התעוררות תשובה חלק ב פג

משום לועג לרש נראה בעליל שגם בדבר הרשות שייך לועג לרש ועוד יש להביא ראיי' מהא דאי' ברא"ש פ"ג סי' ו' בשם רב האי גאון שפסק שמילי דעלמא אסור בתוך ד' אמות של מת מוכח דגם דברי רשות אסור ובשו"ע יור"ד סי' שד"מ פסק להתיר במילי דעלמא בתוך ד' אמות והש"ך סקי"א בשם ב"ח לאסור חוץ אם י"ל שמזה איננו מוכח וי"ל שהוא זלותא למת לדבר לפניו מילי דעלמא, ולא משום לועג לרש אסור אבל מדברי רש"י י"ל ראיי' וצריך לפ"ז ביאור למה נקט הברייתא תפלין וספר תורה בזרועו לא יקרא בו משמע דוקא מידי דמצוה הו"ל לכלול כל דברים שהחיים עושים אסור לעשות בפני המת ואולי כיון שבבה"ק דברים כאלו אסורי' בלאו הכי משום קלות ראש כדאי' שם יו"ד סי' שס"ח ס"א ובהג"ה שם לכן לא נקטו הברייתא רק לאשמעינן שאפי' מידי דמצוה ג"כ אסור ונ"מ אם הוא רק משום כבודם של מתים זה שייך בבה"ק שנקברים שם רבים וכבודם עדיף טפי אבל במת יחיד אינו אסור אלא זלותא ואיסור אכילה ושתיי' משום לועג לרש ולפ"ז אין חילוק בכל דברים אלו בין איש לאשה או תנוק בין דבר מצוה בין דבר רשות הכל אסור משום לועג לרש וכן משמע מסתימת לשון הפוסקים, וראיתי בבה"ט או"ח סי' מ"ה סק"ב בשם מהר"י צהלון, שאפילו אצל קבר של קטן שעדיין לא הגיע לכלל המצות אפ"ה אסור לקרא ק"ש ולהניח תפילין אצלו עכ"ל והנה המחבר סי' ע"א סק"ז פסק הרמב"ם שאם קרא ק"ש בתוך ד' אמות של מת או בבה"ק אפילו בדיעבד לא יצא, ויש לי קצת צ"ע מה דכ' הב"י סי' שס"ז ביו"ד בשם רשב"א שמחיצה מועיל דוקא לאוכל ושותה אבל לק"ש ותפלה לא אלא מרחיק ד' אמות משום לועג לרש והמעיין שם באר היטב בגוף הרשב"א שהביא הב"י יראה שכוונתו דדוקא אם המת בחדר והוא עומד כמו בחדר רק שעושה בינו לבינו מחיצה זה לא מהני לק"ש אבל אם המת בחוץ או כשהוא בבה"ק והוא עושה מחיצה מפסקת בינו לביניהם מהני, כיון שאיננו בחדר עצמו רק הוא עומד חוץ לבה"ק בשוק אחר המחיצה אז מהני מחיצה, ותמי' שלא דקדק הב"י לבאר דבר זה כך בשו"ע ואולי כיון שנקט המחבר בלשונו רק קבר ובה"ק משמע בחדר המוקף למחיצה לא מועיל מחיצה בינו למת כדמוכח מלשון הרשב"א והקב"ה יזכנו בקרוב לתחיית המתים, ולמ"ד מצות בטילות לעתיד לבוא והמתים שיחיו יהיו פטורים מן המצות עיין נדה ס"ג ע"א ואותן אשר עודנו בחיים חיותן פשיטא שחייבים במצות בכל זאת לא יהי' שייך לוג לרש אם יעשה מצות בפניהם כאשר בארנו במק"א שהמתים שיחיו יתעלו ברוחניות ויהי' בבחינת מלאכים אשר לא שייך מצות לגבייהו ואינם פטורים ממצות מצד דלות ורשות ומכני שאינם חשובים עוד אלא מפני שיתעלו כמלאכים ולא יהיו דבר זה ללעג אלא לכבוד להם והרחמן הוא יזכנו לראות בתח"מ אמן

סימן נ"ה שאלה מי שקיבל עליו יו"ט אחר פלג המנחה בעוד היום גדול ובא אחר וליקט בעדו פירות ממחובר לאכלם ביו"ט אם מותרים לאכלם או לא

תשובה דבר פשוט דאסור לאכלו ביו"ט משום מוקצה ומשום שמא יעלה ויתלוש, אבל נ"ל דבליל שני אחר בכדי שיעשה מותר לו ולכל אדם ולכל הדיעות הגם שאנן פסקינן בסי' תקט"ו בהג"ה שם כר"ת דאסור עד למוצאי יו"ט שני בכדי שיעשה, מ"מ זיל בתר טעמא דסבר ר"ת שהא דנכרי לקט פירות בעד ישראל והביא לו דורון אסורים משום שמא יצוה לו לכן אסורין עד מוצאי יו"ט שני בכדי שיעשה דאל"כ יצוה בראשון כדי לאכול בשני ולגבי ישראל לא שייך לאסור משום שמא יצוה דלא ישמעו ולרשיעי לא חיישינן דמלתא דלא שכיח הוא כדאי' במג"א סי' שי"ח סק"ב אבל על זה יש להשיב כיון שישראל הלוקט, עדיין לא קבל יו"ט ומותר לו לעשות אז מלאכה שייך שמא יצוה לו כיון שישמע לו, אבל לפ"מ שהביא המג"א בסי' רס"א ס"ב בהג"ה במג"א סק"ז שם וז"ל אם קבל עליו שבת שעה או ב' קודם חשיכה יכול לומר להדליק הנר ושאר דבר שצריך עכ"ל א"כ בין שליקט ישראל או עכו"ם בעדו כיון שמותר לכתחלה לצוות ללקטו א"כ פשיטא שלא שייך טעמא לאסור משום שמא יצוה א"כ מותר מיד במוצאי יו"ט ראשון לו ולכ"ע רק עפ"י טעם רש"י ז"ל שאסור משום שלא יהנה ממלאכת יו"ט צריך הוא להמתין בליל שני בכדי שיעשה כמו שפסק המחבר בסי' תקט"ו ס"א כרש"י ופשיטא שלאותן שלא קבלו עדיין יו"ט