התעוררות תשובה חלק ב עא

עכ"ל כיון שבאמת הי' הדבר אבל יש לחלק ואינו דומה לזה, שמה כיון שבאמת מת וקרע עלי' ויצא ידי מצות קריעה מה יפסיד אם בינתיים שמע שלא הי' אמת אבל הכא בא לו שמחה חדשה ומשמחה ראשונה הסיח דעתו לגמרי ובא לו שמחה חדשה וצריך לברך הטוב והמטיב עוד הפעם. סימן מ"ו שאלה מוהל אחד בעיירות גדולות מאוד שהסוחרים טרודים מאוד במסחרם ורוצים להתאחר הברית מילה על יום הפנוי להם ולריעיהם ואוהביהם כדי שיבואו יחד וישמחו בסעודה של מצוה מה לעשות בזה אם נכון הוא. תשובה על שגיון כזה להתאחר המילה ביום שמיני שדוחה אפילו שבת החמורה אין כדאי להשיב, ולשחוק כזה אמרתי מהולל, אבל אם המילה בזמנה אם מותר להתאחר הסעודה זה יש לדון לפ"מ שהעיד המג"א סי' תקנ"ט שבארבע תעניות (וכן בת"ב שנדחה) שעושין הסעודה בלילה מוכח שגם לאחר זמנו הוא סעודת מצוה, וראיי' לזה מפורים שחל בשבת שפסק המחבר לעשות סעודת פורים ביום א' וכן הובא ברי"ף וברא"ש מסכת מגילה דף ד' ע"א באלו אומרים מקדימים ולא מאחרים אבל סעודת פורים ור"ח מאחרין ולא מקדימים וכן הובא במג"א סי' תי"ט שממשיכים סעודה ג' של שבת לתוך הלילה לצאת גם בזה סעודת ר"ח, והר"ן פי' שם שקאי על הסעודה שעשה הב"ד בעבור החודש מוכח שהוא סעודת מצוה גם לאחר זמנו דאם לא כן אם בטל זמנו עבר קרבנו כמו חגיגה וראי' שאם לא הקריב בזמנו אינו חייב באחריותו ובטל קרבנו אך מכל זה אין ראיי' שמותר לכתחלה לאחר הסעודה כי שם הטעם משום שלא ניכר בשבת סעודת מצוה שהמה לשם פורים או ר"ח ואפילו בעיבור החודש שעושין רק בדגן וקטניות שאין דרך לאכול בשבת סעודה כזו וניכר מהסעודה עצמה שלא הי' מחמת שבת, ג"כ הי' טעם להב"ד לאחרו אבל בענין אחר אין לדחותו לכתחלה רק באותו יום יעשה הסעודה שחביבה מצוה בשעתה וזריזין מקדימין אבל מה יעשו אם קרוביהם ואוהביהם לא יבואו להסעודה לפני מי יערך שולחן, אז ע"כ מוכרח לאחר הסעודה ולדעתי היותר נכון שיקבץ איזה מנין מצומצם ויעשה סעודה קטנה אם גם הוא בחפזון נאכל, אבל אם א"א יעשה הסעודה אח"כ אבל לדעתי אין להתירו בשום אופן כי מטעם אחר כי יש חשש גדול שהמה יסברו עי"ז שטוב לאחר גם המילה כדי שתהי' יחד עם הסעודה בפומבי וברב עם כי כך הורגלו מעולם ויחשבו שביום השמיני הוא רק קפידא לכתחלה כאשר באמת רצו ושאלו להתיר להם לדחות להם גם המילה כי אינם יודעים שהוא חמור כ"כ שתהי' מילה דוקא ביום שמיני, וראיי' לדבר בשבת דף י"ח שבשמונה עשר דבר גזרו חכמים שבא ראשו ורוב בג' לוגין מים שאובים שיהא טמא שלא יאמר לא אלו מטהרין (מי המקוה) אלא אלו מטהרין עיי"ש, ברם אם יבא לפעמים איזה צד לאחד שהי' אונס יוכל לעשות הסעודה אח"כ וטוב שתהי' בלילה מוצאי יום השמיני שיש לו שייכות עוד ליום העבר אבל להתירו בפשוט חלילה ואולי אפילו לאחד להתיר גם בזה יש להחמיר משום חשש תקלה גדולה כזו והנה המג"א בהל' שבת מביא בשם תה"ד שאם חל יום הפדיון בשבת לא יתן לכהן המעות בע"ש על תנאי שיקנה אותו בשבת כי מה יעשו עם הסעודה, נראה דסעודה יהי' דוקא ביום פדיון אבל לפי טעמו שכתב שם שנהגו לעשות סעודה כדי שיהא לפדיון פרסום א"כ הקפידא באמת שיהי' סעודת פדיון בעת הפדיון אבל בסעודת מצוה אחרת אין קפידא כ"כ ועוד ראיי' מן המג"א שפסק שסעודת מצוה שאין זמנה קבועה בע"ש כגון סעודת פדיון שנתאחר אין לעשות בע"ש משמע דסעודת מצוה הוא אבל בע"ש אין לעשותה ויש לעיין עוד בזה. סימן ט"ז באחד שהבטיח לנכרית לישא אותה וקבע לה החופה בעודנה בגיותה לישא אותה למחר, ואח"כ טבלה ונתגיירה באותו יום נ"ל דאינה צריכה להמתין שבעה נקיים משום דם חמוד שבשעה שהבטיחה לישא אותה וקבע הזמן כבר ראתה דם חמוד ואינה מטמאה, כיון שנכרית היא, כמו גיורת שאינה צריכה לספור ז' נקיים או להמתין ז' ימים על הדם שראתה קודם שטבלה כי גוים אינם מטמאים בכל אלו, וצריך באור לפ"מ שפסקינן ברמב"ם פ"ו הל' ז' בהל' קרבן פסח וז"ל אבל גר שנתגייר ביום י"ד ומל