התעוררות תשובה חלק ב צט

רק שניים אסור. ונלענ"ד לחלק כאשר כתבתי במקום אחר לחלק בין התולעים במחובר דוודאי איתחזק איסורא או לכל הפחות נולד ספק בדאוריי' הגם שנודע מכ"מ נתבטל בששים וברי' אינה בטילה רק מדרבנן מ"מ ספק נימוחו לחומרא דנולד ספק בדאורייתא אבל בפירשו נקט בלשונו קטניות שהתליעו "בתלוש" והאיסור בא כאשר פירשו בשעת בישול ואז כבר הם בביטול וכאשר נולד האיסור אז כבר מבוטלים ונוליד בדרבנן יש להקל בספק נימוחו (אך מראב"ד לא משמע כן שכתב בין תוך י"ב חודש בין לאחר י"ב חודש וגם קאמר משום חד ספיקא שמא נימוחו לא שרי' לי') ואתיא שפיר פסקי הרשב"א כהוגן דבקטניות נקט אם מצא אחר בישול ג' או ד' שאז נולד הספק בדרבנן שכבר נתבטל ונימוחו (ובפרט שהרשב"א עצמו מיירי לאחר י"ב חודש) או לא הוא אלא דרבנן פסק בג' או ד' פעמים הוה נתחזק אבל בתשובה האחרת מביא שמצא על ירקות מבושלים להתליעו במחובר ונולד הספק בדאורייתא יסנן המרק מהם והתולעים הנמצאים על הירקות שנראים (הם אסורין וודאי מדאוריי' (אפילו אי נולדו בתלוש וודאי פירשו) נקט בתרי זמני בדאורייתא לחומרא הוה חזקה בתרי זימני ובדרבנן לקולא בתלתא זמני

סימן ס"ז בטור יו"ד סי' נ"ח נקט להלכה בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים ומותר לשחטו מיד אי קים לן שכלו חדשיו והקשו כל הגדולים סתירה מאו"ח דעגל שנולד ביו"ט מותר לשחטו אי קים לן דכלו חדשיו דאי לאו הכא אסור עד ליל יום ח' וכגון שהפריס ע"ג קרקע דקיי"ל שיצא מכלל רסוק איברים עכ"ל וביו"ד לא מזכיר הפריס על גבי קרקע וכן הקשו על הרא"ש, והר"י בן חביב מחלק דהוה דומה לדבר שיש לו מתירין ולכתחילה אסור וביו"ד אשמעינן דין דיעבד, והקשו מלשון הטור עצמו דנקט ביו"ד דמותר משמע לכתחלה והב"י מיישב באו"ח מיירי במקשה לילד וביו"ד באינו מקשה והקשו למה ביוד"ע שתק הטור ולא אשמעינן באמת דין דמקשה לילד כלל ביו"ד ועוד דנקט סתם בלשונו, התורת חטאת מיישב גבי יו"ט אסור דלמא ימצא ריעותא ושחט שלא לצורך (ועוף הנדרס מותר לשחוט אם שהה דהוה לי' רוב (ב"ח) ועוד דהוה לי' חזקת כשרות (ד"מ) משא"כ עגל לא הי' לו מעולם חזקת כשרות) והמג"א מפרש בתירוץ זה שמא ימצא בו טריפות והקשו עליו בכו"פ דעוף ג"כ לית לי' חזקת (היתר) דאיסור אינו זבוח, ובפר"ח כתב דעגל מסברא קיל לענין ריעותא מעוף הנדרס והרש"ל מפרש דרב נחמן דאמר בית הרחם אין בו משום רסוק איברים מיירי בכלו חדשיו ובלא כלו חדשו יש בו משום ריסוק כיון שחלש העובר יש לומר שנתרסקו איבריו ובזה בעי תרתי שהיית שבעה ימים, והפריס ע"ג קרקע והקשה מרלנ"ח הלא די בשהיי' שבעת ימים גם משום ריסוק (ואולי בעי תרתי לפטרו גם מידי בדיקה אחר שהיי' מעת לעת כדין וכשיטת הר"ן דכל מקום דחוששין הוה לי' דין נפולה גמורה וצריך גם כן בדיקה אחר השהיי' מע"ל הובא בב"י יו"ד סנ"ח דבשהיי' ועמידה פטורה מהבדיקה והסמ"ע מחלק אם אין רואין בעינים לידת הבהמה יש לחוש שמא בשעת לידה נפלה לארץ והוה לי' נפולה יעויי"ש, ונלענ"ד לתרץ כן דבאמת הרא"ש בביצה בעצמו מחלק בין ביצה שנולדה ביו"ט דבשעת הלידה נגמר הביצה והוא יותר טוב (לאכילה עיין תוס' ביצה דף ד' ע"א) אבל בעגל טוב במעי אמו כמו אחר לידה ולכן לא שייך בו הכה בנולד ביו"ט והנה י"ל אולי באמת הלידה גומר בעגל ג"כ להטיבו כמו כל דברים הטבעים המועילים יותר אם הכל הי' כדרכם וטבעותם משלא כדרכם וטבעם ושייך בו באמת מוקצה והכנה כמו בביצה ואי גם ספק הוא לנו הלא ספק מוקצה אסור משום דשיל"מ והנה אי אמרינן בית הרחם יש בו משום ריסוק איברים, דנחלש בשעת מעשה הלידה דמחליש אבל כיון שאוכל בו ביום ועומד על עמדו ובוריו דאיגלאי למפרע דלא נתרסק אבל השתא דנקטינן אין בו משום רסוק איברים ואפילו חזינן ריעותא בו שאינו יכול לעמוד קשה על הרא"ש מנ"ל לחלק לכן בעי שיפרוס על גבי קרקע שעי"ז ידעינן שכבר נגמרה בתכלית השלימות במעי אמו ושוב לא שייך בו הכנה על ידי הלידה דהלידה לא הועילה כלל לשעתה כיון שנגמרה לגמרי במעי אמו ופירושו בטור וכגון שיפריס ע"ג קרקע שיצא מכלל רסוק אברים בהרחם שאינו מחליש לכן בעי שיפריס

ומה שנלענ"ד יותר לאמתו הנה בטו"ר מביא באותו סימן עוף הנדרס מותר לשוחטו