התעוררות תשובה חלק ב פו

כללות הוא לשמוע דבריהם מדכתיב אשר יאמרו לך תעשה ולא תסור, ולפ"מ שבארנו במק"א שדבר שהוא משום מראית העין הוא דאורייתא ונלמוד מקרא והייתם נקיים מה' וישראל, וטלית שאולה אחר ל' יום חייב בציצית משום דמחזי כשלו, מ"מ גם על זה יש להשיב שמקיים מה"ת מצות והייתם נקיים ולא מצות ציצית

סימן נ"ח שאלה הכלים שעושין ממה שנמצא על הדגים בים כמו עצם שקורין בלשון אשכנז (מוש"ל) המצויים לרוב במדינתינו ועושים לכלים אלו כיסו מעצמותם אבל הכיסוי מחובר ע"י מתכות בגוף הכלי אם קונים כלי אכילה כזה מגוי אם צריכים טבילה. ב) כלי חרס הנשברים שהאומנים מדביקים שבריהם יחד בדבק ומחזיקים אותם ע"י שממשיכים חוטי ברזל מבפנים ומחוץ אם קונים כלים כאלה מהנכרים אם צריכים טבילה

תשובה פשיטא לי לפ"מ דתנן בפ' י"ז דכלים משנה י"ג וז"ל כל שבים טהור וכו' העושה כלים מן הגדול בים וחיבר להם מן הגדל מן הארץ אפילו חוט אפילו משיכה דבר שהוא מקבל טומאה טמא עכ"ל לפי"ז אם קנה מן הנכרי כלי אכילה הנעשה מן הגדל בים שאין צריך טבילה שאפילו כלי אכילה הנעשה מן הגדל בים שאינו צריך טבילה שאפילו כלי אכילה הנעשה מדבר הגדל ביבשה שמקבל טומאה כגון כלי עץ פטור מטבילה זו רק כלי מתכות וכלי זכוכית חייבים בטבילה זו כמבואר בש"ע יו"ד הלכות טבילות כלים אבל חבור לכלי אכילה שכלי גופא הנעשה מן דבר הגדל בים ומצרף בו חוט של מתכות שחוט זה של מתכות גורם לו טומאה ועי"ז יהא דינו ככולו מתכות ויהי' צריך טבילה אין סברה כי י"ל כיון שלא המתכות משום שהוא מתכות גרם לו הטומאה אלא משום שהוא דבר של יבשה לכן פטור מטבילה כלים אלו חוץ אם המתכת מעמיד עיקר הכלי והמתכת בתוך הכלי במקום שימושו שחייב בטבילה כדאיתא שם בש"ע בהג"ה והנה אותם כלי חרס השבורים שדרכן של אומנים לדבק השברים יחד בדבק ולהמשיך עליהם מפנים ומבחוץ חוטי ברזל אם קנו אותם כך מהנכרי חייבים בטבילה כיון שהברזל מעמיד והוא מבפנים אבל יש להשיב שהכלי נגמר ומתוקן ע"י הדבק רק הברזל בא לחזק שלא יושבר בקרוב בקל א"כ איננו מעמיד עיקר הכלי ופטור מטבילה ודומה לזה מ"ש הגאון בנוב"י זצ"ל בחיו"ד תניינא סי' קל"ז ועיין בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' ד"ר

והנה אם הכלי חרס נתרועע וע"י חוטי ברזל מבחוץ ומבפנים קיים זו מה ששנינו במס' כלים פ"ג מ"ה הטופל את כלי חרס וכו' את הרועע טמא מפני שהוא צריך טפילה וה"ה בזה כיון שצריך לחוטי ברזל כי המה מעמידים הטפילה צריך טבילה ואם הוא איננו רעוע ואיננה בריא זו מה ששנינו ברישא הטופל כלי חרס הבריא ופי' הרע"ב שאיננו לא רעוע ולא שבור תליא בפלוגתת ר"מ ור"ש וחכמים וכדפסק הרמב"ם שם ובנדון דידן שהי' הכלי שבור ודבק השברים בדיבק וחיזוק אותו בחוטי ברזל מבחוץ ומבפנים היא ששנו במשנה ד' חביות שנתרועעה וטפלה בגללים אע"פ שהוא נוטל את הגללים והחרסים נופלים טמאה מפני שלא בטל שם כלי מעליה נשברה ודיבק ממנו חריסת או שהביא לה חריסת ממקום אחר וטיפלן בגללים אע"פ שהוא נוטל הגללים והחרסית עומדין טהורה ופירש הרע"ב נשברה היינו שנפלו החרסים ודיבק השברים בקולן של סופרים ואח"כ טפלן בגללים טהורה ה"ה בזה שאינה צריך טבילה כלל ואין סברא לחלק בין טומאה זו ובין טבילת כלים חדשים לטהרם מטומאת נכרים וכיון ששייכים לכלי חוטי הברזל כמבואר ממילא הוה דבר המעמיד

סימן נ"ט שאלה אם יש להקל במי שיש לו מיחושים שלא להתענות בג' צומות חוץ מתשעה באב. תשובה בסי' תרפ"ו ס"ב מיקל הרמ"א בתענית אסתר וז"ל אפילו רק כואבי עינים שמצטערים הרבה לא יתענו ויפרעו אח"כ מוכח דבשאר ג' תעניתים אין להתיר וכן מבואר ממ"ש סי' תקנ"ו ס"א וז"ל העוברות ומיניקות שמצטערים הרבה אין להתענות אפילו אינן מצטערות אין מחוייבין להתענות אלא שנהגו להחמיר ובתענית אסתר לא כתב שנוהגין להחמיר ותמי' לי' על מה שכתב סי' תרפ"ו שרצה להעמיס בדברי הרמ"א שמצטערית הרבה קאי גם על עוברות ומיניקות הלא בסי' תקנ"ז, נראה להדיא שאפילו אינן מצטערות פטורין מג' תעניות