התעוררות תשובה חלק ב פה

נאמר שדוקא שינת קבע מפסקת א"כ הרי הי' ישן ביום ערב שבועות שינת קבע אבל לענ"ד יש לפקפק על זה לפ"מ שאי' בסי' מ"ו ס"ז וז"ל ברכת אהבת עולם פוטרת ברכת התורה א"כ כיון שבירך במעריב ברכת אהבת כולם נפטרים מברכת התורה, הגם שאי' שם היינו אם לומד מיד בלי הפסק, ומסופק שם בשו"ע סי' מ"ב סעיף ח' אי סגי בקורא ק"ש סמוך לה מיד בלי הפסק כיון שאנו מתפללין מעריב מבעוד יום ואיננו יוצאין בק"ש זה, רק הוא בא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה כמבואר ברש"י ריש מס' ברכות ואנן פסקינן כרש"י שזמן ק"ש בלילה דוקא משעת יציאת כוכבים כדאי' שם בסי' רל"ה ס"א א"כ ק"ש זו ע"כ בא רק לצאת בזה לומר דברי תורה קודם התפלה ופשיטא שמקרי לימוד מיד כיון שכל עצמו לא בא אלא ללמוד תורה קודם המפלה. ואפילו לפ"מ שמביא המג"א ס"ב שהעולם נהגו כר"ת שיוצאין בק"ש שקורין בבהכ"נ אע"פ שהוא מבעוד יום קצת יעויי"ש מ"מ עיקר הלכה בשו"ע ובנושא כליו שאין יוצאין עד צאת הכוכבים ועכ"פ ידי ספיקא לא נפקא ולרש"י יוצא באהבת עולם בברכת התורה א"כ עדיין הוא נשאר בספק אם לברך בבוקר א' של שבועות ברכת התורה

לענ"ד מטעם זה יש ליזהר להמתין בתפלת ערבית עד צה"כ כי עכשיו נהגו גם רבים מבעלי בתים הפשוטים לנער כל הלילה וכבר התעורר המג"א שם בסי' תצ"ד שיזהרו לקרות ק"ש תחלת הלילה כיון שאין קורין ק"ש על המטה ובק"ש של בהכ"נ לא יצאו כדאי' בסי' רל"ה, וכיון שהמוני עם אינם יודעים מדברי המג"א אלו לכן ימתינו בתפלה עד צה"כ כדי שיצאו בק"ש הגם שבתיקון שאומרים בלילה אומרים פרשת ק"ש ומזכירין יציאת מצרים, מ"מ הם אינן מתכוונין לשם מצוה לצאת בזה ואנן פסקינן שמצות צריכות כוונה כדאי' בסי' ס' ס"ד

וצ"ע על המג"א סי' רס"א ס"ב שכתב בהלכות שבת בהג"ה ובסי' רס"ז ס"ב במחבר וז"ל ומפלג המנחה יכול להדליק ויקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד שהובא שם במג"א סק"א בשם של"ה והב"ח שיש להחמיר ולאכול כזית בלילה משום ג' סעודות, א"כ אם אפילו מתחיל לאכול קודם חצי שעה ללילה כיון דממשיך סעודתו עד תוך הלילה כדי לאכול כזית בלילה א"כ ידע שתמשך סעודתו בתוך הלילה והוה כמו התחיל באסור (כדאי' להדיא במג"א סי' תע"א סק"א) וקשה קושית הב"י האיך מותר לאכול קודם ק"ש ותירץ המג"א דמיירי שמתחיל לאכול קודם הלילה חצי שעה, אבל לפ"ז מה הועיל בזה כיון שדעתו בכך מעיקרא לאכול גם בלילה וצ"ל כיון שעיקר סעודתו נשלמת לגמרי קודם הלילה רק שממתין כדי לאכול רק "כזית" בלילה א"כ נחשב גמר סעודתו ביום והוא כאלו התחיל בהיתר

סימן נ"ז שאלה אם שאל טלית ואחר שלושים יום עשה בו ציצית ונפסקו ונשארו בו כדי עניבה אם כשירים המה לפי המבואר בשו"ע סי' י"א אם גם בטלית שאולה כך הלכה

נ"ל מה שאי' בשו"ע או"ח סי' י"א דחוטי הציצית שנפסקו אם נשתיירו בהם כדי עניבה כשירה דהטעם משום שהוא שיורי מצוה וכדאיתא בגמ' מנחות ר"פ התכלת אמר רבי חייא גרדומי תכלת כשירה ולפ"ז לפי מה דפסקינן טלית חובת גברא הוא, א"כ אינו כשירה רק אם היו כבר לבוש בו פעם אחת דנעשה בציצית זו המצוה דאז הוה שיורי מצוה, ולפ"ז אם לא לבשו בו בעלים עדיין, ושאל אחד מהבעלים הטלית בתורת שאלה (ולא במתנה ע"מ להחזיר) או ששאל טלית ולאחר ל' יום עשה בה ציצית כיון שאינו מחוייבת אלא מדרבנן לא הוה שיורי מצוה דאורייתא ופסולין מת"ת רק להשואל כשר, ודבר פשוט שפלוגתת ר"ת שצריך לישאר ב' חוטים שלמים דוקא כמבואר בשו"ע שם סי' י"ב יש מקום להקל בטלית שאולה שחייב רק מדרבנן. ויש להשיב על זה, כיון שכל מצוה דרבנן חייבים אנו לקיימם מה"ת א"כ הוי שיורי מצוה דאורייתא, ובני הבחור מהו"ר זלמן נ"י השיב על זה שמצות אשר יאמרו לך תעשה באמת קיים מה"ת אבל מצות ציצית לא קיים מה"ת ונ"ל להביא ראי' על זה מדברי הרמב"ם הלכות ברכות שכתב פירושו של ברכות אלו שמברכים על דברי סופרים כמו אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה, שפירושו שצונו לשמוע דברי חכמים שאמרו להדליק נר של חנוכה, וכן כל הברכות כולם, נראה להדיא שלא צוה הקב"ה בפרטות להדליק נר חנוכה אלא מצוה