התעוררות תשובה חלק ב עג

ג"כ רק אותו הקרא ימי משתה ושמחה כתיב והא דסבר מהר"י ברין גם בלילה אסור לעשות סעודת נישואין משום ערוב שמחה בשמחה מוכח דסבר דגם בלילה חייב בשמחה וצ"ל דסבר כשיטת הראבי"ה דגם בלילה חייב לשמוח ולעשות סעודה כקריאת המגילה רק העיקר ביום, הובא במרדכי וכן פסק הב"ח הובא במג"א סי' תרצ"ו, וכן פסק הרמ"א וז"ל ומ"מ גם בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה מוכח דעיקר הסעודה תהי' ביום אבל גם בלילה ישמח, והנה בסוף דברי הג"ה שם כ' וז"ל וחייב בשמחה ומשתה קצת בשני ימים י"ד וט"ו וכן נהגו עכ"ל העיד הרמ"א שהמנהג לשמוח בשני הימים, וכתב לשון "וחייב" משמע שהוא מעיקר ההלכה מדלא קאמר וחייב בט"ו במשתה ושמחה קצת, וקאמר בשני ימים יום י"ד וט"ו ומשוה שניהם יחד, מוכח שלשמוח בט"ו רבא חייב אדם לבסומו בפוריא, וסעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא יד"ח, ומתרצינן, משמחה ומשתה באמת אנו למדין מתוכה רק איסור הספד ותענית אבל מקרא יתירא מימי משתה ושמחה ילפינן סעודת פורים, ובזה מיושב קושי' עצומה, הא רב יוסף גופא דתנא ששמחה ומשתה ממנו דרשינן רק איסור הספד ותענית, הא במסכת פסחים דף ס"ח ע"ב על פלוגתת ר"א ורבי יהושיע ר' יהושיע סבר חלקיהו חציהו, חציה לה' וחציה לכם: ור"א סבר או כולה לה' או כולה לכם. ובתוספות ביצה דף ט"ו ע"ב, ד"ה או אוכל, משמע דגם ר"א סובר דאינו מתענה ביו"ט אלא אוכל ושותה, רק שאינו צריך לזה חצי היום כדר' יהושיע] ועל זה אמר רב יוסף דהכל מודים בפורים בעינן נמי לכם ואפי' ר' אליעזר מודה בזה, א"כ קשיא דרב יוסף אדר' יוסף. אבל באמת ר' יוסף מביא הקרא בפסחים על זה ימי משתה ושמחה כתיב: ולא הפסוק שמחה ומשתה, וממנו דריש רק איסור הספד ותענית, וקשה לי מאד על השגת ראב"ד דכתב דמקרא דפרזים ומוקפים חייבים שניהם בשמחה ובמשתה בשני ימים א"כ מאי מסיק הגמרא ר"ה י"ח ע"ב לענין חנוכה ופורים לא בטלו ממגילת תענית כי רק לשאר ימים טובים הכתובים במגילת תענית בטלו, הלא שני ימים לשניהם לדברי הראב"ד מדברי קבלה הם, א"כ לדיד' לענין מאי לא בטלה מגילת תענית בפורים, הא לדברי דברי קבלה הם. הוא מעיקר ההלכה ודבר זה הוא ממנהגים וז"ל המנהגים הובא בד"מ חייב במשתה ושמחה בשני הימים דכתיב את שני הימים האלה עכ"ל נראה ג"כ להדיא שסבר ששני ימים אלו שוים במשתה ושמחה מדברי קבלה ומביא קרא את שתי הימים האלה, ובאמת תמוה הדבר מאוד הא בגמ' דידן מפורש להדיא דף ד' ע"ב אמר רבא מדכתיב במגלת תענית את יום י"ד ואת יום ט"ו דלא למספד בהון ודלא להתאנעה בהון לא נצרכו אלא לאסור של זה בזה ושל זה בזה, מוכח להדיא דט"ו לפרזים וי"ד למוקפים איננו אלא מדברי סופרים ולא מדברי קבלה וכן הוא הסברא פשוטה ועוד מדדרשינן והימים האלו נזכרים ונעשים שמקיש עשיי לזכירה והזכירה אינו אלא יום אחד בין לאלו בין לאו היינו קריאת המגילה א"כ העשיי' גם כן רק יום אחד ביום הקריאה וכן הוא להדיא בבעל המאור שי"ד למוקפין וט"ו לפרזים איננו מדברי קבלה רק מדברי סופרים ודברי סופרים צריכין חזוק כדאי' בגמ' תענית דף י"ח ובמס' ר"ה... לכן אסורים להתענות בי"ג, וכן כתבו הפוסקים, ויותר תמוה הפלא ופלא מר"מ הובא בטור סי' תרצ"ו בב"י שם וז"ל ויום ט"ו אינו מתאבל מדאמרינן בתענית י"ד וט"ו יומא דפוריא אינון דלא למספד בהון אמר רבא לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה עכ"ל, והוא תמוה דמביא ראיי' מדברי רבא שאסור ממגילת תענית של זה בזה ובמגלת תענית לא כתיב אלא דלא למספוד אבל לא שיהא חייב בשמחה רק בהספד אסור, ולמה יהא אסור באבילות, הלא חנוכה ג"כ אסור במגילת תענית בהספד ואעפ"כ הר"ן מודה שחייב באבילות, והאיר הקב"ה עיני שמצאתי בהשגות הראב"ד על בעל המאור במס' מגילה דף ל"ז ע"א בד"ה א"א דבריו תמוהים הם וז"ל ומה שהזכיר במ"ת יום י"ד ואת יום ט"ו בו וכו' שאחר שחלק אותם כלל כאחד. לא עשה כן אלא לאסור של זה בזה, אבל במ"ת לא הוסיפו על ימי הפורים כלום מעולם והאומר שהוסיפו נחשב אותו מן החיצונים והזרים עכ"ל מוכח להדיא שיטת הראב"ד ששני הימים בין למוקפין בין לפרזים מדברי קבלה הם רק כדי שלא נטעה לומר כיון שקריאת המגילה הוא יום אחד ג"כ שמחה ומשתה רק יום אחד גלה לנו המ"ת ששניהם חייבים בשני הימים מדברי קבלה, ואין להקשות הלא אתקש עשיי' לזכירה