התעוררות תשובה חלק ב ק

אע"פ שיש בו ריעותא ונקט עוף ולא בהמה, ובד"מ ביו"ד סי' נ"ח איתא דמשמע מטור וגם מב"י די"ל דה"ה גבי בהמה יש דין זה וקשה א"כ למה נקט עוף (לב"י ביו"ד דכתב דנקט המתני' דין זה בעוף כי אורחי' דעוף שיהא נדרס משא"כ בהמה ה"ה הכי כי אורחי' ליכא למימר דהו"ל להטור לומר דין בהמה "נפולה" מותר לשחטו אחר השהיי' כמו אחר השהיי' בעוף) וי"ל דהובא בב"י או"ח פה בשם ה"ג דבמקום דשכיחות טריפות כמו כשירות אסור לשחטו ביו"ט, וידוע דבדיקת הריאה דהוה מיעוט המצוי נגדה יש רוב, והנה בר"ן חולין מבואר פלוגתת הגמ' גבי בית הרחם אין בו משום רסוק איברים דסבר דלא הוה מיעוט המצוי כמו ריאה והנה נאמר מעוט רסוק בית הרחם ומיעוט המצוי בריאה הוה כמחצה על מחצה ומכוחכם אזל הרוב בבהמה זו ואסור לשוחטו ביו"ט כמבואר בשם הג"ה, לכן נקט הטור דיני' דווקא גבי עוף הנדרס משום לשוחטו ביו"ט כיון דלא הוה רק מעוט הריעותא אח"כ דכיון ששתה מעת לעת אז נשאר ברובו כמבואר בב"ח ובפר"ח ויש לומר משום זה צריך עגל הנולד להפריס על גבי קרקע שיצא עי"ז בוודאי מחשש רסוק איברים ונשאר לו רוב נגד מיעוט המצוי דריאה דגם גבי עגל צריך לבדוק הריאה לככחלה משום מעוט המצוי ובפרט לש"ך ביו"ד סי' ל"ט סק"ט דמשמע מהד"מ דאפילו נאבדה גבי עגל טריפה

והנה עוף הנדרס ע"ג כותל בעי ר' ירמי' (ביצה דף ל"ה אי מותר לשחטה ביו"ט הוא איבעי דלא איפשטא והרמב"ם פסק לקולא, ונלענ"ד ליישב דבאמת בחולין דף ע"ב מביא הגמ' ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו ששוחטין אותו ביו"ט אלמא ראיי' שבית הרחם אין בו משום רסוק איברים ומשני כגון שהפריס ע"ג קרקע ומפרש רש"י דהוה כמו ננער לעמוד, ואמרינן עמדה מנפילתה אינה צריכה מעת לעת וקשה כיון דעמדה לא מהני רק לענין רסוק איברים אבל בדיקה אעפ"כ בעי א"כ מאי מהני הכא הפריסו ע"ג קרקע, וי"ל שבאמת בודק אותו אחר השחיטה וכיון שמותר על סמך זה לשחוט נפשט האיבעיא דרבי ירמי' (לר"ן שכל מקום שאמרו חוששין הוה לי' דין נפולה גמורה אבל הרמב"ם דסבר דכ"מ שחוששין צריך רק בדיקה ובדיעבד אם לא שהה מעת לעת סגי בבדיקה אעפ"כ קשה קושיא הנ"ל דדוחק שהפריס ע"ג קרקע מהני דלא צריך בדיקה) והנה כל זה ניחא אם הוכרחנו לומר תירוץ הגמ' ולוקים כגון שהפריס אבל אי אמרינן אין בו משום רסוק איברים לא צריכין לאוקמי בהפריס דווקא א"כ לא מוכח מידי מזה והנה הרמב"ם לא הביא דין דבית הרחם אין בו משום רסוק איברים א"כ מוכרח לוקים בשהפריס ע"ג קרקע דמוציאו מדין רסוק ומוכח ממילא דין זה דנפולה מותר לשחוט ביו"ט על ידי בדיקה וממילא יפה פסק הרמב"ם להקל באיבעיא דרב ירמיה בעוף הנדרס להקל לשחטו ביו"ט לשיטתו ובאמת קשה למה לא מביא הרמב"ם דין דבית הרחם אין בו משום רסוק איברים דקשה לשני תירוצים הובאו בכ"מ בהלכות שחיטה למה לא מביא בפירוש דין זה ובפרט לאותו תירוץ דהרמב"ם הוכיח דין דבית הרחם עצמו אין צריך בדיקה בנפולה מהא דרב נחמן דקאמר אין בו משום רסוק איברים (ולא כפשט כל הראשונים) למה לא הביא דבר זה ועיקר חסר מספר הרמב"ם ואולי סבר דרב נחמן מיירי בכלו חדשיו וכבר הביא הרמב"ם דין זה פ"ד מהמ"א הל' ד' דכלו חדשיו מותר לאכול ולא הוזכר שום בדיקה (ואם גם נאמר בלא כלו חדשיו מודה רב נחמן דיש בו רסוק אברים ודי בשהיי' והובא ברמב"ם דבלא כלו צריך צריך להמתין ח' ימים הגם שלענ"ד לרמב"ם לא מהני שהיי' לענין בדיקה) ורב נחמן צריך לאשמעינן דנדע אידך דין דבית הרחם אין לו בנפולה רסוק איברים (ועוד אולי סובר רב נחמן כגאונים הובא בב"י סי' ט"ו ביו"ד דאין צריך להמתין בלא כלו כלל) ועוד בלאו"ה לא קשה כל ר' נחמן גופה, והנה לפירש"י קשה הא רש"י גופי' פסק דננערה לעמוד לא מהני ובתירץ הגמרא כגון שהפריס ע"ג קרקע פירש"י דהוה כננערה לעמוד וי"ל דהא דמוכרחים לומר דמיירי כשהפריס כל ע"ג קרקע היינו אי אמרינן יש בו משום רסוק, אבל אי אמרינן אין בו משום רסוק איברים לא צריכין לאוקמי' ההיא כשהפריס ע"ג קרקע ממילא לא מוכרח לומר כך דהפריס הוה כננערה ויפה כתב רש"י דלא מועיל והטו"ר דפסק אין בו משום רסוק ופוסק ננערה מהני כהרא"ש יש לומר דסבירא כיון דהגמרא רוצה לומר דאין ראיי' משם ומוקים דמיירי כשהפריס ע"ג קרקע דהוה כננערה ש"מ דהלכתא היא דהוה כננערה ובהרמב"ם נלענ"ד י"ל דסבר דננערה מהני לענין היכא דצריך רק שהיי' לכתחלה כהני דאמרינן חוששין אבל