התעוררות תשובה חלק ב צד

דידן סבר כתירוצו דרבא שם דר"י כר"מ סבר דחייש למעוטא אבל רובא דתליא במעשה רוב גמור הוא לכן כל שאין יולדת שפיר מוכח מכח רוב דטריפה וודאי היא ונכון ועפ"ז א"ש פסקי שו"ע בסי' פ"ז פסק המחבר עד שתתעבר ותטעון ותלד פירושו שצריך גם להוליד אם המתין עד אחר הטעינה עד שעת שיוכל להוליד ובסי' פ"ו פסק בטעינה לחוד סגי והש"ך שם דצריכה גם להטיל ביצים כבסי' פ"ז, והנה מפשיטות הגמ' מוכח דבטעינה לבד די כן אמר אמימר בל"ב אליבא דרבינא דאי חזרה וטענה שרי ולא קאמר טענה ויולדת וכן נראה לשון הטור בסי' פ"ו וכן כ' הב"ח להדיא בסי' נ"ז על הטור בד"ה ומ"ש והנקיבה וכו' וז"ל אע"ג כשחוזרת "ומתעברת" לאחר שנדרסה יצאה מידי ספק דרוסה מ"מ כיון שא"א לנו לידע שחוזרת ומתעברת אלא כשתלד לאחר כ"א יום שהפסיקה להוליד אחר שנדרסה לפיכך אמר רבינו עד שתתעבר ותלד עכ"ל וכן משמע מלשון ב"י שמביא בשם ארחות חיים בשם הר"ר שם טוב עיין שם, ולענ"ד י"ל שמגמ' אינו הכרח שבטעינה לבד די דהא רבינא אליבא דאמימר קאי על עוף שנתעברה ונטרפה צריכין להמתין עד שתטיל ביציה ואי חזרה וטענה כשירה א"כ כיון שהטילה ביצים הראשונים לאחר שנולד בה ספק טריפה א"כ ראינו שיש לה כח להוליד ולהטיל ביצתה וכיון שחזרה וטענה נתברר לנו שיש לה כח להוליד ולהטיל ביצתה וכיון שהיה לה כח להוליד ולהתעברה מוכח שכשירה אבל אם נולד ספק טריפה בעוף סלא נתעברה צריכין אנו להמתין כ"א יום עד שתתעבר "ותלד" כדי שיראה שיש לה כח העיבור וכח ההולדה ולפ"ז מובן לשון המחבר סי' פ"ז ס"ט שבתחלה כתב אם יטעון פעם אחרת כשירה ולא הזכיר שצריכה להוליד ג"כ ובסוף אותו דיבור כתב שאם "ילדה" אחר כ"א יום כשירה משמע שצריכה להוליד דווקא ולפ"מ שכתבנו ניחא ברישא שכתב וז"ל עוף שהוא ספק טריפה והטיל ביצים משהין אותו עד שיטיל כל ביצי' שטוען כבר ואם "יטעון" פעם אחרת כשירה עכ"ל היינו כיון שאחר שנולד בה ספק טריפה הטילה הביצים שהי' לה כבר א"כ הראתה שיש לה כח להוליד וכיון שטענה הראתה שיש לה כח להתעבר וכשירה ובסוף דבריו וז"ל וה"ה לתרנגולת שלא ילדה מעולם שנולד בה ספק טריפות אם "ילדה" אחר כ"א יום וכו' היא והביצים מותרים עכ"ל כיון שנולד בה ספק טריפות קודם שתתעברה ולא הי' לה ביצים במיעיה א"כ צריכים להמתין עד שתתעברה ותלד כדי שיראה שיש לה כח עיבור והולדה, אך עומד לנגד זה לשון המחבר סי' נ"ז סי"ח שכתב וז"ל וכן בעוף אם גמרה להטיל ביצים של טעינה ראשונה ושהתה כ"א יום ואח"כ חזרה להטיל ביצים כשירה עכ"ל נראה בעליל שאפילו אם נולד הספק כשנתעברה והטיל אותם ביצים והראה כח לידתה כבר אעפ"כ צריכה להמתין עד שתתעבר "ותטיל" נראה בעליל שלא מהני מה שהולידה בשיחלא קמא שיהא די אח"כ בטעינה לבד וצ"ל שע"כ כוונת המחבר שמביא דבר זה בשם או"ח כמו שפירש בו הב"ח שהבאנו למעלה שבטעינה לבד די והטלה צריך כדי שנדע שתתעברת ולפ"ז אם שחטה אותה ומצא בה ביצים כשירה כיון שראינו שטענה ולפ"מ שכתבנו טעינה לבד איננו מועלת אלא מלידה שיחלא קמא תחלה, וי"ל גם אי טענה בלי לידה מועיל מ"מ צריכה להתעבר בולד של קיימא דווקא היינו בבהמה שאנו יודעין שהוא בן ט' חי ונשחט אמו קודם שהולידה כשירה כי בן פקועה זו קיים וחי לכל דבר כי בן פקועה מתעבר ומוליד משא"כ בעוף שהביצים אינם נגמרים בשלימותם עד שנולדו כדאי' בגמרא ביצה דף ו' ע"ב על הא דאמר רב הונא אמר רב ביצה עם יציאת רובה נגמרה היינו עם יציאתה נגמרה לגדל אפרוחים ובמעי אמן אינן מגדלות אפרוחים א"כ ביצים אינן בתכלית השלימית עד שתהא בהם כח לידה לכן צריכה שתתעבר "ותלד" משא"כ בבהמה בולד שכלו לו חדשיו נגמר בכל עניניו. ובזה מיושב ג"כ מה שכתב הר"ר שם טוב אי טענה שריא וחזר וכתב עד שטוענת ותלד עיקר היא טוענת רק תלד שהביצה נגמרה לגמרי, והא דלא מתרץ הגמ' בביצה דשמעינן רב הונא אמר רב בצים עם יציאתה נגמרה לענין ספק טריפה בעוף דנפקא מינה כיון דלא נגמרה רק עם יציאתה צריכה להיות טוענת ותלד וי"ל דלא רוצה לתרץ דבר זה דלא שייך רק למ"ד טריפה אינו יולדת וזה תלוי' בפלוגתא דתנאי בחולין דף נ"ז ע"ב וניחא לי' לאוקמה הא דרב הונא אמר רב אליבא דכ"ע. וזה לשון הרמב"ם פי"א מהל' שחיטה הלכה א' וז"ל ובנקיבה ועד שתלד כל הביצים של טעינה הראשונה ותטען טעינה שניי' ותלד עכ"ל, מוכח