התעוררות תשובה חלק ב פב

לחזור ולברך. משום לא סגיא דלא אכל ובל"ס סברת התר"י דשתיי' בכלל אכילה לכן נקט הגמ' סתם לא סגיא דלא אכיל כי שתיי' בכללה

סימן נ"ד על מה שנסתפק בהתעוררות תשובה סי' ע"א אם מותר ללמוד תורה בתוך ד' אמות של מת אשה או תנוק כיון דאינם מחוייבים בתלמוד תורה לא שייך לגבייהו לועג לרש וכו' והנה מסתימת כל הפוסקים שנקטו על הא דאי' לא יכנס אדם בתפילין שבראשו בבית הקברות כדאי' בברכות דף י"ח ע"א ונקטו כל הפוסקים וכן מפורש בשו"ע דלאו דוקא בבה"ק ה"ה בד' אמות למת יחידי ולא חלקו בין אשה ותינוק או איש משמע דאסור וטעמא בעי וי"ל כיון דגם אינו מצוה ועושה יש לו שכר ומהאי טעמא שיטת ר"ת ודעימי' דאשה יכולה לברך על מצות עשה שהז"ג כמבואר בשו"ע או"ח סי' י"ז ובטור וב"י וכיון שהוא עוסק במצוה זו לפניה הגם שאיננה מחוייבת בה מ"מ הוה לועג רש כיון שאיננה יכולה לעשות המצוה זו הגם שאיננה מחוייבת מ"מ שכר יש לה א"כ שייך גם בזה לועג לרש מ"מ לשיטת רש"י ז"ל בר"ה ל"ג ע"א בד"ה הנשים מעכבים דאם אשה עושה מצות עשה שהז"ג עובר בלאו דלא תוסיף. לדידי' קשה למה לא מחלק הגמ' ברכות שם דף י"ח דאמר מת תופס ד' אמות לק"ש ולא מחלק בין איש שמחוייב לקרות ק"ש בין אשה שאינו מחוייבת, ועל שו"ע גופא דנקט סתם בסי' ע"א ס"ז תוך ד' אמות של מת ולא מחלק בין איש לאשה, י"ל שהשו"ע לשיטתו לפ"מ שפסק בב"י בסימן י"ז דנשים יכולות להחמיר על זה עצמן לקיים מעשהז"ג רק לא יברכו שפיר דלא מחלק בזה בין איש לאשה כיון דיש לה שכר אם מקיימת אותה שייך גם בזה לועג לרש: אבל לשיטת רש"י ז"ל בעי טעמא למה לא מחלק הגמ' בין אשה לאיש ומגמ' גופא מוכח דאין חילוק בין איש לאשה דשם דף י"ח מקשה מתו ומשמרו אין אבל מהלך בבית הקברות לא, והא תניא לא יהלך אדם בבה"ק ותפלין בראשו וגו' ומשני דהתם תוך ד' אמות הוא דאסור חוץ לד' אמות שרי דאמר מר מת תופס ד' אמות לק"ש והכי חוץ לד' אמות נמי פטור ניחא דאסור ליכנס בתפלין שבראשו כיון ששם נקברים אנשים ונשים שפיר שייך לועג לרש לכן לא משני הגמ' במתו ומשמר פטור אפילו באשה משום לועג לרש משא"כ הנכנס בתפילין למת או קורא ק"ש גם רק באיש אסור אבל מלשון מר דאמר סתם מת תופס וכו', צריך טעמא למה אסור גם בנשים ולענ"ד דבר חדש דאינו הכוונה לועג לרש שהוא מראה שהוא עוסק במצות תפילין ובק"ש, והמת פטור מזה, לפ"ז אצל מת אשה מותר שאין לה ללעג ובבזיון במה שאיננו עושית כיון שגם בחייה פטורה רק הלעיגה הוא דרך כללות שהוא חי ועוסק במצוה יהי' איזה מצות שיהיו והיא מתה ופטורה מן כללות העצות כולם כדכתיב במתים חפשי וראיי' לדבר זה שהרי כתב הרא"ש בדברי תר"י שהא דמותר לילך לבית הקברות בטלית של ציצית רק שלא יגררו הציצית על הקברים כדאיתא שם בגמ' דף י"ח ע"ב דדוקא בימיהם שהי' ככל בגדיהם ד' כנפות וא"א שיסירו בגדיהם כשהלכו על הקברות אבל בטליתים שלנו שאנו לובשים הטלית רק לשם מצוה הוה כמו תפילין ואסור משום לועג לרש ברא"ש פ"ג סי' ה' עיי"ש מוכח דגם במצות ציצית שייך לועג לרש והרי ציצית איננו חובת הגוף רק חובת המלבוש היינו אם הוא מלובש בבגד של ד' כנפות אז חייב בציצית א"כ מה לועג לרש איכא דלמא המתים בקברות אינם מלובשים בבגד ד' כנפות וע"כ צ"ל כיון שיכולים להביא עצמם לידי חיוב שייך לועג לרש, ויש קצת ראיי' לזה שאם מקיים מעשהז"ג בפני אשה מתה שייך גם באשה לועג לרש או שהוא הטעם כמו שכתבנו כיון שעושה מצוה מראה בזה שהוא חי וחייב במצות ולועג לרש המתים שהם פטורים ממצות ראיי' לזה אם אחד לבוש תפילין לפני אשה חי שפטורה מתפלין נאמר שהוא לועג לרש שהוא לועג אותה על שהיא פטורה ממצוה זו וזה אין הוה אמינא אלא מוכח שקאי על כללות חיוב המצות שחיים חייבים ומתים פטורים (ואינו דומה למי שלומד תורה בפני ע"ה עיין פסחים סוף פ"ג כי יש לחלק בפניהם כמובן

) וכעת נ"ל דבר חדש שלועג לרש איננו שייך דוקא בעושה החי "מצות" לפני המת אלא כל דבר שעושה החי אפילו מילי דרשות מה שאינו המת יכול לעשות הוה משום לועג לרש והוא רש"י מפורשת דף י"ז ע"ב בברכות דתניא שם מי שעתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר ופרש"י ז"ל שם