התעוררות תשובה חלק ג ריא

ולא כ' מהיכן למד דבד זה אבל לענ"ד שדבר פשוט הוא שמצינו בכל הש"ס שדבר שראוי לאכילה וכדומה לו ורביע עליו איסורא אסור להשהות בביתו משום תקלה כדאי' ביו"ד סי' נ"ז שספק דרוסה אסור להשהות בביתו משום תקלה וכן בביצה פ"ב דף י"ח סבר רב ביבי טעמא דאסור לטבול כלים בשוי"ט משום שמא ישהה ויבא לידי תקלה וכן פסחים דף כ' ע"ב שאסור להשהות יין טמא משום שמא יבא לידי תקלה יעויי"ש בגמ' ותלוי' בפלוגתא דתנאי אבל להלכתא נקטינן דאסור משום תקלה ומזה למדו תוס' ורשב"א כמו שאסור להשהות בביתו דברים אסורים משום חשש תקלה שמא יהנה מהן ה"ה אסור לסחור בהן בדבר הראוי לאכילה משום תקלה: ותמיהנא שלא הביאו הפוסקים שגם בדבר הנדור אסור לעשות בו סחורה וי"ל שמסתימת לשון הרמב"ם וטוש"ע סי' קי"ז כל דבר האסור "מה"ת" באכילה אסור לסחור בהן נקטו סתם אסור מה"ת כללו בו גם דבר האסור משום נדר אבל קשה מהיכן למדו שאסור לסחור בכל דברים האסורים שהרי מקירו מס' שביעית פ"ז מ"ג דתנן שאין עושין סחורה לא בפירות שביעית ולא בבכורות ולא בתרומות ולא בנבילות ולא בטריפות ולא בשקצים ולא ברמשים ע"כ ודברים אלי המנויין במשנה אינן אלא בדברים שלא הי' להם ולא יהי' להם שעת הכושר לאכילה משא"כ בדבר הנדור, ואל תשיבני מתרומה שנאסר רק בהפרשתו דכבר כ' עליו הרא"ש על הא דתלינן כחלת אהרן ותרומתו מותר שהוא מתפיס בדבר האסור ופי' הרא"ש טעמו כיון שגם קידם שהפריש תרומה הי' ג"כ אסור מה"ת משום שהוא טבל א"כ הוה דבר אסור מעיקרא רק בתרומה נאסר לזרים א"כ הוה דבר האסור מעיקרא ולא דבר הנדור וצ"ע ועיין בפסחים דף י"א כל הסוגיא ופלפול בגזירה דלמא אתי למיכל מיני': ב') התוי"ט שם בשביעית הקשה מהא דבכורות דף ז' ע"ב מדרצה הגמ' ללמוד דחלב מותר מדכ' את עשרת חריצי החלב שהביא דוד לשר האלף והקשה בגמ' דאינו ראיי' מזה דמותר באכילה דדלמא לסחורה והקשה התוי"ט אם אסור באכילה ממילא אסור בסחורה ג"כ ולענ"ד לא קשה מידי דהתירה לא אסרה אלא דברים המנויים במתני' אבל בבהמות טהורות מותר לסחור הגם שיש עליהם איסור אבר מן החי ואיסור אינו זבוח ה"ה בחלב שלהם מותר לסחור ואין לומר בהמה בחייה שאינו ראוי לאכילה מותר לסחור אבל חלב שרוי בעין לשתיי' מיד אסור (לפי שהתורה אסרתה משום שמא יבא לאכול) דכיון דבהמה מותר הוה החלב כנזדמן וג"כ מותר ועוד התורה אסרה שקצים ורמשים ג"כ בחיים ובהמות וחיות טהורות מותרין בחייהן וממילא גם חלביהן מותר: ג') והנה מאז הי' קשה לי מה דלמד הגמ' שם בבכורות מדהתירה התורה החלב מדכ' לא תבשל גדי בחלב אמו מוכח דחלב מותר דאם לא בלא"ה אסור לאכול הבשר יען דנבלע בו חלב אלא ע"כ חלב מותר הוא וקשה דלמא לעולם החלב בעצמותו אסור משום יוצא מן החי והא דאסרה התורה לבשל בשר בחלב היינו בחלב בת פקועה שאין בה משום אמה"ח כיון שניתרה לאכול בשחיטת אמה ואי"ל כיון דהוא כשחוט הוה כחלב שחוטה והלא לבשל בשר בחלב שחוטה מותר מה"ת וי"ל דבחלב בת פקועה אסור לבשל בה מה"ת דזיל בתר טעמא דדרשינן בחלב אמו כל שראוי להיות אם הלא בת פקועה ראוי להיות אם (אולי שמעתי קו' זו) וי"ל לפ"מ שפסק הרמב"ם בפ"ב מהל' שחיטה שכל זמן שבהמה מפרכסת הגם שנשחטה כראוי ומותרת לאכול מ"מ אסור לאכול מבשרה קודם שתצא נפשה משום לא תאכלו על הדם וכיון שהבת פקועה חי לא גרע מתפרכסת אסור לאכול מבשרה וגם חלבה אסור ששתיי' בכלל אכילה ועוד למ"ד דם נעכר ונעשה חלב ואסורה משום דם כדאי' שם בגמ' והתורה כתבה כמה פעמים כל דם לא תאכלו ולא כ' כל דם לא תשתו כדאיתא בר"ן סברא זו והוה בכלל אכילה ואסורה חלב בת פקועה לולא התירה התורה וזה חידושו כדאי' שם בגמ' אבל עדיין יש להקשות דהא לא תאכלו על הדם הוא לאו שבכללות ואין לוקין עלי' ואסרה התורה לבשל בה כדי לחייב מלקות, על הגמ' גופי' לא קשה שדרשו מאלה הטמאים לרבות צירן ורוטבן א"כ גם חלב אסור לילא דהתירה התורה ודבר זה אסור מכח דרש ואין בו מלקות כמו חלב טמאה שלמדו מהדרש את הגמל ואין בו מלקות רק איסור תורה כדאי' להדיא ברמב"ם זה אינו דהא כתבו התוס' שם בד"ה ורוטבן שהמה צירן ורוטבן כממש וחייב עלי' מלקות לולא דחדשה התורה והתיר החלב: סימן ח' אם יש להתיר לאכול תפוחי אדמה (ערדעפפל) שצלאום גוי למכרם כמו ששכיח בעיירות גדולות ושווקים שעניים ואביונים פועלים נושאי משא בימי החורף קונים מהם ואוכלים ומתענגים בזה: וחזינן לגאון (עיין חכמת אדם כלל ס"ו ס"ד שתפוחי אדמה אסור משים בישולי עכו"ם יען שעולין על שלחן מלכים) ולענ"ד יש להתיר דבאמת תפוחי אדמה אלו עולין על שלחן מלכים ושרים שנתבשלו באופנים שונים ונותנים בהם שומן ותבלין עד שיעשה מאכל חשוב וטוב אבל על אופן לצלותן ולאכלן אינו עולה על שולחן מלכים ושרים רק לפעמים לעתים רחוקות והוא לא שכיח ואי"ל משום לא פלוג אסור לסברת