בבישולי גוים לסמוך על זה אם חתה ישראל ה"ה בזה לכן לדעתי יש לסמוך על זה להתיר לעניים ואביונים והוא שעת הדחק ולהיתר זה שיחתו בהגחלים ויוצלו יותר מובא ברמ"א שאם אפה הגוי פת שלשה ישראל שאסור, וכשמחזירו הישראל לתנור ונשבח הפת על ידי שנאפה הפת קצת יותר מועיל ומותר לישראל לאכלו: והנה דרכן של נכריות המוכרות בשוק פירות ממינים שונים למכור ג"כ חתיכות מקשואי' חורף צלויות אם אין בזה חשש ומותרין לאכול והנה המה ממאכלי הגרועין וקשי העכול ואין עולה על שולחן מלכים רק לעתים רחוקות אבל יש חשש כיון שחותכין אותן בסכיניהם הגם כי אנו תופסין להלכה סתם סכין שמנונית קרש על גבה היינו משום שהשמנינות בטבעו דבוק מאוד וגם עין השמנינות כמראה להב הסכין ואינו ניכר כ"כ הגם דגוים קפדי טפי על מנקיותא מדידן מ"מ חשש זה שייך גם בסכיניהם והא דאי' בשו"ע יו"ד סי' קכ"ב שאומן דרכו להיות לו כלים נקיים וסכינים מיוחדים לכך מ"מ הנכריות האלו שמוכרין דבר זה אררור חוחרנוא אוחז רה דיד בסכיניהם שאוכלין בו מ"מ יש להתיר מטעם שכתקכח הסכין באיזה חתיכות ראשונות שחותכין והמה בטילים בשאר חתיכות ויבש חד בתרי בטל, כדהובא סברא זו במג"ת הל' פסת סי' תמ"ז ומצד דבר שבמנין וחתיכה הראוי להתכבד ג"כ המה בטילים חדא שאינו אסור מחמת עצמו רק משום בליעת איסור כדאי' ביו"ד סי' קיז שבדבר שנאסר מחמת הבלועה לא שייך איסור חתיכה הר"ל ועוד כיון שאחר החתוך צולין אותן להפוסקים שצלי מפעפע בכולו א"כ אותו מועט נתבטל בס' כי מן הסברא אינו דבוק בסכין רק דבר מועט ולפוסקים שאינו מפעפע בכולו רק אוסר כדי כטילה יאותו כדי כטילה לא הוה חהר"ל ונא דבר שבמנין ובטל, (ועוד י"ל דדבר שאינו עולה על שלחן מלכים אינו בגדר חתיכה הראוי להתכבד משום דלא חשיבא) וכן אותן מיני קטניות הגדילים על גבעולין עבין הנקראין בל"א קוקורוץ שקולין אותן אחר שנתגדלו כל צרכן ונגמר בשולן והן אינן ראוין לאכול חי ולא כשתבו לגמרי אחר קלייתן אבל אינן עולין על שלחן מלכים פשיטא שמותרין משום חשש בישולי נכרים, ובמקומות שרוב בנ"א אוכלים אותם ונטעי אדעתא דהכא ברכתו בפה"א אבל אם טוחכין אותו ועושין מהן פת ואינו כיכר עוד כלל הגרעין מברכין עליו שהכל כדאי' בהל' ברכות כל מאכל שנתרסק כ"כ שאינו ניכר עוד מהותו מברכין עליו שהכל ובמדינה שרובם כוטעים להאכילם לעופות פשיטא שמברכין עליו שהכל כי לא כטעי אדעתא דהכא ואותן שמבשלין אותן עולין על שולחן מלכים ושרים ואסורין משום בישולי נכרים ובאמת כל איסור בישולי עכו"ם תלוי בזמן ובמקום ואם קולין אותו במחבת ומושחין אותו בשומן יש לאסור כי אינו דומה למה שמביא הרמ"א בסי' קי"ג שמושחין החבית בחלב כדאי' בשו"ע יו"ד סי' קי"ב סי"ב כי שם כטל"ג וצריכין לחקרו האיך עושין אותו וק"ל, ואולי כיון דרובא נטעו למאכל עופות אם גם לוקחין מהם על שלחן מלכים בטלה דעתן ואיננו חשוב: סימן ט' נסתפקתי הא דאיתא במנחות דף ל"ח ע"ב בני ר' חייא אמרו גרדימי תכלת כשירים גרדימי אזוב כשירים משום דהוי שיורי מצוה אם נאמר בכל מצות שבתורה כן למשל אם תקע בשופר כשר בר"ה ואחר שקיים בו המצוה נחסר משיעורו או שאר פסולין אם כשר לתקוע בו עוד תקיעה של מצוה וודאי סוכה שנחסר משערו אחר ישיבתו כגון סוכה בעיכן שבעה על שבעה טפחים וכחסר משיעור זה איננו יוצא עוד בישיבתו ריוו דלכל הפחות דירת עראי בעינן כיון שכחסר משיערו