התעוררות תשובה חלק ב עט

שהוא עוסק בבדיקה מיד אח"כ הוא נקרא עוד בודק והא דלא קאמר באמת מיד אחר בדיקה יבטל משום דאשמעינן דוקא "הבודק" צריך שיבטל משום דנזכר על ידי הבדיקה לבטל ולא ישכח כדמסיק בגמ' משא"כ אחר שאין לו מה שיזכירו לבטל, ולפ"ז הא דקאמר דף ד' ע"ב באתרא דנהיגי לשכור אחד מי שבודק א"כ מוכח ששליח יוכל לבטל, וא"ל הטעם במה שעושה שליח לבטל, בזה השליחות עצמו גלה דעתו שלא ניחא לי' בחמץ ויעויין בב"י א"כ בגילוי דעת זה כבר ביטלו בעצמו, אם גם משכיר אותו השליח איזה ימים קודם י"ד לבדוק מ"מ הבטול חל בבא זמן אסורו והוא נזכר לבטל ע"י מינוי השליח לבדוק ואולי י"ל בשוכר לבדוק הוא מפקיר כל חמץ שיש לו ומזכה להבודק דבחמץ הנמצא רק ע"י בדיקה תכליתו לבערו מן העולם כי אינו חשוב בעיניו להקפיד עליו אם ימצא פירורין שיש בהם כזית לאכלם או למוכרם) והבודק מבטל את שלו ויצא בזה חובת בדיקה שמוטל על גופו, כמו מי שיצא מביתו תוך שלשים יום לפני הפסח ואינו שב לבית זה וגם אינו נכנס לבית אחר חל עליו חובת גופו, לבדוק ולבטל, והנה אם נאמר מה שעושה שליח לבטל הוא רק מילי ומילי לא ממסרי' שליח כשיטת הקדוש מרדוי"ש י"ל במה שמוסר לו כח לבדוק אולי נקרא קצת מעשה כי דוקא מילי כאלו שהשליח מוסר מילין שמוסר לו המשלח לאמור בעדו להאשה הרי את מקודשת מילי אלו לא נמסרו לשליח חוץ אם ג"כ הבעל מוסר לשליח כסף קידושין משא"כ כאן שהשליח לא צריך המילי למסור לאחר רק אומר הביטול לעצמו. הב"י מביא נוסחא ישנה שחמץ ידוע אין מועיל הבטול וכן מביא הכל בו בשם גאון, והקשו עליו מסוגיא דידן דפריך וכי משכחת לה לבטלה ומהא דתניא היושב בבית המדרש ונזכר שיש לו חמץ בביתו והפר"ח הרבה להקשות עוד מהא דבעי בגמ' ככר בשמי קורה, וגם משני ציבורין אחד חמץ ואחד מצה ונטל עכבר אחד בפנינו וכו' דמוכח מהבעיא שהוא רק ספק מדרבנן כיון דמדאורייתא בבטול בעלמא סגי הלא הוא חמץ ידוע ועוד הקשה מהמתני' ההולך לסעוד סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו שמבטלו בלבו הלא הוא חמץ ידוע יעויי"ש בסי' תל"א שהרבה להקשות על זה) ונלענ"ד להסביר כך הנה עיקר הבטול שיהא חשוב בלבו כעפרא דארעא כמבואר בלשון הרמב"ם עיי"ש באר היטב שיהא "באמת" נחשב בלבו כדבר שאין שום חשיבות, והנה האיך יעלה על הדעת שאם יש לו חמץ שוה הרבה שיהא בלבו באמת כעפרא דארעא, לכן באמת אין מועיל בטול על חמץ כזה אבל חמץ שאינו ידוע שדבר מועט שנשכח ממנו כי דבר חשוב ושוה לא נשכח מדעת אדם, וזכר לדבר מה שאחז"ל ב"מ פ"ב אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה א"כ חמץ שאינו ידוע הוא מה שאין לו חשיבות וזה מבטל באמת בלב שלם ולפ"ז חמץ שהוא רק דבר מועט הגם שהוא ידוע לו מועיל ביטול כי אנן סהדי שדבר מועט מבטל בלב שלם שלא יעבור על בל יראה, והנה אם ימצא גלוסקא יפה (ובר"ן שם וז"ל גלוסקא יפה לאו דוקא אלא כל שיצא מכלל פירורין נקרא גלוסקא יפיפיה עכ"ל) או שזכר שיש לו עיסה מגולגלת בתוך ביתו וגם ככר בשמי קורה או ככר שגררו חולדה או ההולך לשחוט את פסחו "ונזכר" שיש חמץ בתוך ביתו, כיון ששכח ממנו' ונזכר אח"כ בל"ס הוא דבר מועט בכל אלה מקומות הנזכרים פה אם גם חמץ ידוע הוא מ"מ הוא דבר מועט ומהני בטול כאשר כתבנו, ועי"ל לר' יודא דסבר חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה מה"ת, מהני בטול אפילו חמץ ידוע אפילו הוא שוה סך רב כיון שבלא"ה אסור להנות ממנו לעולם' א"כ ביטולו שהוא כעפרא דארעא באמת הוא בלב שלם, משא"כ לר"ש דמה"ת מותר אפי' באכילה חמץ שעבר עליו הפסח, א"כ בשוה סך רב אין בטולו בלב שלם, והנה הקושיא וכי משכחת לבטלי' או מברייתא דעיסה מגולגלת קאי אליבא דרב שאמר הבודק צריך שיבטל ורב סבר כר' יודא שחמץ שעבר עליו הפסח אסור מה"ת אפי' בהנאה ממילא מהני בטול גם לחמץ ידוע, ושפיר מקשי הגמ', משא"כ לדידן דפסקינן כר' שמעון יפה כתב הרמב"ם דבחמץ ידוע לא מהני ביטול (א"ל כיון דסוף כל סוף גם לר"ש אסור בהנאה מדרבנן אחר הפסח א"כ ביטלו בלב וי"ל הא ר"ש "קנסא" קא קניס ומקנסא זה לא נוכל להרויח שעל ידו יהא מועיל בטול גם לחמץ ידוע שמזה יצמח קולא האיך דנפלו עליו מפולת אע"פ שיש תחתיו חמץ הרבה אם מהני ביטול לא צריך להוציאו במרא וחצינאו (עיין מג"א... וכן מצינו סברא כזו בר"ן דחמץ נקרא דשיל"מ כיון דמעיקר הדין מותר אחר הפסח וחכמים קנסו לאסור,