התעוררות תשובה חלק ב צא

להם שאז לגבי אביו הוי מלשאצל"ג ואם גם להקטן צריך לגופה מ"מ התורה לא אסרה להאב אלא לעשות מלאכתו ע"י בנו אם כן יהא שרי מהתורה יען לגבי אביו דלא הוה מלאכה ומה שעושה בנו מלאכה בעד עצמו על זה לא הזהירה התורה כלאו דל"ת מלאכה אמה ובנך כמו בבהמתו שלא אסרה התורה משום מחמר רק מה שאסור משום עשה דשביתת בהמתו ורק משמע מלשון רשב"א שם בשבת דף קנ"ג ע"ב בד"ה כשהיא מהלכת וז"ל וכל שבגופו איכא איסורא דאוריי' משמע קצת אם אינו בגופו איסורא דאורייתא מותר לצוות לקטן אבל שיהא אב חייב על שביתת בנו זה לא מצינו דאין לומר מה שדתנן שבת דף דף קכ"א ע"א קטן שבא לכבות אין שומעין לו לפי גרסת הרא"ש מפני ששביתתו עליך דמשמע דקאי על האב ומשמע לפי לשון זה ששביתת הקטן מוטל על האב כמו שביתת בהמתו שמוטלת עליו הא ר"י מוקי לה בעושה על דעת אביו אבל באינו עושה על דעת אביו מותר להניח לכבות ואי הוה שביתתך הי' שייך כשה דשביתת בנו אפי' אם לא הי' עושה ע"ד אביו הי' צריך למחות בידו אבל הב"י מביא בסי' רס"ו שיטות שסוברים דמצווה על שביתת בנו כמו על שביתת בהמתו ועיין לקמן סי' רס"ה אבל י"ל לר"ש גופי' אעפ"כ אסור לאביו לצוות לבנו לעשות מלאכה שאצל"ג דר"ש דריש טעמא דקרא עיין סנהדרין דף כ"א ע"א בין להחמיר בין להקל ועיין בירושלמי נזיר פ"ז וכתב בתה"ד הטעם דספי לי' בידים אסור הוא משום כדי שלא יהא רגיל בגדולתו לעשות איסורים ובאמת סברא נכונה הוא דמצינו כמה פעמים בגמרא דאסרו חכמז"ל למספי לקטן משום דאתי למסרך עיין בעירובין דף מ' ושבת דף קל"ט א"כ אם גם לגבי אביו הוי מלשאצל"ג כיון שלבנו הוה צריך לגופי' א"כ יהא רגיל בגדולתו לעשות ואסור מן התורה ספי' לי בידים ופירושו היינו שמצווה אותו לעשות איסור זה כדילפינן מקראי ביבמות דף קי"ד ע"א וכדפסקו כל הפוסקים דספי לי בידים אסור ולא דווקא שנותן האיסור לידו רק אם על ידי מעשה של האב ודיבורו עושה האיסור הוה לי' ספי' לי' בידים וכן מבואר מלשון הרשב"א שהבאתי לעיל אפשר לומר כיון דמשום ספי' לי' בידים אסור היינו אסור אבל כיון דילפינן דבר זה מלא תאכלום כדאיתא בגמרא יבמות שם א"כ לא חילל שבת בזה רק עובר משום לא תאכילום ולפי"ז אסור לצוות אפילו מי שאינו אביו דספי' לי בידים לכ"ע אסור ובזה מיושב קושית תוס' שבת דף קכ"א שמקשין על גמרא ש"מ קטן או"נ ב"ד מצווין להפרישו הלא דבר זה הוא רק בדאוריי' ולר"ש ריבוי מלאכה שאצל"ג הוא והוי רק מדרבנן אבל לפי מה שכתבנו ניחא דמצד ספי לי' בידים לר"ש גם במלאכה שאל"ג אסור מן התורה, והנה ביבמות דף קי"ד ע"א איתא בברייתא לא יאמר אדם הבא לי חותם הבא לי מפתח אבל מניחו תולש מניחו זורק והקשה הרשב"א למה לא מסיים הברייתא בענין זה עצמו שפתח ויאמר אבל מניחו להביא חותם וי"ל דתוס' ריש מס' שבת אי' שלכן צריך ילפותא על הכנסה שהיא חייב הגם שהיא מולדה גמורה מהוצאה וכל תולדות גמורות של כל מלאכות חייבין עליהן מהתורה ותירצו יען הוצאה בעצמה מלאכה גרועה היא לכן צריך ילפותא לכל אחת ואחת לפי זה י"ל רבותא אשמעינן שגם זה לא יאמר לתינוק להביא חותם (להביא היינו הכנסה) אפילו אם להביא היינו מפרש הוצאה מ"מ מלאכת הוצאה בעצמה מלאכה גרועה היא והוה אמינא שמותר לצוות לקטן לעשות זה לכן אשמועינן שאסור לומר לו גם זה שבכלל האיסור מן התורה שאסור לו לצוות לבנו הקטן שיעשה לו מלאכה גם הוצאה בכלל ואי הוה מסיים אבל מניחו להביא הומ"ל דוקא להביא מותר להניח לו מפני שהיא מלאכה גרוע לכן אשמועינן מניחו חולש שהיא כשאר מלאכת שבת אלא על זה הקשה הא אמר ג"כ מניחו זורק למה לי למימר הא זורק בר"ה ילפינן ג"כ ממשכן כדאיתא פ' כלל גדול הגם שהיא תולדה וכיון דאמר מניחו תולש כש"כ מניחו זורק ולמה לי' לאביי למוקמי בכרמלית דרבנן דווקא לוקמא בסתמא אפילו בר"ה מ"מ הברייתא אתיא כר"ש אבל לפי מה שפרשנו כי זורק קאי על מניחו תולש לא הוה משאצל"ג וצריך ע"כ לאוקמא בכרמלית דרבנן אבל לפי מה שכתבנו במלשאצל"ג גם ר"ש מודה דאסור למיספי בידם א"כ בין לר"ש בין לר"י אסור לכן צריך לאוקא בכרמלית דרבנן ויש ליישב לפ"מ שכתבתי בה"ת מה"ק סי' קל"ד כיון דילפינן דאסור לצוות לבנו לעשות מלאכה כדכ' לא תעשה מלאכה אתה ובנך וכו' ג"כ ובהמתך לפי"ז דומה ענין זה בנו ממש לבהמתו וכיון דתנן מעמיד