התעוררות תשובה חלק ב עב

וטבל אין שוחטין עליו שאינו אוכל לערב והרי הוא כפורש מן הקבר שצריך ז' ימים ואח"כ יטהר גזירה שמא יטמא גר זה למת לשנה הבאה ביום י"ד ויטביל ויאכל לערב ויאמר אשתקד כך עשו לי ישראל כשמלתי, טבלתי ואכלתי לערב, והלא גזירה זו מדבריהם והפסח בכרת והאיך העמידו דבריהם במקום כרת ביום הקרבן ביום י"ד מפני הגר וכו' עכ"ל וצריך ביאור למה בגר גזרו אפילו במקום כרת מפני שיאמר אשתקד טבלתי ואכלתי לערב ויבא להקל בטומאת מת שלא לשהות ז' ימים ולהזות ולהטביל אח"כ ולמה לא גזרו בגיורת שכאשר תראה דם שאחר שנתגיירה שתאמר קודם שנתגיירתי ראיתי דם ולא המתנתי ז' ימים וטבלתי והייתי מותרת מיד והוא גזירה קרובה יותר מבגר שלא נגע במת קודם גירותו ואעפ"כ גזרו, וי"ל כיון שהוא גוי עובד ע"ז ושעבודה זרה מטמאה אנו למדין מן הקרא ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים עיין בזה ע"ז דף ע"ב בתוס' ד"ה... וא"כ איתקש טומאת ע"ז למת ועי"כ יבא הגר להקל שקודם גירותו הי' נטמא בע"ז שהוא כטומאת מת ויסבור שטבילת גירותו הועיל לטהרו גם מטומאת מת יבוא להקל גם אח"כ אחר שנתגייר ליטמא במת הגם שאפילו בגוי שאינו עובד ע"ז נאמרה הלכה זו במי שנתגייר בי"ד שאסור לאכול הפסח בלילה מ"מ אין פירושים מליגע ולהתטמאות בע"ז כי בלי ספק שכל טומאה שגזרו חכז"ל על הגוים שאינם מטמאים בחייהם אין בהם שום טומאה מן התורה רק גזרו עליהם שיהי' כזבים לכל דבריהם אבל לא גזרו עליהם שיהיו טמאי מת אם נגעו במת מ"מ הגר יסבור שגם בגיותו נטמא בטמא מת אם נגעו במת ולא פלוג רבנן משא"כ בגיורת יאמרו לה שבעודה נכרית אינה מטמאת משא"כ לענין ע"ז, ע"ז של נכרי מטמא כמת ועדיין צ"ע

סימן מ"ח שאלה אם מותר לישא אשה בשושן פורים

תשובה דבר זה הובא בד"מ סי' תרצ"ו וכתב בשם מהר"י ברין שאסור לישא אשה בשני לילות ובשני ימים של פורים אפילו באסתר תענית אסור לישא מפני שהסעודה תהי' בלילה (שביום אסור לאכול מפני התענית) מפני שאין מערבין שמחה בשמחה והוא חולק עליו שמטעם שבפורים חייב בשמחה ובמה שמשמח סגי ה"ה אם משמח בנישואין, משא"כ ביו"ט כתיב בחגיך ולא באשתך אבל כאן לא כתיב בפוריך ולפ"ז לטעם זה מודה וסובר שגם ביום ט"ו לפרזים שחייבים בשמחה, מדברי קבלה שרי לישא, אבל מביא בשם הר"ן שדרש ר' יוסף שמחה מלמד שאסור בהספד אבל אינו חייב בשמחה לכן מתיר אפילו אבילות בפורים מכש"כ לישא אשה לפי טעם זה ג"כ יום א' כיום ב' שאינו חייב בשמחה רק שאסור בהספד עיי"ש בד"מ באריכות שיש אוסרין ויש מתירין לישא אשה בט"ו וכן נראה מדברי תוס' דף ה' ע"ב שמביאין בשם רש"י שפורים חייב באבילות מדתני ר' יוסף מלמד שאסורים בהספד א"כ אינם מחוייבים בשמחה, והנה הר"ן בעצמו הרגיש כיון שאינו אסור רק בהספד למה חייב לבסומי בפוריא לשמוח כ"כ ועוד אמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא וכ' שרק מצוה דרבנן בעלמא הוא ותמוהים דברי הר"ן וגם על רש"י קשה זה מאד הלא הרבה פעמים כתוב במגילה יום משתה ושמחה דמשמע מפשיטות הקרא משתה ושמחה ממש מהא דדרשינן נזכרים ונעשים מקיש עשיי' לזכירה א"כ כיון שאיננו מתקנת מרדכי והנביאים רק שאסור בתענית כדדרש ר' יוסף ואיננו אסור רק בהספד, מאי עשיי' איכא וגם שאיננו אסור רק בתענית ודי למיטעם מידי שלא יהא בתענית דוחק גדול לומר שזה הוא בכלל עשיי' גם דוחק לומר שעיקר עשיי' ומשלוח מנות ומתנות לאביונים: הא כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות א"כ קאי עשיי' על כולם ולדעתי ר' יוסף דריש ממשתה מלמד שאסור בתענית ודריש אותו מפסוק שמחה ומשתה ויו"ט אבל רבא דאמר סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו לא דריש מאותו פסוק שחייב בסעודה וביום. רק רבא מביא הכתוב ימי משתה ושמחה כתיב כפל הקרא להורות שחייב בשמחה גמורה שמפסוק הראשון שמחה ומשתה ויו"ט אינו מוכח רק שאסור בהספד ותענית כדדרש רב יוסף מהאי קרא דימי משתה ושמחה מוכח שחייב בשמחה יתירה וכדמביא הגמ' בפסחים דף ס"ח*) ע"ב הכל מודים דבפורים בעינן נמי לכם מביא **(על מה שכתבנו למעלה, על הא דדקדק הר"ן ר' יוסף תנא שמחה, מלמד שאסור בהספד, משתה, מלמד שאסור בתענית, מאי האי דאמר)**