התעוררות תשובה חלק ב עו

וי"ל שגם המים הבלועים בו מצטרפים לכזית כי המים שנבלע בו ג"כ יש בו טעם מר ויש לעיין עוד על כל זה (ועיין בבה"ט סי' תפ"ו סק"א מי שלא הי' לו אלא פחות מכזית מרור ושרה אותו במים ונתפח ועמד על כזית אם יצא י"ח כזית אם לאו עיין ידי אהרן עכ"ל) ויש להסביר כך הנה כזית חלב שנצטמק יש עוד כל טעמו וכוחותיו בו אבל כיון שאיננו כזית לא מיקרי אכילה הגם שיש כל כח וטעם של כזית בזה מ"מ אכילה לא מיקרי, חזר ונתפח לכזית ע"י גשמים כיון שהוא כזית מיקרי אכילה כיון שהגשמים עצמם קבלו ג"כ טעם החלב ונחשב לאוכל כזית חלב משא"כ אם יצרף מאכל אחר לזה שנצטמק מ"מ לא יצא שהוא כענין בפני עצמו וכי"ל במרור ועיין ברש"י ר"פ אלו עוברין בסוגיא טעם כעיקר סברא זו ויש לעיין בכל זה

סימן ג' נסתפקתי אהא דתנן בבכורות כ"ט ע"א דאם עושה מצוה לאחר אפילו אם הוא רק הכשר מצוה דאסור ליקח תשלומין בעדו כדמפורש התם להזות ולקדש, אם נוטל שכר בעדו מימיו מי מערה, ואפרו אפר מקלה, ויליף לה מדכתיב ראה למדתי עמכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' מה אני בחנם אף אתם בחנם ואי' בטור יו"ד סי' של"ו והובא בב"י בשם הרמב"ן ואי' שם בטור וכן פסק בשו"ע, אבל אם התנה בשכר הרופא הרבה חייב ליתן לו שחכמתו מכר לו ואין לו דמים ואע"פ שמצוה עליו לרפאותו שכל מ"ע דרמיא אכולהו עלמא אם נזדמנה לאחד ולא רצה לקיימה אלא בממון אין מוציאין ממון מידו עכ"ל לפ"ז צ"ל כיון הא דלהזות ולקדש ג"כ לא רמיא על האי גברא דוקא אעפ"כ צריך לעשותו בחנם דמיירי דליכא אחר להזות ולקדש רק זה, כגון שאחרים איננם טהורים או במקום שאין אחר רק איש זה ולפ"ז אם אין שם רופא אחר אלא הוא ע"כ מוטל עליו לרפאות ואסור ליקח שכר כמו בלהזות ולקדש ודברי הטו"ז שם תמוהים מאוד בסי' זה סק"ג שכתב וז"ל דהא כל אדם יוכל להתחכם וללמוד רפואות וגו' ובסוף דבריו כתב ומתחלה לא הי' עליו ללמוד דבר זה עכ"ל וקשה הא עכשיו שכבר למד ויודע מחויב לרפאת וצ"ע ולפ"ז אם אינו רופא אחר בעיר אלא הוא אין צריכים לתן לו שכרו כמו בלהזות ולקדש, והנה לכתחלה מוכח מלשון הרמב"ן דאסור לקח שכר אפילו בדאיכא אחר רק אם הבטיחו לו צריכין לשלם לו, ואין לומר שדומים ממש למזה ומקדש. כיון שהוא מקדש את האשה בשכר שמגיע לו שמזה עליו ולכתחלה אסור לעשות כך אינה מקודשת, זה אינו כיון שהתנה עמה ע"כ היא צריכה לשלם בעד ההזי' א"כ מקודשת היא בהאי הנאה שמזה עליה בחנם עיין בקידושין דף נ"ט ע"ב, והנה נלמוד דבר זה מעיקר ההלכה שלמידין מדכתיב ראה למדתי אתכם וגו' וכי על איש זה בלבד מוטל ללמוד תורה עם זה הלא מוטל החיוב על כל ישראל מי שיודע ללמוד תורה ואעפ"כ אסור לטול שכר ומשם למידין לכל המצות ע"כ צ"ל אם אין אחר במקומו שיודע ללמוד עמו מוטל ע"כ על האיש הזה החיוב לכן אסור ליטול שכר ולמדין דבר זה ממשה רבינו ע"ה ראה למדתי כאשר צוני ולא הי' יכול אחר ללמוד תורה עם ישראל רק משה שקבלו מסיני

ויש לומר כיון שלא מכל אדם מסוגל ללמוד ולאו מכל אדם זוכה ללמוד ממנו תורה (להשיגה) ומטעם זה מתירין לכהן להתטמאות לילך לחו"ל ללמוד תורה ולפ"ז אם הוא מסוגל יותר ללמוד עמו או אצלו צריך הוא ללמוד תורה בחנם, דחוי כאין שם רק הוא, ולפ"ז אם יש כמה רופאים בעיר והלא אחז"ל לא מכל אדם זוכה להתרפאות שמכריזין עליו מלמעלה ע"י סם פלוני ועל ידי איש פלוני יהא רפואתו א"כ צריך לרפאותו בחנם דאולי נגזר דוקא הוא יהי' הרופא המרפא אותו האיש א"כ נפל פיתא דהאי הלכה בבירה וצ"ל דלכתחלה באמת אסור ליקח ואם כבר הבטיחו לו צריכין לשלם מספק דאולי הי' יוכל לרפאותו אחר וצ"ע ואולי באמת בב"ד אין יכולים להכריחו לשלם משום ספק אבל הוא צריך לשלם לצאת י"ש

והנה יש לעיין אם מצוה שאינה חובת הגוף לעשות, אם מותר ליטול שכר אם עושיהו לחברו. ודבר זה נלמוד מלמוד התורה שהוא חובת הגוף כדכתב ודברת בם ושננתם לבניך ולמדתם את בניכם, ולדון ולהעיד ג"כ חובת הגוף אם כן לא מצינו דבר זה שצריך לעשות בחנם לחבירו אלא אם חבירו חובת הגוף עליו לעשות מצוה זו ואין ראיי' ממזה ומקדש שאיננה חובת הגוף כי אדם רשאי לעכב בטומאתו למ"ד טבילה בזמנו