התעוררות תשובה חלק ב עד

כדאי' במגילה דף ב' ע"ב, ועוד כמה פעמים מביא הגמ' דרש זה וצ"ל שע"כ לא לכל מידי איתקש כדהוכיח הר"ן במתני' באלו אמרו מקדמין שלא לכל מילי אתקש זכירה לעשיי' עיי"ש בארוכה, א"כ י"ל ששיטת הר"מ כשיטת הראב"ד והנה המחבר ביו"ד פסק שאין אבילות נוהג בפורים וכן העיד הג"ה שבן המנהג וצ"ל כיון דהוא פלוגתא בפוסקים והלכה כדברי המיקל באבל ובפרט שאבילות דרבנן נקטינן להקל ולפ"ז כיון שהמנהג שאין נוהג אבילות בפורים רק דברים שבצנעא כמו ביו"ט אם כן אנו נקטינן להלכה כאותן שיטות שגם לדידן בט"ו חייב בשמחה מדברי קבלה א"כ ע"כ אסור לישא אשה בט"ו משום דאין מערבין דאל"כ הוי תרתי דסתרי אהדדי לא נהגינן אבילות כמו ביו"ט א"כ חייב בשמחה ואסור לישא אשה אבל יש לצדד להקל כיון דביום י"ד גופא פסק המחבר דמותר לישא אשה וכן העלה הפר"ח אך המג"א מחמיר מטעם אין מערבין שמחה בשמחה, וכיון דבט"ו לדידן גופא יש פלוגתא אם חייב בשמחה מדברי קבלה א"כ הוי כמו ספק ספיקא להקל חדא אולי איננו חייב בשמחה ולא שייך אין מערבין, ואם גם חייב בשמחה דלמא הלכה כפוסקים דאפילו בי"ד מותר לישא אשה דלא שייך בו אין מערבין לכן מותר לישא אשה בט"ו לכן יש להקל. ואיידי דאיירי מצאתי לענ"ד דבר חדש בר"ן דאמרינן בגמ' חייב למימר ברוך מרדכי ארור המן וגם ברוכה אסתר ארורה זרש וחרבונה זכור לטוב ומחייב לבסומי עד דלא ידע מאי קאמר עכ"ל נראה בעליל דסבר עד דלא ידע קאי אכולה לא רק על ארור המן וברוך מרדכי לבד, בזה מיושב [דלפי ראות קשה מאוד כי אם גם משתכר הרבה אעפ"כ ידע בין ארור המן לברוך מרדכי חוץ אם מגיע לשכרותו של לוט אבל לזה ניחא שלטעות בכל הדברים האלו נקל הרבה יותר. אלא שקשה לי טובא על שיטת הראב"ד שיום ט"ו לפרזים חייב מדברי קבלה בשמחה מגמרא מגילה דף ב' ע"ב דיליף מקרא להיות עושים את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר דאתי את ופסיק שיום י"ד לפרזים ויום ט"ו למוקפים דהיינו שכל אחד חייב רק יום אחד ביומו ומקשים ואימא פרזים אי בעי בי"ד אי בעי בט"ו ומתרץ בזמניהם זמנו של זה לא כזמנו של זה, וכל זה אהאי קאי אעשי' דכ' להיות עושים וא"כ נראה להדיא שעשי' יש לכל אחד רק יום אחד מיוחד וכיון דמקשה על זה אשכחן עשיי' זכירה מנ"ל ומתרץ נזכרים ונעשים אתקשי זכירה לעשיי' מוכח להדיא כל אחד חייב רק ביומא בעשייה דאל"כ כיון דאיתקש זכירה לעשייה אם היו חייבין בעשייה שני ימים היו צריכין לקרא את המגילה ג"כ ב' ימי, ואין ליישב אלא בדוחק דעשיי' קאי רק על ומשלוח מנות, ומתנות לאביונים ושמחה לא מיקרי עשיי' כיון דהא אוכל בשר ושותה יין איננו בעצמותו המצוה רק כיון שבשר ויין משמח היינו שיבוא עי"ז לשמחה לכן לא הוה שמחה בכלל עשיי' ממש וסבר דחייב בשמחה בשניהם מדכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה מקרא יתירה יליף אותו דבזה שניהם שוים. ועוד לישנא דרבא לא נצרכה אלא לאסור בהון של זה בזה משמע דקאי רק על הכתוב במגילת תענית דלא למפסד בהון ודלא להתנעאה בהון דאי קאי שחייב בשמחה בשתיהן הכתוב במגילת אסתר הו"לל אלא לחייב של זה בזה היינו לשמוח בתרווייהו. ובני הבחור זלמן נ"י אמר היכא תמצא שאדם יקרא מגילה בשני ימים אעפ"כ ספק הוא אם יצא ידי חובתו כגון שקרא ביום י"ד בעיר ספק מוקף חומה ואח"כ הלך בליל ט"ו לעיר אחרת ספק מוקף חומה ונתעכב שם ביום ט"ו וקרא עוד הפעם, דלמא המוקף חומה שהי' שם ביום י"ד הי' באמת מוקף חומה וחייב ביום ט"ו ולא יצא במה שקרא ביום י"ד, ולמחר ביום ט"ו שהי' בספק מוקף חומה דלמא היא איננה מוקף חומה מימות יהושיע וחיוב קריאתה ביום י"ד ולא יצא במה שקרא ביום ט"ו ודברי טעם המה ובחויב מגילה איננה רק באותו יום ובמקום אשר הוא גר שם כדאיתא בגמרא להדיא פ"ב ע"א דמוקף ביומא קרוי מוקף ופריז ביומא קרוי פרוז. סימן מ"ט שאלה מי שטעה ושתה הארבע כוסות בהסבת ימין אם יצא בדיעבד. תשובה הנה בשו"ע סי' תע"ה ס"ג אי' כל שהוא מיסב לא יטה לא על גבו, ולא על ימינו וכו' עכ"ל ובמג"א סק"ד כ' ולא על ימינו שמא יקדים קנה לוושט ובסע"ז אי' כל מי שצריך הסיבה