התעוררות תשובה חלק ג רט

דבשעת הסכנה שמעמיד הכר על שלחנו אז צריך כר אחרת להשתמש לאורה כדי שלא ישתמש לאור נר חנוכה [או משום היכר] וכן כראה מדברי הר"ן שהבין כך. אבל בעל המאור ז"ל קאמר שרבא אינו קאי על הברייתא שבשעת הסכנה מניחה על שולחנו וכו' אלא הוא ענין בפ"ע שבכל ענין בכל לילות חנוכה צריך כר אחרת להשתמש לאורה, וכן נראה מדברי המלחמות ז"ל שהבין כך. ובזה יבואר כוונת ההתעוררות הנ"ל לטוב, וק"ל: ה') בשלטי הגבורים על המרדכי בהלכות חנוכה מס' שבת פ"ב ציון ד' ד"ה כבתה אין זקוק לה וכו' כתב וז"ל ואין לעשות כר חנוכה גדולות יותר מדאי אלא קצת גדולות דסמכינן כמי אתירוצא דקאמר א"כ לשיעורה מכלל דאין לעשותן קטנות כ"כ עכ"ל, ויש לדקדק לפי תירוצא לשיעורא לא יזיק אם הוא יותר גדולות, וצריך להגיה שלא יעשה אותם "קטנות" יותר מדאי, אבל כעת נ"ל שא"צ להגיה דידוע דבלילות ארוכות מתחילת הלילה עד שהולכים לישן יש הרבה שעות ודרך העולם להדליק נרות ארוכות כדי שידלקו עד שמהלכים לישן לכן אם ידליק כרות ארוכות אין כ"כ היכר שהמה לנר חנוכה רק אם המה קצרות אבל לא קצרות יותר מדאי [שידלקו כדי השעור] אז ניכר שהמה כר חנוכה: ו') נסתפקתי מקתו אם מתענה בשבת ר"ח חנוכה תענית חלום אם צריך למיתב תענית לתעניתא שלשה ימים, יען שמפני לכל אחד לבדו צריך למיתב תענית לתעניתא כמבואר בהלכות תענית סי' תקס"ח סעיף ה' שהמתענה בשבת, או יו"ט או ר"ח, או חנוכה, פורים או עיו"כ צריך למיתב תענית לתעניתא, וה"ה אם מתענה יום טוב שחל להיות בשבת או שבת ר"ח או שושן פורים שחל בשבת או ר"ח חנוכה אם צריך למיתב שני ימים מפני שתי קדושות שהתענה בהם, ולא ראיתי בפוסקים מי שכתב בזה הענין, רק הובא שאם התענה בשבת תענית חלום ויום א' הוא שבעה עשר בתמוז שאינו עולה תענית חוב זה ג"כ בשביל תענית חלום שהתענה יראי' לזה שגם אם מתענה בעיוכ"פ צריך למיתב תענית לתעניתא והלא יוכ"פ סמוך אחריו ואעפ"כ אינו עולה זה לחוב בשביל תענית לתעניתא, [אבל הטו"ז חולק שאחר יוכ"פ א"צ למיתב תענית לתעניתא שיוכ"פ מכפר גם על זה, אבל במקו"א כתבנו ישוב הגון על טו"ז זה] ויש לומר דתענית חלום שהראה לו מן השמים ומתענה ביום זה אפי' בשבת שקורעין לו גזר דין של שבעים שנה וכתבו הפוס' הגם שמה"ת אסור להתענות בשבת מפני עונג שבת יש לו יותר עונג מתעניתו כדי שקורעין גזר דין של שבעים שנה ומתבטל החלום רע וביו"ט שחייב בשמחה צ"ל שיש לו שמחה יותר מתעניתו ברמב"ם פ' כ"ט מה' שבת אי' שחייב ביו"ט "בעונג" ובשמחה כמו בשבת כראה שגם בשבת וביו"ט חייבים בשניהם בעונג ובשמחה וכיון שהוא כמו אנוס מן השמים יש להקל אם מיתב רק יום אחד אבל אם מתענה מעצמו צריך להסיב תענית בעד כל אחד ואחד: סימן ו' בחולין דף צ"ח האי פלגא דזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא סבר מר בר רב אשי לשעורי' בתלתין פלגי דזיתא אמר לי' אבוה לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורי' דרבנן ועוד האמר ר' יוחנן חצי שיעור אסור מה"ת, עכ"ל הגמרא, יש לדקדק על הלשון אל תזלזל "בשעורי" דרבנן הי' לו לומר אל תזלזל באיסורא דרבנן, וגם קשה כי יעלה על הדעת כי מר בר רב אשי רצה לזלזל בשעורי' דרבנן מה שתקנו וגזרו חז"ל, ויש ליישב לשיטת רש"י דסבירא לי' דהלכתא דטעם כעיקר מדרבנן דבעי' ששים במין ובשאינו מינו רק מדרבנן, וכפי מה שאיתא בש"ך ביור"ד ס' צ"ח ס"ק א' שחלב עם בשר הוי מבשא"מ א"כ מה דבעי' בזה ששים הוא רק מדרבנן וי"ל דגזרו אטו בשר בחלב דלכולי' עלמא טעם כעיקר מה"ת, אבל אם גוף האיסור הוא רק מדרבנן וגם אם נתערב איסור תורה בא"מ מה דבעי ששים ג"כ אינו אלא מדרבנן א"כ הוי תרי דרבנן דכולי האי לא גזרו, דזה ה' סברת מר בר רב אשי, והשיב נו אל תזלזל בשיעורי' דרבנן הגם שהאיסור בעצמו אינו אלא רק מדרבנן מ"מ אל תזלזל בשיעורי' דרבנן בששים שהוא מדרבנן יצריך גם באיסור דרבנן ששים, ולדברי הר"ן שכתב שרש"י סבר שחלב עם בשר הוי מב"מ ג"כ ניחא כמו שכתב הר"ן בעצמו דאמרינן סליק את מינו כשאינו ואינו מינו רבה עליו ומבטלו, יעוין שם: ב') לפי מה דאיתא בגמ' חולין שם דסבר לשער במאי דבלעה קדירה והשיב לו אטו דהיתרא בלע דאיסורא לא בלע, ותמוה הלא זה הוא דבר פשוט והאיך עלה על דעתו לומר לשער במאי דבלעה קדירה היתר, ויש ליישב דידוע שחלב בעצמותו אם גם צלול הוא מ"מ קשה ועב יותר משאר משקים וגם הוא חלק בטבעו ואינו כבלע כ"כ בקדירה, כדרך שאמרו דם משרק שריק ואינו כבלע, אבל המים שבקדרה שהמה אינם עבים כ"כ ונות להם ליבלע הרבה יותר, לכן היה סבר לשער בהיתר היינו המים שבו נתבשל, ונבלעים מהם הרבה יותר מהחלב, ועל זה השיב לו מכיון דהמים קיבלו טעם שומן וע"י בליעת המים כבלע ג"כ הטעם חלב שיש בהם ובלע ג"כ מהחלב ע"י המים כמו מן המים ובזה מיושב דקדוק עצום לפי מה דאיתא שם דף צ"ז ע"ב דמשערין לבטל גם במאי