התעוררות תשובה חלק ב פא

אסרוה חכמים ליהנות מחמץ זה משום קנסא דהאי גברא ואין דומה למבטל איסור לכתחלה שלא קנסו חז"ל רק לאותו שביטל או למי שנתבטל בשבילו ממילא אסור בהנאה לכל ישראל הגם שיש קצת לפלפל על זה מ"מ נ"ל זה עיקר להלכה ולמעשה

סימן נ"ב שאלה לפי מנהג שלוקחין תפוח לחרוסת אם אין לו תפוח מה יעשה לקיים מצוה זו

תשובה דבר פשוט מה שנוהגין במדינות אלו לעשות חרוסת מתפוחים הוא להדור מצוה ליקח מפירות אילן החשובים ובפרט שיש לקח תפוח לחרוסת שנמשלו ישראל לכך, אבל אם אין לו יוכל לקח דברים אחרים כגון פירות או ירקות וזה לשון פי' הרמב"ם בע"פ על המשנה הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת וז"ל אנחנו עושים כך שורין תאינים או תמרים ומבשלין אותם ודכין אותן עד שירטבו ולשין הכל בחומץ ונותנין בו שבולת נרד או אגוזין וכיוצא בו בלי שחקים עכ"ל ועיין ברמב"ם הל' חמץ ומצה פ"ז הל' י"א ומסתברא שאין צריך לזה דוקא פירות אילן ה"ה שיכול לעשות זה מפירות הארץ אם אין לו פירות האילן

סימן נ"ג

שאלה מי שביום טוב ראשון תאב לאכול מן המנחה ולמעלה אם מותר לאכול סעודה לשבוע, מפני שאסור לקבוע סעודה בעיו"ט מן המנחה ולמעלה כדאי' באו"ח סי' תקנ"ט ס"א בהג"ה ובמג"א שם וז"ל וה"ה ביו"ט ראשון מפני שעיו"ט שני הוא

תשובה נ"ל דבר פשוט דרשאי ומחוייב לאכול כי כיון ששמחת יו"ט הוא מצות עשה מה"ת וחייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד כדאי' שם ס"ב ואכילה ושתיי' הוא בכלל מצות שמחה כדאי' ברמב"ם סוף הל' יו"ט וזה עיקר שמחתו של יו"ט, והרבה שבותים התירו חכמים משום חשש דלמא ממנע מעשות הדבר ואתי לאמנועי משמחת יו"ט וידוע שהטבע ב"א אם הוא רעב אינו יכול להיות שמח וטוב לב ולא דחינן מצוה מה"ת בשעתה ודוחק לומר שהרמ"א מיירי בסעודה שאינו רגיל בה בחול שאסור מצד הדין הלא זה אסור כל היום ולא רק מן המנחה ולמעלה כדאי, שם ס"א והוא כתב מן המנחה ולמעלה מפני כבוד יו"ט אחרון בדבר שהוא רק איסור בעלמא וכמבואר סי' רמ"ט ס"ב בהג"ה וז"ל סעודה שזמנה בעש"ק כגון ברית מילה או פדיון הבן מותר עכ"ל ובמג"א שם וז"ל אם אפשר לקיים שתיהם מוטב ואם לאו תדחה סעודת שבת עכ"ל, נראה להדיא שסעודת מצוה שקבועה לשעתה לא דחינן מקמי סעודת מצוה שתבואה אח"כ וכיון שרעב עכשיו הוא סעודת אכילת מצוה הקבוע לשעתה, ולשון הרמ"א הוא תמוה שכתב "ואסור" לקבוע סעודה, אבל בסי' רמ"ט ס"ב אי' רק שהמצוה למנוע מלקבוע סעודה מן המנחה ולמעלה ודוחק לומר שיהא חמור בזה יו"ט משבת דהברייתא ריש ע"פ כולל יחד ערבי שבתות וערבי יו"ט וראיי' מדברי המג"א עצמו שכתב שם שאם לא אכל סעודה שלישית בשבת עיו"ט קודם מנחה קטנה יעשנה אח"כ ולא נדחה מצות סעודה שלישית מפני זה ומכש"כ מצות סעודות יו"ט שיש לאכול שהוא מצות דאוריי' בשעתו אך יזהר שלא יאכל כ"כ הרבה עד שאינו יכול לאכול בלילה ואם אעפ"כ אח"כ לא יכול לאכול בלילה אזי יאכל ביום שתי סעודות כדאי' שם במג"א ססק"ב אבל לכתחלה יזהר מאוד כיון שנקטינן כזית פת בליל יו"ט דאורייתא הוא כדאי' בסי' קפ"ח ומבואר להדיא במג"א סי' תע"א ס"ז בארוכה לכן יזהר מאוד שלא יבטל מצוה זו, נלענ"ד מה שכתב מג"א שאם לא אכל בלילה יאכל שתי פעמים ביום ומציין על סי' רצ"א דמשם אין כ"כ ראיי' דבשלמא לענין שלש סעודות שלא מבואר בהדיא בקרא שצריך להיות אחת בלילה א"כ במה שיאכל ביום ג' פעמים קיים מצות שלש סעודות, אבל חיוב כזית פת שחייב לאכול בלילה באמת אין לו תשלומין, ונראה לי לפ"מ שאי' במג"א סי' קפ"ח סק"ט בשם תר"י דשבת ויו"ט אין חייב לאכול פת בסעודה אלא משום שאין קדוש אלא במקום סעודה לפי"ז לפ"מ דפסקינן בסי' רע"ג ס"ה שאם שתה כוס של יין שחייב עליו ברכה פי' ששתה רביעית כדאי' במג"א שם סק"ח יצא ידי קדוש במקום סעודה א"כ אם בירך ברכה אחרונה ולא הזכיר בה של שבת צריך לחזור ולברך כיון דע"כ צריך לשתות כוס זה כמו שאי' בגמ' גופא הטעם הזה וצריך