התעוררות תשובה חלק ב פ

וכיון שטעמם משום קנס מיקרי דשיל"מ ולא בטל כן הוא בר"ן פ' כל שעה אבל לפ"ז מה"ת הי' מועיל בטול לחמץ ידוע כיון שסוף כל סוף הוא אסור בהנאה אחר הפסח, ויש להסביר יותר כיון דחז"ל רצו לקנוס לא יוכל לבוא מיניה קולא דאם כן לא הוי קנס ולכן גם ביטול לא מועיל לכהפ"ח מדרבנן לחמץ ידוע גם ע"י קנס זה שאסור גם אחר הפסח יבא קולא מזה שיהי' בטל דעי"ז לא מקרי דשיל"מ ולא יבא מקנסא שהוא להחמיר קולא

והנה הגאון שהובא בכל בו עכ"ח לא סבר סברא זו דראייתו ממה דאמרו חכמים לר' יודא לא מצא עצים יהא יושב ובטל והקשה הלא הי' יכול לבטלו ואיננו בטל ממצות תשביתו אלא ע"כ מפני שהוא חמץ ידוע לא מהני בטול, והנה חכמים אמרו זה לר' יודא ור' יודא בעצמו סובר חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה ואעפ"כ מוכיח הגאון מזה שלחמץ ידוע לא מהני בטול, וגם צ"ל דהגאון סבר כרש"י דסבר דרב יודא סבר בשריפה היינו דוקא קודם זמן איסורו אבל לאחר זמן איסורו מודה דהשבתתו בכל דבר, דאי סבר דלאחר זמן איסורו סבר ר"י בשריפה וקאי על לאחר זמן אסורו א"כ שפיר אמרו לו חכמים יהא יושב ובטל כיון דלאחר זמן איסור לא מהני בטול וא"כ היכא מוכח הגאון מזה דעל חמץ ידוע לא מהני בטול אבל סברתינו להרמב"ם אתיא שפיר דלר' יודא באמת מועיל בטיל לחמץ ידוע ומה שאמרו לו חכמים יהא יושב ובטל מיירי לאחר זמן אסורו שלא מהני אז ביטול ודכתב הרמב"ם דאחר זמן אסורו מצותו בשריפה (לכה"פ כר' יודא), והנה כר' יוסי הגלילי דסבר חמץ בפסח מותר בהנאה, רשאי לבטל גם בפסח כיון דכל הטעם דאינו יכול לבטל אחר זמן אסורו הוא מפני שאינו ברשותו ופירשו בו הראשונים כיון דהוא אסור בהנאה איננו שלו כמו שפסקינן בשו"ע או"ח סי' תרל"ג סי"ז דבמודר הנאה מלולב אין יוצא בו ביום ראשון דלא מיקרי לכם ובחו"ה דלא בעי לכם יצא דמצוה לאו ליהנות נתנה וכיון דמותר בהנאה כר' יוסי הגלילי ממילא הוה שלו ויכול לבטלו, אבל לעומת זה י"ל לפי הר"ן שכתב הטעם שמועיל בטול בעלמא מפני שבלאו"ה אינו ברשותו כיון שהוא אסור בהנאה ומועיל גלוי מלתא בעלמא אבל לר' יוסי הגלילי שמותר בהנאה והוה באמת שלו לא מועיל לפ"ז בטול, אבל קשה דלא אשתמיט שום תנא ופוסק למימר דלר' יוסי הגלילו לא מועיל בטול וצ"ל ע"כ לר' יוסי הא דמועיל בטול הוא מצד הפקר א"כ לפ"ז מאן דסבר דבטול הוא מצד הפקר סובר דבטול מועיל ג"כ לחמץ ידוע כיון שמפקירו הגם דחזינן סברא לגאון (עיין חתם סופר או"ח) שכתב ואין סברא שיהא הפקר דבר מה שהוא שלו ומונח ברשותו ובביתו גם אחר שהפקירו רק בחמץ מועיל כיון דדי בגלוי מלתא, נראה לי אם הטעם הדבר כיון שאין שום אחד יודע שהוא הפקר ולא יבוא שום אחד לזכות בו וא"כ הבעלים יודעים בעצמם שישאר להם ואין ההפקר רק לפנים וממילא אינו בלב שלם אבל גבי חמץ כיון שאין הבטול מועיל רק מצד הפקר לר' יוסי א"כ כל העולם יודעים שחמצו שלו הוא הפקר וממילא ידעו שכל אחד יוכל לבוא לזכות בהחומץ וממילא הפקירו בלב שלם. ובזה יש ליישב קושיא חמורה ר' אליעזר דסבר דעובר על חלה שהפריש ונתחמץ בבל יראה משום הואיל ואי בעי מתשיל עלה, יבטל החלה קודם שתחמץ ואז אין צריכים להתיר לאפותו מסברת הואיל כדאי' ברש"י ז"ל שם אם איננו צריכין להתיר לאפות ע"י הואיל טוב יותר, ויכפה עליה כלי ובמוצא יו"ט יבערנו הגם שעדיין איננו שלו קודם שאתשיל עלה מ"מ להיות בלבו נחשב כעפרא דארעא מועיל הגם שאינו שלו ומועיל בזה שלא יעבור בל יראה משום דבעי מתשיל עלה, דהא דהבטול מועיל הגם שאיננו אלא גילוי מלתא בעלמא כיון שבאמת איננו שלו כדפי' הר"ן רפ"ק מכש"כ שיכול לבטל חמץ שבאמת עתה אינו שלו שהוא יועיל שלא יהא נחשב כשלו ע"י הואיל, וכבר כתבנו במק"א (במהד"ק סי' ק"נ) ליישב שתרומה שהיא חשובה ואם אכלה לפי מדה משלם ובפרט לר"ש שיוכל לקיים זה אחר הפסח מצות אכילה תרומה וכדומה כמה דברים לא נוכל לאמר שהוא כעפרא דארעא בעלמא וצריך לבערו ואם נאמר שבטול בזה התרומה הוא מטעם הפקר ומועיל הבטול גבי תרומה כיון שמעיקרו שלו הוא אבל כאן שהחלה באמת איננו שלו איננו יוכל להפקירה ג"כ לכן לא תקרא לה שם עד שתאפה

נלענ"ד אם אחד קנה או נתחמצה לו עיסה באחרון של פסח או שגלגל עיסה ובטלה קודם שהחמיצה דאסור גם אחר הפסח בהנאה לכל, כדמבואר בשו"ע סי' תמ"ח, ונ"ל דאסור גם לבן ארץ ישראל כיון שלכל בני חו"ל