התעוררות תשובה חלק ב צ

ולומר שלא הי' מזרע עמלק רק שהי' מתגורר ביניהם ונקרא על שם מקומו כמו שמצינו כמה פעמים בפסוק שנקרא האיש על שם מקומו וכן פירש הרלב"ג ז"ל שם שנקרא על שם מקומו ובני הבחור החריף מו"ה אברהם נ"י שאל לפי פשוטו של קרא שעמלקי הי' איך הי' דבר זה במציאות שהרי שאול הרג כל עמלק מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק רק שהשאיר אגג והוא בא בזכות אותו לילה וממני יצא עוד הפעם זרע עמלק והנה שאול במלכו הרג כל עמלק וכל זמן משך מלכותו הי' שתים וחצי שנה ואיך הי' יכול להיות שקטן של שני שנים הי' הגר העמלקי ובא לומר לדוד אלא ע"כ העיקר כפי פירוש הרלב"ג שלא הי' עמלקי באמת אלא שהתגורר בארץ עמלק או לפי פשוטו שהי' באמת גר צדק שנתגייר מעמלק עוד קודם מלחמת שאול וכיון שהי' לו דין גר צדק בישראל לא הרגו שאול [ולי המעתיק נראה שקושית הרב החריף ובקי נפלא המפואר מו"ה אברהם נ"י לא קשה יען דאי' במדרש שהעמלקים היו מכשפים גדולים והחליפו עצמם בצאן ובכבשים ושאול חמל על הצאן והחי' אותם ואחר המלחמה חזרו להיות אנשים ולפי"ז הי' הרבה עמלקים וק"ל,] ועיקר הקושיא איך קבלו אותו גר עמלקי לגיירו הלא הקב"ה נשבע שלא יקבלו גרים ממנו י"ל אותו ב"ד שגיירו אותו לא ידעו מזה שהוא עמלקי ובאמת הרג אותו דוד לקיים שבועת הקב"ה וכן הוא במכלתא הובא במדרש ילקוט שמואל ב' סי' א' רמז קמ"א וז"ל נזכר דוד באותו שעה מה שנאמר למשרע"ה אם יבוא אחד מכל אוה"ע ויתגיירו שיקבלו אותו ומזרעו של עמלק לא יקבלו אותו ואמר לו דמך על ראשך כי פיך ענה בך לכך נאמר מדר דר עכ"ל אבל ממה שאמרו חכמז"ל מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק קשה ויש לדחוק וליישב שבאמת לא נתגייר אחד מבני בניו אלא שבא בזנות על בת ישראל ובת ישראל שיש לה זרע מגוי יש לו דין ישראל כידוע ומבני בניו של אותו זרע למדו תורה בבני ברק וי"ל עוד שהקב"ה נשבע מחה אמחה את זכר עמלק מחה בעוה"ז אמחה בעוה"ב היינו כל זמן שהוא עמלק אבל כיון שיש לו דין ישראל יצא מכלל עמלק וזה שכתב מתחת השמים שב"ד לא יקבלו אותו ושימחה כל זכר עמלק מתחת השמים אבל מה שלמעלה מן השמים שמקיים תורה ומצות ונולד מבת ישראל שיש לו דין ישראל לא ימחה וזכר לדבר שדחז"ל מה יתרון בכל עמלו שיעמול תחת השמש תחת השמש אין לו אבל למעלה מהשמש שהוא תורה ומצוות יש לו. ובדרך דרוש יש ליישב עיקר הקושיא למה מותר לקבל גרים מעמלק ומותר לבוא בקהל מיד כי אויב גלוי איננו רע כל כך כמו אם עושה במחשך מעשיהו כי מפני אויב גלוי יכול להשמר ורואין רע שיוכל לבוא על ידו ומתעוררין לתשובה לפי"ז הי' עמלק שבא בפומבי למלחמה ובאמת הי' ישראל עושין נגדו מלחמה ומסתכלין כלפי מעלה כאשר הרים משה ידו אבל עמון ומואב לא קדמו בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים בחשבם כיון שישראל רעבים ויגעים ועיפים במדבר ובלא לחם ומים ימות ממילא וזה גרוע ממעשה עמלק ומי יעיד לנו שכוונתם הי' זה אולי מחמת קמצנות וחסרון כיס לא קדמו בלחם ומים לישראל יגיד עליו ריעיו כי שכרו את בלעם בן בעור בממון הרבה לקלל את ישראל וזה שאמר הכתוב על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים ולא תאמר שלא לרעה נתכוונו אלא שלא רצו לטרוח ולהוציא ממון בעדם לכן אמר הקרא ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מארם נהרים לקללך אבל לא אבה הי' לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' את הקללה לברכה לטוב. סימן ס"ג בסוגיא קטן אוכל נבילות (יבמות קי"ד). ובענין למה שכתוב בתורה הקדושה לא תעשה מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובהמתך. הנה כתב הרמב"ן על התורה שאם מצוה לבנו הקטן לעשות מלאכה בשבת חייב משום לא תעשה מלאכה אתה ובנך כמו מחמר אחר בהמתו כמו שדרשינן לא תעשה מלאכה אתה ובהמתך היינו אתה ובהמתך יחד היינו מחמר וה"ה אם עושה מלאכה ע"י בנו הקטן וכן הוא ברשב"א פרק מי שהחשיך ובש"ג שם ויש לעיין לר"ש דמלאכה שאצל"ג פטור מהתורה אם מצווה למשל לבנו לחפור גומא והוא אינו צריך אלא לעפרה שפטור מהתורה א"כ מותר לצוות אותו לבניו ונוסף לזה י"ל שאפילו אם מצווה לו שיתלוש בנו לעצמו פירות אבל אביו אינו צריך