התעוררות תשובה חלק ב צב

אדם היינו הוא בעצמו בהמתו על העשבים והיא תולש ואוכל ומפרש בירושלמי הטעם כיון דכתב למען ינוח עשה לה נייח לכן מותר דבר זה כיון שהיא לה נייח א"כ אם הקטן תולש ואוכל שהוא לו לנייח מותר ג"כ אפילו לצוות לו אבל אם זורק מה שתולש א"כ לא הוה לי נייח ואסור ולא הוה משאצל"ג כיון שהוא רוצה מה שתולש כדי לזרקו. ועיין בירושלמי פ"ב דשבת ואפילו אם נאמר דזה הוה משאצל"ג מ"מ י"ל דאתיא הברייתא אפילו לר"ש (והנה בתולש דהוה תולדה דקוצר צריך לכ"ע צריכה לגופה עיין תוס' שבת דף ע"ג ע"ב שכתב דזומר צריך לעצים חייב שניים הוא אפילו לר"י דאי אין צריך לעצים אז לא הוה בכלל קוצר ועיין בירושלמי פרק כלל גדול ובירושלמי פ"ק דביצה שמבואר דלר"י חייב על קוצר אפילו אי אין צריך לגופה ובחידושי כתבתי לתירץ זאת בכמה אופנים וכן כתב תוס' במועד קטן דף ב' ע"ב ובסנהדרין דף כ"ב ע"א ועיין בשו"ת ריב"א סימן ה' ובספר אגלי טל ובספר שו"ת בית יצחק חאו"ח מהמו"ל) ובפרט לפי מה שכתבנו לעיל דאפילו אי הוה מלשאצל"ג אסור ג"כ לר"ש מן התורה לצוות לקטן ובזה מיושב מה שמקשה בגמרא לימא מסייע לי' דקטן או"נ אין ב"ד מצווין להפרישו מדקתני מניחו זורק מניחו תולש הי' יוכל הגמרא לדחוק דברייתא אתיא כר"ש דמשאצל"ג פטור והוה רק מדרבנן לכן מניחו תולש מניחו זורק. והנה ברשב"א בשבת קכ"א ע"א מביא הירושלמי וז"ל על מתני' קטן שבא לכבות אין שומעין לו לא כן תני ראה אותו יוצא מלקט עשבים אין זקוק לו תמן יש לו צורך בעשבים הכא אין לו צורך בכיבוי ומסיים הרשב"א לפ"ז לא היינו שומעין לו אפילו בשאינו עושה על דעת אביו אם אין לו צורך בדבר) וזה שלא כדרך גמרתינו עכ"ל אבל לפמ"ש למעלה יש לפרש הירושלמי לשיטתו שיש לו צורך בעשבים היינו שצריך הקטן לאכול אותם א"כ הוה לי נייחא ואינו בכלל גדר איסור מלאכה ואפילו לכתחלה לצוות לו הי' שרי והנה כבר כתבנו במק"א ותוכן דברינו שאפילו לר"ש דמלשאצל"ג פטור ממיתה וכרת וחטאת אבל עובר על עשה דשבתון ועיין בלח"מ פח"י דשבת וברשב"א יבמות דף ו' ועיין בשו"ת חסל"א שכתב ששנים שעשאוהו שפטורין אבל עוברין על עשה דשבתון אבל עומד לנגד זה גמרא שבת דף צ"ד ע"ב וז"ל אימר דפטור ר"ש מחיוב חטאת איסורא דרבנן מיהא איכא עכ"ל וקאי הגמרא שם על משאצל"ג ונראה להדיא דר"ש סבר דמשאצל"ג רק מדרבנן אסור וי"ל דהגמרא שם מיירי בהוצאה וכבר כתבו התוס' בשבת דף ב' ע"א כיון שהוצאה מלאכה גרועה היא צריכין ללמוד על כל אחד ואחד בפני עצמו על הוצאה והכנסה ומושיט וזורק ה"ה י"ל משאצל"ג גבי הוצאה שאינו חייב עלה כמו בשאר מלאכות וגבי הוצאה אפילו איסור דאורייתא ליכא כיון דאין לנו לימוד מיוחד לזה דהא מושיט וזורק וכו' דחייב עליהן חטאת צריכה ילפותא מיוחד על כל אחד וכש"כ דצריכה ילפותא בהוצאה על משאצל"ג שבשאר מלאכות אינו אלא עשה לפי דברינו לעיל. סימן ס"ד איבעי' להו הורו בטרפחת לאסורא וכר' בזפק להתירא, או הורו בטרפחת להתירא כר' בזפק וכר' בזפק לא סבירא להו (גמ' חולין פ' א"ט דף... ע"ב) נלענ"ד דהקשה הר"ן מאי דמיון זה לזה אי אמרינן חדא הוראה היא הורו בטרפחת להתירא כר' בזפק לימא כדתנן נטלה האם כשירה, י"ל לפי דברי תוס' היה הורו ופסק לחומרא דאיבעיא דלא איפשיטא הוא ודלמא דווקא בבהמה סבר כר' טרפון דהאכיל לכלבים טועה בדבר משנה היא אבל בעוף דזוטר חיותי' טריפה ומתני' דקאי עלה ואלו כשירות בעוף הוא משמע דקאי אעוף י"ל דלהפוסקים דניקב האם טריפה י"ל גבי עוף דזוטר חיותי' הוא טריפה והאבעיא אי תרי הוראות הוו בטרפחת לאיסורא או חדא הורו בטרפחת להתירא כר' בזפק דניטלה כשר הכא נמי דווקא ניטל אבל ניקב באמת טריפה. סימן ס"ה נ"ל *) ליישב פסקי שו"ע שבסי' נ"ז סי"ח נקט המחבר שסימן לספק טריפה בעוף שתמתין כ"א יום ותטיל ביצים מוכח שדווקא צריכה להטיל ביצים אז הוא סי' שכשירה, ובסי' פ"ז *)יעוין תחילה בסוגיא שיחלא קמא פ' א"ט דף...