התעוררות תשובה חלק ב צג

ס"ט פסק אם יטעון פעם אחרת כשירה משמע שבטעינה לבד בלי הולדה דשרי ובאמת בש"ך שם כתב שמיירי ג"כ שתטיל ביצים ורמיז על מה שכ' המחבר בסי' נ"ז, רק תחלה נבאר ליישב דקדוק עצום בגמ' פ' א"ט דף נ"ט ע"א הלכתא בזכר כל ששהא י"ב חודש ובנקיבה כל שאינה יולדת, וכ' בתוס' לעיל אע"פ שהרבה בהמות אינן יולדות ולא מחזקינן בספק טריפה הכא קאמר כל שיולדת בוודאי אינה טריפה ע"כ א"כ קשה מאי קאמר הש"ס בנקיבה אינה יולדת לדברי תוס' איננה יולדת אינו סימן טריפה, אלא כשהוא יולדת הוי סימן כשירה, ועוד קשה מתחיל הגמרא בזכר כל י"ב חדש והוא סימן כשרות, ומסיים בנקיבה כל שאינה יולדת שהוא סימן טריפה. ונלענ"ד דהא אם אינה יולדת יוצאת מן הרוב דיולדות אבל הלא רוב בהמות כשירות הן והתרי רובות אינן מתנגדות דהא היא מן הרוב הכשירות וממיעוט האינן יולדות ועוד דהא רוב בהמות כשירות רובא טבא דלא תלי במעשה, אבל יולדות רוב גרוע הוא דתלוי במעשה אם עלה עליה זכר כדמפורש בבכורות דף כ"ד אבל היכא דאנו מסופקין על ספק טריפה דנעשה מעשה ספק ואיחליש הרוב אי צריך בירור אם עודנה היא מן הרוב כשירות ואינן יולדות (ובוודאי היכא דעלה עליה זכר דידעינן לא הוה תלוי במעשה) מוכח כיון דאינה יולדות דהוה מן הרוב טריפה דאינן יולדות דאיננו עומד לנגדינו רוב כשירות בזה, דהנה יש לדקדק למה נקט הגמ' והלכתא בזכר כל י"ב חודש ובנקיבה כל שאינה יולדת הא לדברי הש"ך בנקיבה י"ב חודש נמי סי' הוא, לינקוט סתם כל י"ב חודש ובנקיבה גם כל שאינה יולדת ועוד למה נקט בזכר צד היתר, ובנקיבה צד איסור, וניחא בזה דהא רוב כשירות לא מועיל בבהמה זו דעל זה אנו דנין עכשיו הואיל דנעשה בה מעשה טריפה ומסופקין אנו בה והשתא כיון דרוב בהמות כשירות יולדות וזו אינה יולדות מוכח מלתא דע"כ טריפה היא דאין עוד כלום נגד זה הרוב והשתא אם גם חיתה י"ב חודש לרשב"א די"ב חודש מועיל רק לספק טריפה וליש"ש דרוב טריפות אינן חיות י"ב חודש אבל בוודאי טריפה לא מהני י"ב חודש דאנו אומרין ממיעוט הוא וכן הוא ברש"י דהלכתא קאי אספק טריפה אם אינה יולדת מוקמינן רוב נגד רוב, הא דחיתה י"ב חודש הוא רוב להכשיר, אבל הא דלא ילדה הוי רוב להטריף, ורוב נגד רוב ונשאר בספק טריפה וספק כשירה, דרוב כשרות אזדא מהכא כדפרשינן, והשתא ניחא דנקט הגמ' דווקא בזכר י"ב חודש ונקט ואשמעינן חידוש בצד אסור דאם אינה יולדת אסורה ממילא והא דלא נקט כל שיולדת כשירה דהוה אמינא יולדת לחוד כשירה וזה אינו בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא אי עיברה ואח"כ ילדה שיחלא קמא אסור דטריפה יולדת, ולא נקט כל שטענת יולדת דהוה אמינא דווקא טוענת ויולדת, ואמינא לה דהא רבינא נקט אי הדרא וטענה שריא דבאמת רוב בהמות טריפות אינן מתעברות אך מעוטא הוא שכחן חזק. אי נמי נטרפות והולכות ומתנוונת יכולין להתעבר כמו מיעוט חיות יותר מן י"ב חודש ואי הדרא וטענה שריא ספק טריפה דרובא הוא כמו חיתה י"ב חודש אבל אי אתרעי והמתין וראה שלא ילדה שמסוכנת ואינה יכולה להוליד או הפילה מחמת חולשתה (או מתה ואנו דכין על הביצים הראשונים) איתרעי האי רובא דהא רוב כשרות יולדות והאי דאינה יולדות אי אינה יכולה לילד אגלאי בהתייהו דממעוט טריפות דמתעברות היא ונאסרה כמו בכל התורה שאנו הולכין בתר רוב, ואי אשתכח טריפות דממעוט הוא נאסרה ושתיהם אמת אי הדרא וטענה שריא וכל שאינה יולדת בשחלא בתרא טריפה, ניחא שפיר, ולהלכתא לל"ק צריכה דווקא יולדת ולהפוסקי' דהדרא וטענה שריא כדמשמע משו"ע סי' פ"ו ניחא. ובזה יש לפרש בזכר כל י"ב חודש ובנקיבה הגם שחיתה י"ב חדש מ"מ כל שאינה יולדת טריפה כיון דחיותה י"ב חודש אינו מועיל רק מצד הרוב, ונגד רוב זה הוא רוב בהמות יולדות וכיון שאינה יולדת הוי רובא להדיא רובא, שלפי הרובא שיולדת טריפה היא כיון דאינה יולדת שהגם כנגד רוב זה יש רוב להכשיר כיון שחיתה י"ב חודש הוי רובא להכשירה והוי רובא נגד רובא ונשארה בספק טריפה כמקדם. ועי"ל דבאמת רובא דיולדת רובד דתליא במעשה אי עלה עליה זכר כמבואר בבכורות, והנה אי רבינא סבר שמה לתירוצו רובא דתליא במעשה לאו רובא הוא אפילו לרבנן א"כ כל ספק טריפה שאינה יולדת לאו מוכח מכח דרוב כשרות יולדת שוודאי טריפה היא דהא הוא רוב גרוע ונשאר בספק טריפה כמו שהיתה מעיקרא שבאנו לדון עליה לכן נקט אי טענא וודאי כשירה, וגמ'