התעוררות תשובה חלק ב צח

ניחוש אם לא יתירו לו לטלטל יוציאו לחוץ הא גם אם יוציאו לחוץ אינו רק איסור דרבנן כרמלית לפי זה יפה פסק הטור קטן הבא לכבות אין שומעין לו ולא נקט דעושה על דעת אביו כיון שקטן עושה איסור דרבנן וודאי כדאי' במג"א כאשר הביאנו לעיל ומלאכה שאצל"ג סבר הוי דרבנן ואסור בכל גווני ולפי פשוטו י"ל שסברת הרי"ף והרא"ש והטור לפ"מ שכתב המג"א שאם הנכרי עושה בעצמו מלאכה בשביל ישראל בחפיצו של ישראל אסור להניחו לעשות וצריך לגרשו מביתו וקטן איננו גרוע בזה לנכרי לכן קטן שבא לכבות לעשות מלאכה בשבת לנו אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן היינו שגדולים עוברים משום שבות אם מניחין לו לעשות בשלהם רק ר' יוחנן מתרץ בעושה ע"ד אביו כלפי המקשן שהוא רוצה להוכיח ב"ד מצווין להפרישו

סימן ס"ז נ"ל לחלק בין פירות מתולעין במחובר לתלוש דמשמע מהרמב"ם דהתליעו בתלוש מותר לאוכלן בלא בדיקה יען דלא מחזקינה דפירשו וברמב"ן וברשב"א איתא אפילו לבשלן מותר אע"פ שדרכן ליפרוש בשעת בישול דתלינן שנימוחו ואותן שמצאו זורק לחוץ ואם התליעו במחובר אסור לבשלן ולאוכלן בלי בדיקה ונלענ"ד די"ל דהתליעו במחובר נולד הספק מיד בפרי במחובר דאורייתא ואם גם בישלם אח"כ ויש ששים מכ"מ שנתגלגל מדאורייתא לדרבנן ועדיין עומד בספק ויש להחמיר כשיטת המרלנ"ח הובא בש"ך דאזלינן אז גם בדרבנן להחמיר משום זילזול אבל התליעו בתלוש שאין אנו מחזיקין שפרשו שרי לאוכלן כך אך דרכן לפרוש בבישול ונולד האיסור בבישול ואז נתבטל כבר מה"ת רק מדרבנן ברי' לא בטילה ונולד האיסור מדרבנן וסמכינן בדרבנן על ספק אחד ותלינן שנמוחו והנה מרשב"א ורמב"ן הובא בהרב המגיד ובפרט מרמב"ם גופא משמע דהתליעו בתלוש הכל מותר ובבישול אע"פ שאז דרכן לפרוש מותר משמע שהטעם דאין אנו חוששין שמא פירשו כיון דנמצא שלושה שלא נימוחו וכי היכא דאמרינן שעל ידי שלושה שנמצא מוחזק שיש עוד יותר ה"ה כיון דשלושה לא נימוחו אבל בהרא"ש החמיר במצא שניים או שלושה כגון התליעו תוך י"ב חודש או אחר י"ב חודש כיון דהחזקו משום חד ספיקא שמא נימוחו לאו שרינן ומהרמב"ן משמע דתלינן דנימוחו ואפילו במוצאו ג' או ד' דהוחזקו דיש עוד תולעים מ"מ תלינן השאר בנימוחו ואפשר לומר דגם הרמב"ן מודה דבהתליעו בתלוש הכל מותר משמע שהטעם דאין אנו חוששין שמא פירשו ואם ימצא בעין זורקן אבל בהרא"ש החמיר במוצא שניים או שלושה בין התליעו תוך י"ב חודש בין אחר י"ב חודש כיון דהוחזקו משום חד ספיקא שמא נימוחו לא שרינן ומהרמב"ן משמע דתלינן בנימוחו ואפילו במצא ג' או ד' דהוחזק דיש עוד בו תולעים מ"מ דנימוחו ואפי' במצא ג' או ד' דהוחזקו שרינן דתלינן השאר בנימוחו ואפשר לומר דגם הרמב"ן מודה כיון דהוחזקו ג' או ד' דלא נימוחו מוחזקין שלא נימוחו ודילמא יש עוד שם וגם המה לא נימוחו והנה משמע מהראשונים שאין חוששים כלל שמא פירשו רק הרא"ש קאמר שיברור אותן שימצא בניהם זורקן לחוץ משמע בלכתחילה כדמביא התקנה של מים צוננים ורותחים אינו מזכיר מזה ואולי חושש שמא בשעת בישול יפרשו או כאשר יתנם למים יפרשו או על דופני הכלי הב"י מביא בשם תשובת הרא"ש דתולעים הנמצאי' במלח או בקמח אסורין דמאן לימא לן וודאי לא פירשו נראה דאינו חולק על הראשונים שלא חששו בתלוש על פירשו והרא"ש אמר בפירות שהתליעו או קטניות שהתליעו בתוך הפרי בו בתוכו ולא חיישינן כלל שיצא לחוץ ושיזוז ממקומו רק כאשר יתנם במים לבשל אז דרכן שיפרשו וחיישינן (ואם הם נקובין תליא בפלוגתת המרדכי והרשב"א אי חיישינן שפירשו ורחשו למרדכי אסור אי אמרינן שיצאו ממנו לא חזרו עוד והד"מ מייתי להחמיר דחיישינן שפירשו וחזרו) אבל במלח התולעים מגולין ובוודאי פירשו כיון שמתנועעין אנה ואנה ואינו מסוגרים בתוך המלח מאן לימא לן שלא פירשו והב"ח הבין בתולעים בקמח מיירי וה"ה יש לחלק בין תולעת בפרי עצמו דלא ניחוש בסתמא שפירשו ולא ניכרין איסור אבל במילבען המתולעין בחוץ וה"ה כל תולעים שהמה מחוץ לפרי אסורין דמאן לימא לן שלא פירשו אך הב"ח מחלק בין מילבען גדולים שחוששין שאסורים אבל קטנים שאינן נראין רק בחמה ועל האש בוודאי לא רחשו. הב"ח מקשה דהראב"ד והרשב"א בתשובה מביא אם מצא ג' או ד' תולעין אז המה מוחזקין לאסור ובתשובה אחרת הובא ב"י נקט אם נמצאו