התעוררות תשובה חלק ג רח

במנהגם הראשון לעשות שני ימים ולא כתב שתקנו ג"כ שישארו במנהגם הראשון ולשון על מנת משמט דכשתיקנו חשבון המועדות התנו שיועיל קביעיתם על פי חשבון רק אם ישארו במנהגם לעשות שני ימים כמקדם ואם לא יעשו שני ימים בטל הקביעות החודש מעיקרא, ואבאר דבר זה יותר ע"פ ירושלמי מס' ראש השנה מובא בתוס' סנהדרין דף יו"ד ע"ב בד"ה כבר קדשוהו שמים לפרשו כפירוש רש"י וז"ל כיון שראוהו בי"ד של שבי"ד של מטה לא קידשו יום שלשים מקדשים אותם בי"ד של מעלה בבוקר של יום שלשים ואחד, ואין כאן ספק דוודאי יקבע היום עכ"ל ולפ"ז ממנ"פ אם יעשה גם יום שני יו"ט א"כ הועיל קביעותם אז שיום ל' יהי' ר"ח כאשר הוא תמיד בכל שנה ושנה שר"ח ניסן וחדש תשרי הוא ביום ל' וא"כ יום ראשין מה"ת ושני מדרבנן כאשר תיקנו והתנו הבי"ד אז ואם לא יעשה יום ב' יו"ט א"כ בטל הקביעות של יום ל' מעיקרא ואז ממילא הוא ר"ח ביום ל"א וחל יום שני של יו"ט בחמשה עשר לחדש שהוא יו"ט "מן התורה" וצריכים לקדשו בקדושת יו"ט: סימן ה' נסתפקתי על שרגיל להמצא בבצים טיפה שחורה מה דינה? ועלה בדעתי לאסרו, כי היא באמת טיפת דם רק שנלקה, כמה שאמרו חז"ל האי שחור אדום הוא אלא שלקה, וכעת כ"ל לפי מה שראיתי בתוס' חולין דף ס"ד ע"ב בד"ה והוא שנמצא לחד תירוצא שכל דם ביצים הוא רק מדרבנן אסור, שגזרו משום דם העוף שיצא ממנו א"כ כיון שהוא נלקה ונשתנה לא דמי לדם עוף שהוא אדום לומר שאם נתיר זה יתיר לעצמו גם דם עוף שהוא אדום ואי משום דם עוף שנלקה, זה לא שכיח ומלתא דלא שכיחא לא גזרי בי' רבנן ולרשב"א בת"ה שהובא בב"י ס' ס"ו שגזרו דם ביצים אטו דם שנמצא על הקשר ונתפשט לחוץ שהוא אסור מה"ת ג"כ לא שייך לגזור בטיפה שחורה שנמצא בביצה אטו דם שעל הקשר מאותו טעם שכתבנו, והר"ן כתב שדם ביצים אסרו משום מראית העין כמו שאסרו דם דגים שקבץ כשהוא בלי קשקשים משום מראית העין גם מטעם זה יש להתיר כיון שהוא שחור אינו דומה עוד לדם ולית בי' משום מראית העין ועוד כיון שנלקה נפסד טעמו ואיננו אסור עוד כמו כל בשר שנלקה ונפסד ואינו ראוי לאכול עוד. אבל לתירוץ השני שבתוס' שדם שעל הקשר ונתפשט לחוץ שהוא מה"ת אסור כיון שהוא תחילת הריקום מקרי הדם דם בשר, ואיננו בכלל מה שאמרי בכריתות פרק דם שחיטה יצא דם ביצים שאינו דם בשר א"כ אם נמצא דם שחור על הקשר שנתפשט לחוץ והוה כבר בשר דלמא לא נלקה עדיין כ"כ שנפסד מטעמו יש להחמיר בזה. והנה תמהתי על מה שאיתא בשו"ע שם סי' ס"י סעיף ו' נמצא דם על הביצה שנתנוה על החמין שמצטמק מה שפילפלי בזה רבותינו האחרונים ז"ל שאם הדם בביצה זו בקשר ונתפשט לחוץ ולהפוסקים שהוא מה"ת אסור שיש להחמיר, הלא כיון שנתבשל א"כ לא הוי גרוע משאר דם שנתבשל שנקטו הפוסקים ז"ל להקל שכיון שנחבשל לא הוי רק מדרבנן וניחא לי הלא הטעם הוא שדם ריקום הוא אסור משום שהריקום נחשבא כבשר [והוי דם הריקום בשר] וכיון שהריקום הוי כבשר א"כ כשנתבשל הוי טעמו כטעם היוצא מן הבשר שהוא אסור מה"ת: ב') בהתעוררות ח"ר סי' מ"ב כתב אם נתן שמן בנר חנוכה יותר מן השעור הוקצה כולה למצותו, כיון שע"י ריבו השמן הנר דולק יפה ומאיר ביותר כדאיתא סברא זו בתוס' מס' ביצה דף כ"ב ע"א הגם שמה שדולק ומאיר ביותר הוא הידור מצוה מ"מ במה שמקיים ההידור מצוה שייך ג"כ על ההידור הוקצה למצותו, יעי"ש, כעת מצאתי עוד ראי' לזו בשלטי גבורים במס' שבת ריש הלכות חנוכה בציון ה' ד"ה לפי דברי הגאונים וכו' באמצא הדיבור שם וז"ל ואפילו לדברי הסמ"ג שפסק דלדידן אין קפידא לתת שמן בנר חנוכה כשיעור מ"מ מידה הוא דמצוה מן המובחר' לתת שמן בנר כשיעור ובכה"ג שהוא כשיעור אסור להנות ממנו וכו' עכ"ל, כראה מזה להדי' שגם במה שאינו רק להידור שייך ג"כ הוקצה למצותו: ג') "בהתעוררות תשובה" חלק ראשון סימן קנ"ד הביא שאם לא בירך שהחייו כל שמונה הלילות בשעת הדלקה יכול לברך גם ביום שמיני, שברכת שהחיינו קאי גם על יו"ט, כמו שברכת שהחיינו ביו"ט על הקידוש אם לא אמרו מברך זמן כל שבעה אימתי שיזכור, כעת מצאתי בשלטי הגבורים הלכות חנוכה בד"ה ומי שלא בירך וכו' וז"ל ומי שלא בירך ביום ראשון מברך אשר שהחיינו ביום ב' או בשאר הימים כל שהוא מדליק תחלה או כשרואה תחלה יכו' עכ"ל, כראה שסבר שדווקא בשעת הדלקה או ראיי' יכול לברך, זולת זה לא יברך, וק"ל: ד') עיין בהתעוררות ח"ב ס' ע"ו אית א'. שכתב לפרש דברי הרב בעל המאור על נכון, ולבאר הענין להבין כוונת התעוררות שם היא כך: שבברייתא קתני מצוה כר חנוכה להניח על פתח ביתו ומבחוץ וכו' ובשעת הסכנה מניחה על שלחנה ודיו ואמר רבא וצריך כר אחרת להשתמש לאורה ולפי מובן הפשוט קאי רבא על הברייתא