התעוררות תשובה חלק ב צה

להדיא שצריכין להמתין עד שתחזור ותתעבר ותלד ודחוק לפרש כמו שפי' הב"ח דברי הטור דבל"ס התעורר הב"ח לזה לשון הטור בסי' פ"ו וז"ל לפיכך עוף שהוא ספק טריפה והטיל ביצים משהין אותה עד שתטיל כל הביצים שטוען כבר אם טוען יותר פעם אחרת כשירה עכ"ל ולא כתב טוען ותטול וכן הוא לשון א"ח בשם הר"ר שם טוב הובא בב"י סי' נ"ז שכתב הא דבטעינה שנית מותר ולא כתב טעינה ולידה וזה הכריח הב"ח לפרש כן משא"כ לרמב"ם אין הכרח לזה, ועדיין י"ל שלאחר שנולד בה ספק טריפה צריכה להתעבר תחלה להוליד אח"כ שנדע עי"ז שהיא כשירה כיון שיש לה כח להתעבר ולהגדיל ולהתחזק הולד והביצים בתוכה ואח"כ ג"כ כח להוליד אותם בזה נתברר כשרותה אבל לידה תחלה מטעינה ראשונה ואח"כ נתעבר אינו מועיל עד שתעובר ותגדל ותלד כסדר אז היא כשירה, והנה בתמורה דף ל"א אי' על מהני' ר"א אומר ולד טריפה לא יקרב ע"ג מזבח למ"ד טריפה אינה יולדת משכחת לה כגון שנטרפה ולבסוף עברה ומיירי שנשחטה אמו והוציאו חי בן פקועה ופליגי בזה וזה גורם וכו' למ"ד טריפה אינה חי' משכחת לה כגון שנתעברה ואח"כ נטרפה וכו' ופליגי בעובר ירך אמו יעויין בהג"ה צאן קדשים שם וי"ל דבברייתא כאן דף נ"ח ע"ב סי' לטריפה כל שאינה יולדת וסבר טריפה חי' ואינה מתנוונת מיד כ"כ, רשב"ג אומר במשבחת והולכת בידוע שהיא כשירה במתנוונת בידוע שהיא טריפה ר' אמר ל' יום, אמרו הלא הרבה מתקיימות שתים ושלש שנים וקשיא לרב הונא מוכח לאמרו לו דסבירא טריפה חי' אינה חי' רק ב' וג' שנים ולא יותר, למ"ד אינה חי' רק ל' יום או י"ב חודש עפ"ז י"ל דלמ"ד דטריפה חי' כמה שנים לא הועילה מעשה הטריפות להכחישה כ"כ שתמות מהר, יכולה להתעברה ויש לה כח להתעבר, אבל לא כ"כ להוליד מוקים בנטרף ולבסוף עיברה, ולמ"ד דאינה חי' מתנוונת מיד אין לה כח אפי' להתעבר מוקים לה לעיברה ולבסוף נטרפה כלישנא בתרא די"ב חודש הוא לכל היותר משום ימות החמה וצנה אי תלוי בזה או בזה, והשתא נוכל לומר כהישל"ש ז"ל אבל להיפך דלמ"ד טריפה חי' ב' וג' שנים היינו המיעוט אבל הרוב ימות מהרה לכל היותר י"ב חודש, ולמ"ד טריפה אינה חי' סברא אפילו מועט אינה, ואולי מעוטא דמעוטא ונחית דלא לשוויי' פלוגתייהו כ"כ במציאות ממזרח למערב בין שני התנאים, ומיושב קושית התוס' בתמורה דף י"א דמוקים הגמ' דרבא סבר דטריפה חי' ובהחולץ אמר בספק טריפה משהינן לי' י"ב חודש משום דמודה דרוב אינן חיות י"ב חודש ואזלינן בתר רובא אבל איכא מעוט גמור דחי יותר ובזה יש ליישב דהא דגמ' קאמר בזכר כל י"ב חודש ובנקיבה כל שאינה יולדת דהא אי שהי' י"ב חודש הוא בכלל רוב חיין אבל איכא עוד מעוט טריפות דחיין יותר ואם טוענת ומתעברת דתליא הא בהא כדלעיל היא בכלל רוב חיין אבל איכא מצוי דמתעברות וטריפות, ולכתחלה כיון שמשהין ספק טריפה לברר צריך לברר מכל וכל והיינו בנקיבה דיכול לברר אם יולדת ותלד אז יוצאות ג"כ מן מעוט המצוי אבל בזכר דאינו יכול לברר בזה די בי"ב חודש דהוא בכלל רוב חיין וההלכתא הוא כרבא דטריפה חי' ולל"ב רבינא קאי בדיעבד או כמ"ד טריפה אינה חי' ואתי שפיר פסקי השו"ע דלכתחלה ימתין עד שתטיל ותלד ובדיעבד בסי' פ"ז שרי בטוענת ותלד

סימן ס"ו

שאלה לפ"מ דפסקינן דספי לי' בידים אסור בכל איסורין שבתורה מה"ת אם גם באיסור עשה כגון ביצה שנולדה ביו"ט אחר השבת או חצי שעור שכתב הרמב"ם שהוא כמו איסור עשה או חלב טמאה או ביצת עוף טמא שאינן במלקות אם גם בזה ספי בידים אסור מה"ת

תשובה אם באמת באסור עשה ג"כ ספי לי' בידים אסור יש ליישב הרמב"ם פ' כ"ד הל' י"א מהל' שבת שכ' וז"ל קטן שעשה בשבת דבר שהוא משום שבות כגון שתלש מעציץ שאינו נקוב או טלטל בכרמלית אין ב"ד מצווין להפרישו וכן אם הניחו אביו אין ממחין בידו, והקשה עליו הרב המגיד ז"ל דמשמע בדאורייתא ממחין בידו הלא הוא בעצמו פסק בהל' מאכלות אסורות שגם בחילול שבת דאורייתא אין ממחין בידו ע"כ ויש ליישב לפ"מ שכתב הרמב"ן בפרשת אמור שהשבותי' אסורין מה"ת בעשה דשבתון יעויי"ש מתק לשונו, וכן נראה סברת הרמב"ם בעצמו ממ"ש בהל' י"ב יעויי"ש א"כ אשמעינן הרמב"ם אעפ"כ ששבות הוא עשה מה"ת אעפ"כ אין ממחין בידו מפני שבאמת גם בדאורייתא אין ב"ד מצווין